סצינה רומנטית. פגישה של הגורל. שני בחורים ובחורה באים לראות את אותה דירה, באותו זמן. בעלת הבית מאחרת, הם מדברים ביניהם. יש קליק באויר. אני מחפשת עם חברה. האמת, פגשתי אותה פעם אחת, בחורה ממש חמודה וברמה, אבל עדיין לא נכנסה לקטע של הדירות נורא ברצינות.

אחר כך, גם הדירה היתה טובה.

הבחור הנוח, עמי, אמר, אולי תשכרי איתנו. בסדר, אמרתי. (רגישה, ספונטנית ועם חוש הומור).
ישבנו בפאב ממול לסגור בין שלושתינו, שזה באמת בסדר. רביב יזם את זה.
כל אחד סיפר על עצמו, כרטיסי ביקור כאלה, זה מצחיק לפעמים.
האמת, זה גם נראה לי מיותר, באיזה מקום, אני לא קובעת את דעתי על אנשים לפי המפרט הטכני שלהם, אני משתמשת באינטואיציה. אבל לא כולם רואים הכל מיד. גם עמי החליט מראש. אבל רביב, היה זקוק לשיחה הזו.
רביב הלך לסגור עם בעלת הדירה, שישבה בבית קפה ליד, והתחלתי לדבר עם עמי, זרקתי כל מיני הערות על הבחורים האחרונים שיצאתי איתם, וסיפרתי לו על הקטע הסדרתי שלי בדייטים. תראי, הוא אמר לי, את נראית לי בחורה מאוד אינטיליגנטית, ומאוד מודעת לעצמה. בחור שיהיה איתך, צריך להיות קליבר רציני.

דיברנו על דירות, על סרטים, על עישון, על פילוסופיה יוונית. מה עוד צריך בשותפים?

את בנאדם שמתעצבן, שואל אותי רביב. לא, אני אומרת, חבל על העצבים שלי. אבל לפעמים צריך, בשביל אנשים אחרים. לפעמים הם צריכים שיצעקו עליהם, אחרת נראה להם שבגלל שאני רגועה, אז כל מה שהם עושים זה בסדר.

דירות שאפשר לגור בהן, יש הרבה. ראיתי המון כאלה. דירה סבירה, חדר סביר, שותפים סבירים. אבל דירות שממש עושות חשק לזה, שותפים שלא ימאס לי יותר מדי לראות את הפרצוף שלהם, כל יום בבוקר, שנה, כאלה חיפשתי.