למה זה חייב להיות כל כך פשוט? למה זה לא יכול להיות מסובך, מפותל, מלא משחקים, מניפולציות, אי-ודאות, תסביכים ובלגן? למה זה לא יכול לעשות לי קצת רע, רק קצת, מה כל כך קשה? אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי.

עם כאלה דברים, אני יודעת להתמודד. עם אושר, לא.

כוסאמא של הויפסנה הזו, מי בכלל ביקש להיות מאושרת, היה לי טוב, אני רק רציתי להתרכז בלימודים.

כל העוצמות הרגשיות המטורפות האלה, האושר הזה, הבכי שבא לי פתאום לפני כמה ימים באמצע הצגה, וזו הצגה טובה, אבל זו רק הצגה. אני בכלל לא שולטת בזה. או היום בבוקר, כשנזכרתי במשו עצוב, איש אחד שאכפת לי ממנו ששמעתי עליו חדשות לא משו, ושוב בכיתי. אני רוצה את השריון שלי בחזרה. אני עבדתי הרבה שנים על הציניות הזו, אני צריכה אותה! תחזרי לכאן מיד, את שומעת!

המערכת יחסים הכי רצינית שלי נמשכה חודש, אי שם בסביבות גיל 17. היינו אותו דבר, חשבנו באותה צורה, לי לא היו עדיין צלקות, ועוד לא ידעתי לפחד מאושר. גם במערכות יחסים לא הבנתי מהחיים שלי.

אלוהים, כמה אהבתי אותו אז.

אחר כך שראל תפס, בצדק, את תפקיד האקס המיתולוגי בחיי. בסוף גם זה עבר. עכשיו אנחנו חברים טובים, למרות שמדברים רק לעתים רחוקות.

ועכשיו נועם,

מזכיר לי אותי, ממשיך לדקלם לי שיר שהתחלתי, אוהב מוזיקה שאני אוהבת, דברים לא קוּליים ולא יומרניים, מבין בדיחות מתמטיות,

מזכיר לי את שראל, מכין אוכל, מטייל בארץ, עמוק, אתמול ראיתי אצלו כדורי ג'אגלינג', מזל שהיו רק שניים, אחרת הייתי משתגעת.

רגוע, חכם, בטוח בעצמו, לא מנסה להרשים אותי,

אני לא בנויה לזה.

.carefull what you wish for, you just migth get it

אני יוצאת עם אותו בחור כבר שבוע.

זה לא מפני שאני לא מדברת איתו ולא פוגשת אותו.

זה מפני שהוא עדיין לא הצליח לעצבן אותי, או לשעמם אותי, או להראות לי דביל, וזה קשה, כי כידוע אני סנובית גועלית וקצרת סבלנות.

וגם אני איכשהו עדיין לא נמאסתי עליו.

משום מה הוא מוצא חן בעיני.

והוא מראה סימנים שאני מוצאת חן בעיניו.

יש לי כמה טיוטות של פוסטים עליו, הן כולן רומנטיות להחריד ומעוררות בי צורך עז בשקיות הקאה.

קשה לי, פסיכולוגית, לשחרר אותן לחלל הרשת.

המצב הזה עלול להמשך כל פרק זמן בין יום, שבועיים וחצי שנה. (אני לא מאמינה ברצינות שקיימות מערכות יחסים שנמשכות יותר מחצי שנה. אני חושבת שזה לא פיסיקלי. מעולם לא היתה לי אחת כזו, חוץ מפעם אחת, שזה נמשך שנה ורבע, אבל זה לא היה רציני.) עד אז אני אאלץ כנראה להדיר רגלי מסצינת הדייטינג החביבה על כולם, ולמצוא לעצמי משו אחר לכתוב עליו.

[אז אם, נניח, התגלגלתם לבלוג הזה פעם ראשונה בטעות, ואתם כאן כדי לחפש סקס, {לא שנתקלתי אי פעם באנשים כאלה, אבל, סיפרו לי, ואולי הם קיימים ולא סתם מדע בדיוני} עכשיו זה ממש לא זמן טוב.]

אני מבקשת לא להגיד לי בתגובות כמה אתם נורא שמחים בשבילי וזה וזה, אני באמת לא בטוחה כמה זמן זה יחזיק מעמד, מצידי ומצידו, אנחנו מדברים כאן רק על שבוע, ובכלל כל הסיפור נורא מבלבל אותי. כשחושבים על זה, הכי הגיוני שאני אמאס עליו תוך כמה ימים, כי אני מתנהגת בצורה מזעזעת לחלוטין, אז לא צריך לדאוג יותר מדי.

[קצה

דביקה ורומנטית

בהכחשה]