|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עישון
רציתי להגיד משהו על עישון. אמנם, אין כמוני לא מוסמכת לדבר עליו. הפז"ם שלי כמעשנת פעילה הוא נמוך למדי. גם הנסיון שלי כמעשנת חברתית מתפרש על פני השנים הבוגרות שלי בלבד. ובכל זאת, בא לי, וזה הבלוג שלי, אז אני אכתוב. והבהרה אחרונה, אני רוצה לדבר, ברשותכם, רק על סיגריות רגילות, מהסוג שעדיין חוקי. עישון, כיום, הוא מהמנהגים היותר מושמצים שיש. כל ילד שלא יודע עדיין לקרוא, יודע שעישון גורם לסרטן וסרטן זה רע. חוצמזה, זה ממכר, זה מסריח, זה גורם לירידה בכושר הגופני ועוד שלל תופעות שאני לא זוכרת כרגע. מעבר לאפקטים השליליים למעשן עצמו, קיים גם המושג "מעשן פאסיבי", המתאר אפקטים שליליים דומים הנגרמים למי שעומד ליד המעשן (אם כי, התופעה הזו הרבה פחות מוכחת). התוצאות לא מאחרות לבוא. זה לגיטימי שעוברי אורח, שרואים אותי יושבת ומעשנת על הספסל בהפסקה, יגידו לי, "זה לא בריא לעשן", וימשיכו ללכת. זה לגיטימי שחברים ומכרים לא מעשנים שלי, יביעו גועל מהסיגריה ויגידו שהם יחלו בסרטן בגללי, גם אם הם עומדים רחוק ממני והרוח בכיוון השני. זה לגיטימי לחוקק חוקים דרקוניים נגד עישון בכל מקום שהוא, לגיטימי להעלות את מחיר הסיגריות ולא לפקח עליו, לגיטימי למסות אותן עוד ועוד, ולממן מסעות פרסום ענקיים נגדן, מהתקציב הזה. גם מי שמעשן, נמצא לרוב בעמדה של שואף להפסיק, מסוגל למנות את הסכנות והסיכונים, ולנסות להניא אנשים כמוני מלהתחיל בכלל. אז למה אנשים בכלל עושים את זה? הטענה הרווחת היא, שזה בעיקר כי הם מכורים. באופן אישי אני יכולה לומר, שסיגריות גורמות לי הנאה. ראשית, אולי דווקא מפני שאינני מעשנת מומחית, סיגריות גורמות לי ליתר תשומת לב לנשימה, לעשן, למה שאני עושה. זה גורם לי לחיות את הרגע. סיגריה היא התעסקות, משהו לעשות עם הידיים והפה, וזה כיף. סיגריה היא סיבה טובה לקחת הפסקה, וההפסקות קצרות מספיק בזמן, נמדדות בשעון החד פעמי הזה. מי שלא מעשן, לעתים קרובות לא עושה מספיק הפסקות בעבודה, או בלימודים, וזה גורם לעומס ועייפות. סיגריה יכולה להרגיע אותי, ממש להרגיע אותי, ברגעים קשים שלי, או בימים קשים. אלו כנראה הסיבות, בגללן המצב לא תמיד היה כפי שהוא היום. פעם, לעשן היתה תופעה חברתית מקובלת ולגיטימית, בלי שום אספקט שלילי במיוחד. האינדיאנים עישנו מקטרות שלום. הבלשים עישנו מקטרת. וינסטון צ'רצ'יל עישן סיגרים. הגיבורים של איין ראנד ב"מרד הנפילים" עישנו סיגריות עם סמל הדולר, סיגריות שסימלו את האידאל שלהם, הקפיטליזם. והסיגריה, היא סימלה את הכוח, את האדם שהכניע את האש ואוחז בה בידו. בעוד לא מצאתי מעשנים רציניים בתנ"ך, הרי שבכל זאת, העישון עתיק מספיק, וניתן לקבוע בבטחה שנסיון להוציאו מחוץ לחוק ולמנוע כליל את התופעה, יש לו סיכויי הצלחה טובים בערך כמו לחוק היובש בארצות הברית. כיוון שאין ערר על כך שסיגריות מסכנות את הבריאות באופן ממשי, הן בעיה בסדר היום הציבורי, ויש למצוא לה פתרון שם. הפתרון שמשתמשים בו כיום, הוא פרסום. גם החוק החדש (פרט לסעיף שאמור להרגיע את המצפון הציבורי, ולא להאכף, הנוגע לעישון בני נוער), הוא חוק על פרסום. עוד אזהרות, ומעכשיו גם אסור לקרוא לסיגריות "לייט". סביר שימצאו לזה שם חדש (כמו שמחליפים מלים, זקן הפך לקשיש ואח"כ לישיש, ואז לאוכלוסיית גיל הזהב, ניגר הפך לשחור ואח"כ לאפרו-אמריקאי, ובכל שלב המילה החדשה נטענת במשמעויות הישנות). המקרה הגרוע יהיה דווקא אם כוונת המחוקק תתמלא כלשונה, שאז הרי אנו אמורים לנחש לבד אילו סיגריות הורגות אותנו לאט יותר מאחרות, אפקט שהשפעתו החיובית על בריאות הציבור נשגבת מבינתי. אבל הפרסום, לרוב, לא פותר את הבעיה. לכל היותר, הוא מצמצם אותה באחוזים בודדים לטווח הקצר ומבזבז עליה הרבה כסף. בחברה שלנו, תעמולה ופרסום תופסים מקום מרכזי ואנו כבר מיומנים להתעלם מהם, או להתייחס אליהם בחשדנות. אני ובני דורי, שגודלנו וחונכנו לעולם שבו עישון הוא שלילי, ממשיכים, בחלקנו לפחות, לעשן ולהתעלם, וכך יעשו גם ילדנו. ובכל זאת, ממשיכים בשיטה הלא יעילה הזו, "לפתח מודעות", כדי לנקות את המצפון השלטוני, ועל כך מוציאים את התקציב. פתרון אמיתי לבעיה, יכול להיות להשקיע את הכסף במחקר שיפתח סיגריות, שפוגעות בבריאות הרבה, הרבה, הרבה פחות. מעבר לאספקט ההומני, זה ישתלם כלכלית לחברה, שתחסוך המון כסף על הטיפול בחולי סרטן, ועל אובדן שעות העבודה שלהם במשק. אבל זו, מחשבה לטווח ארוך, ולמה לעשות דברים כאלה, כשאפשר פשוט להמשיך לפרסם, ולחוקק חוקים.
| |
קונפורמיזם
אחד המנהגים המושמצים ביותר כיום, הוא הקונפורמיזם. למה אתה לא יכול להיות נונקונפורמיסט כמו כולם, שאלתי את חבר שלי, והוא התבאס. (לא, סתם. אין לי חבר). מדוע קונפורמיזם טוב הסיבה שקונפורמיזם כל כך מושמץ, היא פשוטה. החברה מחנכת לזה. כמה פעמים אמרו לנו, מילדות, תחשבו בשביל עצמכם, אל תלכו אחרי אף אחד, תהיו נאמנים לעצמכם, תפקפקו. אז בתור קונפורמיסטית, הרשו לי ללכת בעקבות מורי ולפקפק בהנחה הזו. ברירת מחדל פקפוק אגרסיבי, מביא לשבירת כל הידוע לנו. ולמרות ששום דבר לא ידוע באמת (ע"ע סוקרטס), עדיין, יש לנו המון הנחות נוחות. ברירת המחדל של החברה, היא לא כל כך רעה. היא נוסתה ודובגה על מליוני בני אדם לפחות, ועבדה לא רע. אם כולם עושים את זה, זה לא אומר שהם צודקים, זה לא אומר שזה הגיוני, וזה לא אומר שזה טוב בשבילנו. אבל זה כן אומר, שזו דרך שיש לה גיבוי. שכנראה זה לא נורא, לא סוף העולם. ואם לא בא לנו להמציא את הגלגל מהתחלה, לפתח הכל לבד, וליפול בדרך יותר מדי פעמים, אז כן, לכו על זה. קחו את מה שאומרים לכם, אל תפקפקו, פשוט תמשיכו. סביר להניח, שזה יהיה מוצלח יותר מהנסיון הראשון שלכם לעשות משהו אחר לגמרי, וגם מכמה מהבאים אחריו. איזהו החכם? הלומד מנסיונם של אחרים פקפוק אגרסיבי יוצא מנקודת ההנחה, שכל מי שהיה לפניך, וכל מה שהוא אמר, לא שווים הרבה. האמנם? הרי ההסטוריה מלאה באנשים חכמים. ואנשים שהתמודדו עם החיים, ממש כמונו. שום בעיה כמעט שאנחנו נתקלים בה, ברמה הנפשית, היא לא חדשה לחלוטין, ואנשים רבים כבר נתקלו בה בעבר ומצאו דרכים להתמודד איתה. בחלק גדול מהמקרים, אפשר לשאוב מהידע והנסיון שלהם, לבנות לנו מין קיצור דרך כזה, במקום להתחיל מאפס. לא שווה? תשתיות זה טוב להיות קונפורמיסט. החברה מתגמלת אותך על זה. מי שהולך בתלם, מנצל את המערכות הקיימות, שנבנו בשביל המוני אנשים, שגם הם, כמוהו, הולכים בדרך דומה. המערכת יודעת להתמודד עם הקונפורמיסט בצורה שמתגמלת אותו וגם אותה. הקונפורמיסט יקבל תמיכה בבעיות שלו, שהן מוכרות, יקבל הבנה, כי החוויות שלו דומות. אם הוא לומד, הוא יכול לקבל הטבות החל מהלוואות, מענקים, קרנות, מעונות, הנחות בארנונה. אם הוא נוסע לחו"ל לאיזור תיירותי, יחכו לו שם מלונות ומדריכי תיירים, ודילים וטראקים ומה לא. אם הוא מתחתן, הוא מקבל הטבות במשכנתאות לזוגות צעירים וחופש קצר מהעבודה. הוכחות מספר לכך שאני קונפורמיסטית למדתי בביצפר. סיימתי אותו. עשיתי בגרות וקיבלתי ציונים טובים. התגייסתי לצבא. שירתתי שירות מלא. השתחררתי. עבדתי קצת. למדתי בטכניון מקצוע הנדסי. עבדתי במקצוע במקביל. שכרתי דירה. יצאתי עם בחורים. נרשמתי לתואר שני. התקבלתי. בחרתי ללמוד במוסד שנחשב טוב יותר, וגם משלם יותר כסף. עברתי מחיפה לתל אביב. אני קוראת ספרים. רואה סרטים. שומעת מוזיקה. שותה אלכוהול. יוצאת לבלות. מעשנת קצת. גראס לפעמים. סמים קשים אף פעם. יש לי פלאפון. יש לי טלפון. יש לי אינטרנט. אני מכירה גם טיפה את הגישה הניו-אייג'ית. אני לפעמים שמחה ולפעמים עצובה. אין בי שום דבר קיצוני במיוחד. החיים שלי הגיוניים עד לזרא. האם אפשר בכלל להמנע מזה לא. כיום יש כל כך הרבה אנשים, ותקשורת מוצלחת, כך שכל דבר שהוא כבר נעשה, וגם אוגד בקהילה. לכל סוג של התנהגות יש זרם, גם למשתמטים מצה"ל, מסוממים, מתמטיקאים, אלכוהוליסטים, ויפסנים, אנארכיסטים, טולקינאים. (כמה מחברי הטובים ביותר). אז מה הבעיה כאן, בעצם הבעיה היא בעיית הזהות. קשה לנו להשלים עם זה, עם המיותרות הזו שלנו, כי חינכו אותנו לעשות משהו חדש, מעניין, יוצא דופן. לא חינכו אותנו להשלים עם חוסר המשמעות שלנו. חינכו אותנו שאנחנו מיוחדים, ושהמיוחדות הזו היא הצדקה לקיומנו. ובלי זה, אולי נשתגע, אולי נלך לקפוץ מעזריאלי, מי יודע מה נעשה, איך נתמודד, עם הרגילות הזו שלנו. עם זה שאנחנו לא מחדשים. אנחנו כמו כולם. ואם אנחנו ממש אותו דבר, אז מי אנחנו בעצם.
Tyler Durden : Listen up, maggots. You are not special. You are not a beautiful or unique snowflake. You're the same decaying organic matter as everything else.
| |
האגודה למען אמת בפרסום
זהירות – פוסט פילוסופי.
העובדות נחשבו מאז ומעולם לדבר מגונה, עניין שיש להתבייש בו. לאורך ההסטוריה אנחנו רואים דוגמאות רבות לכך.
יוון 1 או: אהבה אפלטונית
כמו שהיום כולם אומרים שלסביות זה נ-ו-ר-א טרנדי, ככה ביוון העתיקה היה עם, איך קוראים לזה היום? אה כן, בוחשים בשוקו. טוב, כך אומרים, לא הייתי ביוון באותה תקופה. אישה זה בשביל לעשות ילדים. אהבה, לעומת זו, זה ללכת עם נער רך איברים, יד ביד ברחוב. (מה שרק מראה עד כמה גם העדפות מיניות הן עניין מאוד תלוי תרבות). בכל אופן, באין סכנה של הריון, החבר'ה השתעשעו להם, כנראה, כל הזמן בינם לבין עצמם, כל כך הרבה עד שזה נראה כמעט לא מוסרי שמישהו יהנה כך. ואז בא אפלטון וניסה לחנך אותם, ואמר משהו כמו, אנשים תראו, אהבה זה לא רק מין, כלומר גם, אבל זה גם משהו נפשי כזה.
ותראו מה עשו מזה.
יוון 2 או: שורש שתיים
ביוון העתיקה, פיתגורס כינס סביבו חבורה של מאמינים שהאמינו בתורתו כמו דת. הוא טען שהעולם מורכב ממספרים שלמים, המוזיקה גם היא נשלטת על ידי הרמוניות – יחסים קבועים בין מספרים שלמים שהם, למשל, אורכי מיתרים, וחוץ מזה אסור לאכול שעועית (דווקא בזה יש הגיון מסויים). בכלל, הם היו כת פסיכית כזו, שחיה עם גורו גאון, וקיימה טקסים, כגון העלאת קורבנות על גילוי משפט פיתגורס. ואז יום אחד קם איזה מישהו, חבר מתלמד של הכת, וניסה למצוא את השורש של המספר 2. מפה לשם הגיע הכופר הקטן והחוצפן למסקנה, שזה לא מספר רציונלי, כלומר, הוא לא יחס בין מספרים שלמים. הפיתגוראים לא נתנו לעובדות לבלבל אותם, והדעות חלוקות אם הם היו הומניים והרגו אותו, או שהוגלה ומצא את סופו במוות טבעי אחר.
על גליליאו גלילי אני לא אגיד מילה.
טוב, דווקא במקרה שלו, ההסטוריה הוכיחה שהוא צדק, ובאמת הארץ סובבת סביב השמש ולא להיפך. ואז איינשטיין הוכיח שהוא טעה, כי הכל יחסי, אפשר גם לומר שהארץ במרכז היקום* והשמש סובבת סביבה, פשוט אז המערכת קואורדינטות שבה נעים כל הכוכבים הופכת להרבה יותר מסובכת.
עוד עובדה מצערת היא ציטוטים תנ"כיים. עכשיו, בניגוד לדעה הרווחת שהדתיים גנבו את התנ"ך, אנחנו בישראבלוג יודעים שהיה זה הסנרק לבדו שגנב אותו מאיתנו, ולא הדתיים כולם, ממש כשם שלא כל היהודים בוגדים, אלא בעיקר יהודה איש קריות (אבל שלושים שקל זה באמת הרבה כסף, והוא היה אב חד הורי, שרק רצה לדאוג לאוכל לילדו הקטן והרעב. ככה שאי אפשר להאשים אותו). אבל אני הצצתי פנימה פעם, ככה, כשהסנרק היה שיכור ולא הרגיש.
עצת אחיתופל
בספר שמואל ב' פרק י"ז, אבשלום מורד כנגד אביו דוד. 2 יועצים של אביו יועצים לו עצות: אחיתופל וחושי הארכי. אחיתופל תומך באבשלום באמת, ועץ לו עצה טובה. חושי הארכי הוא חפרפרת של דוד. הוא מדבר שני, ועץ לאבשלום עצה אחרת, שנשמעת מצויין, אבל חושי החכם יודע שהיא תביא למפלתו של אבשלום, וכך אכן קורה.
שנים על שנים רווח בשפה העברית הביטוי "עצת אחיתופל", ומציין עצה גרועה, למרות שאחיתופל אמנם בגד בדוד, אך עצות גרועות הוא לא השיא מעולם. אנטישמים, פשוט, כולם אנטישמים. תשקורת עויינת. אחיתופל דיבר עם אלוהים, וביקש, ואלוהים לבסוף נענה לבקשתו, וכצדק הסטורי, איש איננו מכיר כלל את הביטוי, או את אחיתופל. הולך ופוחת הדור.
החכם עיניו
שניים מהפרקים המדהימים בתנ"ך, לטעמי האישי, בספר קהלת, פרקים א-ב. כמעט כל משפט שם הוא פתגם, החל מ"הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל", דרך "אין כל חדש תחת השמש", "כל הנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא", ויש עוד הרבה.
כשהיתה אליס ילדה קטנה, היו נותנים לה מבחנים בהבנת הנקרא, השלם את המשפט: "החכם עיניו..." והתשובה: "בראשו." ומשמעות הפתגם – מוטב להיות חכם כי הוא יודע מה הולך סביבו. המשך הפסוק, הרבה פחות מוכר, מחזק זאת בתקבולת ניגודית: "והכסיל בחושך הולך". וחציו השני של הפסוק הופך את המשמעות: "וידעתי גם אני כי מקרה אחד יקרה את כולם." כלומר, זה לא משנה בכלל אם אתה חכם או טיפש, כי בסוף כ-ו-ל-ם מתים. כולם. גם החכמים. באופן שוויוני וקומוניסטי לחלוטין.
ושוב, באה העברית והפכה את המשמעות על פיה.
בושה. הוצאת דבר מהקשרו. אור לגויים.
עכשיו, אני יודעת שאת רוב קוראי זה לא מטריד כהוא זה. אם הגעתם עד לכאן, סביר שכוח האינרציה, או סגנון הכתיבה שלי, הם שהביאוכם עד הלום. אבל אותי זה מטריד עד מאוד. למה? כי כל הדוגמאות הללו מראות, איך גם במקרים בהם ידועות העובדות ההסטוריות לאשורן, ואין עליהן כל ויכוח, הרי שהדעה הרווחת היא הפוכה לחלוטין. והמחזיקים בדעה הרווחת הם לא רק בורים ועמי ארצות, אלא גם אנשים פיקחים ומשכילים, שמכירים ביטוי או שניים בעברית נכתבת, ומקוצר זמנם לחקור כל דבר ועניין סביבם לעומקו, מניחים שהדעה הרווחת יש לה איזשהו קשר למציאות. אז הנה דוגמא קצת יותר קשורה למציאות.
לחם
מי העלה את מחיר הלחם? אם נעשה סקר מינה צמח שכזה בציבור, במדגם מייצג של האוכלוסיה, ונשאל מי העלה אותו, אני מאמינה שלפחות 60% יגידו, ביבי. העניין הוא, שזה היה דווקא אולמרט. אמנם, יש ויכוח אם ביבי התנגד לעניין או אישר אותו, אבל כמעט אף אחד לא מודע אליו. ולזה יש, אולי, איזושהי משמעות פוליטית, תהא אשר תהא.
אני לא רוצה לדון כאן בשאלה הפוליטית. זו לא הנקודה. הנקודה היא הקוצר בתקשורת, בין הדעה הרווחת לבין העובדות.
זכות הציבור לדעת
הזכות הזו היא רק וירטואלית. מה שאמיתי הוא אולי זכותה של העיתונות לטחוב את אפה לאן שמתחשק, ולפרסם אחר כך מה שמתחשק, כמו שקרה עם ה"דיילי מירור" הבריטי, שפרסם תמונות של התעללות חיילים בריטיים בשבויים עירקיים, שהתבררו כמזויפות. כאן זה מקרה בו "האמת יצאה לאור", וזה קרה כי הצבא הבריטי התעקש והוכיח את העובדות, וזה גוף עם די הרבה כוח. והרי על כל מקרה כזה, אפשר להניח בשקט שיש עוד עשרה שלא מתגלים. במקומות המכובדים ביותר. קשה אפילו להעריך את השגיאה, עד כמה הנתונים שאנחנו מקבלים הם מוטים.
במציאות, כמו בטלפון שבור אחד גדול, אף אחד לא יודע כלום, רק את מה שזה אמר לו כי הוא לחש לו והוא קרא בעיתון את מה שהעיתונאי הזה כתב אחרי שקרא את המאמר של ההוא. הייתי אומרת, תיאוריית קונספירציה. אבל אני לא מאמינה שיש אדם אחד שמושך בחוטים. יש כל מיני אנשים, שמושכים לכל מיני כיוונים, ובטח שיש כאן אינטרסים, אבל בעיקר יש בלגן. המון בלגן. איינשטיין אמר, יש רק 2 דברים אינסופיים, היקום והטפשות האנושית, ואני לא לחלוטין בטוח לגבי היקום.
ורק ה"ציבור", מי שזה לא יהיה, צריך להחליט בהתאם לכל הדיסאינפורמציה הזו, מי ינהל, ואיך ינהל, את רפובליקת הבננות האהובה עלי.
* או, אם בא לכם, אליס במרכז היקום.
תוספות בעריכה מאוחרת: עוד ביטויים שהוצאו מהקשרם, באדיבות המגיבים
"אותנזיה" - מקור: מוות יפה. שימוש: המתת חסד. (באדיבות בולס שקמים)
מקור: "עשיתי לילות כימים" - עבדתי גם בלילה. שיבוש: עשיתי ימים כלילות - ישנתי גם ביום? (באדיבות הסנרק)
"כי האדם עץ השדה" - מקור: שאלה רטורית (ברור שלא, כאילו?). ההיקש מכך הוא שאסור לפגוע בעצי השדה בעת מלחמה. (באדיבות
מכל מלמדי השכלתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
