זה לא יהיה קטע ספרותי, כשרוני ומעניין, כי אני מנוזלת ועייפה והחלק הכשרוני בחופש.

מצד שני, אם אתם קוראים את הבלוג הזה בדרך כלל, זה בטח לא משנה לכם יותר מדי.

היום היה היום הראשון בביצפר, ובאמת אין מילה יותר מתאימה לזה, כשמתחילה כיתה בכזה גודל שהולכת ללמוד ביחד שנתיים. וכשצריך להתייצב ב- 8 לפנות בוקר, שעה שמעולם לא היתה סבירה, ולא הפכה לכזו עם השנים. לכן שכחתי בבית דברים כמו, טישו, איזה ז'קט שלא יהיה לי קר במזגן, איפור כדי להצטלם ולהיות יפה בתמונה של השנתיים הקרובות.

דווקא היו נורא נחמדים אלינו, והמקום נוטה לחוסר בירוקרטיה מטורף לחלוטין, שיכול לגרום לפריקית מערכות ונהלים כמוני לאבד את הצפון (אבל למי יש חשק לסוע לשם בכלל, ביליתי שם את מיטב שנותי, עכשיו אפשר להשאר כאן). את החוסר בטחון שהיה לי, פעם, ביכולת שלי ללמוד שם, איבדתי כשהבנתי איפה למדו רוב האנשים שאיתי, ולמרות שאני בטוחה שהם חכמים ומקסימים, אני גם יודעת כמה קל להוציא ציונים באוניברסיטאות והמסלולים שלהם, לעומת שלי, והאגו הקטן שלי הרים ראש שוב. (אז מה אם אני-כיתה-טיפולית, קיבלו-אותי-מרשימת-המתנה-כי-מישהו-ביטל, אני-כאן-בגלל-העיניים-היפות-שלי {עפעוף מפתה}. אנחנו עוד נראה מה אתם שווים, אני הייתי 4 שנים בטכניון, אני למדתי במסלול נורא קשה, אני התחשלתי, אני שוורצנגר). חוצמזה, האנשים איתי נורא נחמדים, אז מה אם תמיד ביום הראשון זה ככה, כבר יצרנו לנו קליקה קטנה של כל מי שלומד בדיוק את המטר על מטר של תחום שאני לומדת מהמסלול שלי, ואני אפילו זוכרת את השמות של כמעט כולם שם, ה- buffer הזה בזכרון אמנם קצת עמוס כרגע, אבל תוך שבוע בטח יהיה בסדר. אה, כן, ומצאנו מכרים משותפים, וכאלה, וכמה מהם גם ציניים, או מעשנים, או שניהם. אז יש סיכוי שנסתדר. (אם רונן לא קונה קופסאות, כי הוא מעשן בהכחשה, הוא נחשב למעשן או לא? סתם עלה לי בראש).

זה שאני הולכת באמצע אוקטובר לחתונה שמסכמת את רוב מי שעשה איתי תואר, בשמלה עם גב חשוף, שותה אלכוהול זול ורוקדת בטירוף, כנראה הפך אותי לקצת מצוננת. יום אחר כך מרגישה כבר קצת מצוננת אבל יוצאת בכל זאת כדי להושיב איזה שוט יפה במורד הגרון, וגם לרקוד קצת אם אנחנו כבר בדאנס בר (מוזר איך הפילו דווקא עלי את הקטע של למצוא מקום לצאת אליו בתל אביב, אבל חפיף), טוב בסדר אז לרקוד הרבה, אולי הפך אותי לקצת יותר מצוננת. מישהי שלומדת איתי עכשיו, אומרת שהצטננות זה הכי רע, כי אין לך לגיטימציה לשבת בבית. אז שקלתי לי בשקט להבריז מחר, כבר ביום השני ללימודים, כדי לגמור עם זה, ולישון כל היום. מה אני אפסיד? רק יום של קורס בטיחות מהשבוע הראשון, שהוא גם ככה די משמים.

אוף, כולם שם כל כך מיושבים בדעתם, אני מרגישה כמו הוירוס הרע שמכניסים למערכת, כדי שמשהו יזוז בפנים.

אה, ומצאתי שקל על הרצפה בתחילת ההיום. אולי זה מביא מזל, חבל שאני לא מבינה שום דבר באמונות טפלות.

אליס

מצוננת, אבל זה יעבור. מהר. תשלחו לי אנרגיות חיוביות. (אוף הניו אייג' הזה שוב).