נניח, סתם באופן היפותטי, שאתם צריכים להכין איזו מטלה קטנה ומעיקה, לא משהו חשוב, סתם איזה פרוייקט קטן וטפשי שצריך לסיים כדי לסגור את התואר הראשון שלכם. דבר שהוא לא קריטי, אלא שאתם צריכים אותו כדי להמשיך את התואר השני שלכם, שהוא, בין השאר, גם מה שמשלם את החשבונות כרגע (וחוץ מזה, גם התחלתם להנות ממנו). ונניח, סתם באופן היפותטי, שהכל בסדר גמור עם הפרוייקט, חוץ מהעניין הקטן הזה, שהוא לא עובד. למעשה, הוא תקוע באותה נקודה כבר יובלות, ובא לכם לדפוק את הראש בקיר חזק כל פעם שאתם מנסים לבדוק שוב מה לעזאזל לא בסדר עם הקוד.*

ובדיוק בנקודה הזו, תשאלו את עצמכם, מה בא לי לעשות עכשיו, לשבת על הפרוייקט, או לגלוש בישראבלוג?

פתאום קם אדם בלילה ומחליט שהוא קצה.

ואז כולם שואלים אותו, איפה אליס? לאן לאן היא נעלמה? ולמה קצה למען השם? איזה מן שם זה? בבלוג וגם שלא באינטרנט, מה שנקרא, מחוץ לשעות העבודה.

אז אני מקדישה לנושא פוסט שלם, כדי שאוכל להפנות אתכם ללינק אחר כך, במקום להצטרך לענות.

ראשית, יש לי את הנטיה להשתנות תמידית. זה התחיל בגיל די צעיר, אז זה היה מודע למדי, וקשה. עם השנים זה נעשה קל יותר ויותר, וכיום אני משתנה, לפחות בתחומים מסויימים, באותה טבעיות שאני קונה בגדים חדשים. יש שינויים שמגיעים מבחוץ, כמו תואר חדש ודירה חדשה, וכמה אחרים, שבאים מבפנים, ומתחלפים מדי פעם. כרגע, למשל, בא לי לנסות דברים חדשים, עלי בעיקר וגם על אחרים. אני לא מדברת כל כך על מין, סוטים שכמותכם. למשל, לא מזמן הייתי בקפוארה, והמדריך הכריח אותי לנגן על כלי מוזר כזה עם מיתר אחד (חד-מיתר?). הרגשתי שאני לומדת לנגן סוף סוף, על משהו חוץ מהעצבים, וזו היתה הרגשה נפלאה (אם נעזוב לרגע את העובדה שלא הצלחתי לעקוב אחרי הקצב תוך 5 דקות). אבל אני סוטה מהנושא. הנקודה היא, שיש גם כל מיני שינויים אישיותיים שאני מרגישה אותם, כל יום. הם מקרינים באופן טבעי על הסביבה שלי, כולל הבלוג, וזה אך טבעי לי לשנות אותו בהתאם, הן מבחינת התוכן והן מבחינת העיצוב והן מבחינת השם. כבר שיניתי את השם של הבלוג בעבר פעם אחת, ולאף אחד זה לא הזיז יותר מדי, ועכשיו שיניתי אותו שוב, ל"ניסויים בבני אדם" (לתשומת לבכם, "נרקיסיזם ואבסורד" היא כותרת משנה, לא השם החדש, ועשויה להשתנות באותה תדירות שכותרות משנה התחלפו כאן בעבר, אם מישהו טרח לעקוב. ראו הוזהרתם). ואחרי פוסט האנטי-רייטינג שלי, שנראה לי דווקא די בנאלי כשכתבתי אותו, אבל השפיע טיפ טיפה על אנשים, הסתבר לי באופן מפתיע שגם אני נכללת בקטגוריה של המושפעים. ואם כבר משנים, בואו נפטר כבר גם מהכינוי הקודם, למה לא, שניהם ביחד, וכיסיתי עוד סעיף (מספר 19).

יש אנשים שמשנים את שמם במציאות. זה הרבה יותר קשה, ודורש ללכת למשרד הפנים וכאלה, וגם לספר את זה להורים, הדודים, ואנשים שלא ראית מכיתה א' שאתה פוגש במקרה ברחוב. שלא לדבר על להתרגל לזה בעצמך. לעומת זאת, כאן באינטרנט, כל מה שצריך הוא להקליד כינוי חדש, הרבה אנשים עושים את זה חדשות לבקרים, וזה לא מזיז יותר מדי לאף אחד.

עכשיו, למה קצה.

האמת, ניסיתי כל מיני שמות, מבין הפנויים, היה "שפרה", שאני מאוד אוהבת אבל לי יש אסוציאציות מסויימות אליו, שלרוב האנשים אין. בסוף החלטתי על "קצה". מצא חן בעיני.

ההסבר של pearly: קיצור של פאקצה.

ההסבר של my alter ego: קצה מפוצל.

ההסבר שלי: ככה.

(הקהל מוזמן להצביע איזה הסבר הוא מעדיף, או להציע חדש).

חוצמזה, החלפתי את כתובת המייל, כי וואלה גרועים, ונמאס לי. אם כבר אני בשוונג. המייל החדש מופיע בבלוג.

חוצמזה, כבר היה לי פעם פוסט, אליס לא גרה כאן יותר, לכן זה מספר 2. את המקורי, שהוא הראשון בבלוג, אפשר למצוא כאן, אבל אני לא יודעת אם הוא כזה מוצלח.