זה פוסט שנראה שלא יפה לכתוב. אני כותבת אותו על משהו שנראה שהוא ממש לא ענייני. אבל זה כן מאוד ענייני, וממש לא מתחשק לי לשתוק.

1. אני מתייחסת לקטעים כתובים מוכרים למדי באינטרנט, ספציפית בביצתינו הקטנה, המביעים דעה, ומביעה עליהם את דעתי.

2. חלק מהקטעים, גם אם לא נכתבו עלי ישירות, מבקרים בצורה פטרנליסטית ופוגעת את דרך החיים שלי, כפי שהיא וכפי שהיא נתפסת (שרלילה לייט), וברצוני להוקיע אותם.

הקטע הכי מעניין ומומלץ לקריאה הוא של לי, שכתבה לא מזמן על סקס לטובים.

לכו תקראו.

קראתם? נהניתם? מצויין.

ועכשיו, נסו לחשוב מה קורה בעולם האמיתי, לא רק הטלויזיוני - האם אנחנו חיים ככה? האם "ילדות טובות" לא מזדיינות, רק עושות אהבה עם "הנסיך" שלהן אחרי קשר ארוך ורציני, ו"ילדות רעות" שוכבות עם כל דבר שזז? האם אין שום דרך ביניים?

עיון בביצה הישראבלוגית מעלה יותר מדי אנשים שחיים במוסריות טלויזיה.

סקס הוא נושא נורא רגיש, עדיין. כיוון שיש עליו כזה טאבו, אנשים משתמשים בו כדי לפתור או לפתח כל מיני תסביכים אחרים שלהם, לעתים קרובות מדי. מחסור בתשומת לב? רוצה לעשות מה שאסור? סקס, סקס, סקס. פוחד/ת מהצל של עצמך? חרדת נטישה? לשדר קרירות מינית וקדימה למנזר.

עד כאן סטריאוטיפים בשקל.

בעולם האמיתי, אנשים הם שונים. אנשים שונים עושים דברים דומים מסיבות שונות לחלוטין.

אי אפשר להגיד משהו שיהיה תקף לגבי כל האנשים, תמיד, וכיוון שחיי המין של מישהו אחר הם לא ענייני, אני לא אטיף לאף אחד להשתרלל או לחכות לחתונה.

שלומית די הרגיזה אותי עם הפוסט הזה, לא מזמן, כי היה בו משהו מתחסד, ומכליל. אני רוצה לחבק את השרלילה הזו, היא כזו מסכנה. אני לא אומרת שלא יכולות להיות שרלילות מאושרות, אני פשוט לא מכירה כאלה, כותבת שלומית, וכך עושה הכללה-ללא-הכללה. בכל הפוסט היא מתעלמת מדבר פשוט אחד - סקס. בלי כל הטאבואים שהולבשו עליו, פשוט סקס. אף אחד כבר לא מזדיין כי זה כיף? אפילו לא קצת? כבר אין חרמנות בעולם, שאין לה שום קשר שהוא לרגש? עד שיגיע האביר על המרצדס הלבנה אני אמורה לעשות מה בדיוק?

נכון - יש סקס שבא לחפות על צורך במשהו אחר, סקס עם מישהו לא מתאים, חוסר תיאום ציפיות - זה פוגע. ולפעמים מאוד. כן, אפשר ללכת לאיבוד בתוך ים של סקס, ממש כמו שאפשר לאכול בלי סוף, לשתות יותר מדי, לעשן יותר מדי, לגלוש באינטרנט יותר מדי, או לשבת בבית יותר מדי ולא להעז להוציא את האף החוצה. זה לא מה שאתה עושה, זה איך אתה עושה את זה. וכמו שכבר כתבתי, צריך לדעת איך, וצריך לדעת מתי די.

אבל שלומית לפחות מדברת באנושיות על בעיה אמיתית של תת-קבוצה של שרלילות. בפוסט הזה של פי יש מעט מאוד, חוץ מגסויות, בורות ועמדות ימי הביניים. שרלילה היא מישהי שכל העולם כבר זיין וזרק, כותבת פי, וכיוון שמעולם לא טרחה להיות אחת כזו או להתעניין בשרלילות כבני אדם, לא עלה בדעתה שאולי גם לאישה יש דעה בנושא, עם מי היא מוכנה להשאר יותר מלילה אחד, ומי לא מספיק מעניין אותה, או לא מספיק מתאים לה בשביל זה, או שלפעמים שני הצדדים באמת לא רוצים יותר מזה. לא יתכן. לא פיזיקלי. פי גם לא מעלה בדעתה שיש אנשים שהם פשוט שונים ממנה, שיש נשים שאת האהבה שלהן הן לא מוכנות לתת לכל אחד, אבל הן מיניות ונהנות מזה. ברור שזה הגבר שזורק אותן. כאילו דה. יותר שוביניזם מזה אין אפילו אצל הרווק.

חשבתי לעצמי, מה גורם לאישה אינטיליגנטית לכתוב דבר כזה? מה כל כך פוגע בה בזה שלאנשים אחרים יש חיי מין שהיא לא היתה רוצה? ואם אני אוהבת חצילים, ופי שונאת, אולי כדאי שהיא תכתוב גם פוסט בגנות כל אוהבי החצילים באשר הם, כי זה ממש מגעיל ודוחה?

ואז נזכרתי בפוסט הזה שלה, שתמציתו, "בגלל שפעם, מזמן, לפני המון שנים ולפחות חבר רציני אחד שלי, הייתי מאוהבת במישהו שלא שם עלי, ועכשיו כשאני בתקופה קשה ולבד ובניתי עליו ביני לבין עצמי אבל הוא עדיין לא רוצה אותי אלא יצא עם מישהי אחרת, שבעוונותיה גם דיברה איתי לפעמים אבל לא הבינה שזה אוסר עליה לצאת אי פעם עם כל מי שלא אישרתי לה בכתב, אני עכשיו אלכלך עליה ועל כל בחורה ששכבה אי פעם עם יותר מ-3 גברים. זונות, כולכן, תשרפו בגהינום או שאולי עדיף שנעלה אתכן על המוקד, או נגלגל אתכן בזפת ונוצות ונגרש אתכן מישראבלוג. איך אתן מעזות לשכב עם גברים לפני החתונה, ועוד להנות מזה?!"

(מיותר לציין שעל אהוב ליבה היא לא אמרה מילה רעה. זו לא אשמתו. איזה כיף להדחיק.)

אז, אני עדיין לא יודעת (הודות למקורות רכילות עלובים, או חוסר יכולת תפעול שלהם) מי זו היתה הפעם שהעזה לשכב עם איזה ידיד עבר של פי שהיא היתה מאוהבת בו. אני כן בטוחה שהפוסט הזה לא בא סתם. פי נורא כועסת שמישהי אחרת נהנית יותר, והיא שוב נפגעה, ואפילו בלי לשכב עם אף אחד בשביל זה.

אני חושבת שפי רגישה מדי. רגישה כל כך שהיא לא רואה את הכאב, הבעיות או דרך החיים של אף אחד מלבדה כלגיטימיים. אני חושבת שאילו אני הייתי גבר, לא הייתי רוצה לצאת עם מישהי כל כך כבדה, שנפגעת כל כך בקלות מכל דבר, והופכת את העולם כדי להאשים בבעיות שלה את כולם - מלבד עצמה.

תקציר הפרקים הקודמים: תפוז עשו שדרוג מיוחצן למערכת הבלוגים שלהם, כולל אופציה להעברת ארכיון ישראבלוגי לתפוז + גיבוי. נענע חסמו אותה. fe סיקרה נהדר.

אסטרטגיה עסקית נבונה

אני לא יודעת איך זה היה כשהבלוגים התחילו, אבל מעיון קצר בסטטיסטיקות ברור שקצב ההתרחבות של התופעה הזו גדול, והם הולכים ומתרבים ותופסים מקום נכבד, ומשפיע, ברשת. לבלוג שלי מגיעים לפעמים אנשים שמחפשים חומר על עישון או קונפורמיזם, ומוצאים (או ויפסנה, אבל זה אישי כזה).

לכל הסיפור יש פוטנציאל עסקי אדיר, ולאט לאט מתחילים להפנים את זה גם בתפוז, ושופכים על זה כסף.

מבחינה שיווקית, המטרות שלהם מאוד נכונות - להגדיל את נתח השוק וסוגי השווקים שמשתמשים בבלוגים, לעסקים למשל. יש כבר בלוג של סרט, פעם נפתח בלוג של איזה ח"כ (שכחתי מי), והבלוגים האלה עשו לא מעט רעש בבלוגוספירה וגם קצת מחוצה לה. ברור שזו רק טיפה בים האפשרויות.

עשיתי זאת בעצמי

נכנסתי לתפוז לבדוק על מה הרעש, ופתחתי בלוג. רוב הממשק נראה תואם ישרא באופן חשוד. חוצמזה, מסתבר שאפשר להזיז את החלון של הפרסומות ממקום למקום, עם גרירה. ואו, מדאים, מאמם, נפלא, לא מתקרב בשיט לאפשרויות העיצוב בישרא, לא שאני כל כך משתמשת בהן. יום אחד אולי הם גם ילמדו לעשות מערכת תגובות נורמלית, ואז יהיה על מה לדבר. בינתיים עוד אין.

חיזוי עתידות

עם זאת, אפילו לטווח הבינוני, יש כאן, לדעתי, התחלה של משהו. מאבק על בלוגים. אם היום, כפי ש-fe ציינה, אין שום דבר שמתקרב לנטישה המונית, הרי לטווח הטיפה יותר רחוק, יהיה לפחות טפטוף. אם היום כמעט אף אחד כאן לא חושב על תפוז כאופציה, הרי שהשקעה נכונה מצידם - שנראה שהם מוכנים לה, גם אם לא מימשו אותה עדיין כהלכה - תשנה את פני הדברים. מדי פעם נמאס למישהו מהביצה, ואם אפשר יהיה באמת לעבור למקום קצת אחר, בתנאים דומים, יהיו אנשים שיעשו את זה. גם כאלה עם רייטינג של ממש. הקהילה אולי תהיה יותר מעורבת, ובלוגרים מכאן ומשם ידברו יותר. (היום, האינטראקציה היותר משמעותית שאני רואה היא עם כותבים מהאתר רשימות, אולי אני מפספסת כאן משהו, אבל נדמלי שלא.) ברגע שיקרה דבר כזה, תיווצר תנועה יותר משמעותית של בלוגרים בין שני האתרים, כי הרבה יותר קל ונוח להגיע למקום בו אתה כבר מכיר מישהו.

שלומית אומרת שתחרות זה תמיד טוב. אני חושבת שיש לה לפעמים גם השפעות שליליות. הרי רק עכשיו ראינו איך שני הצדדים משתמשים בטריקים מלוכלכים*, וזה נעשה על גבם של המשתמשים. נדמה לכם שזה לא ימשיך? נדמה לכם שזה לא יעשה יותר גרוע? נדמה לכם שזה לא יחצה את הקהילה, ויגרור ויכוחי רשת אינסופיים, בנושא, מי היה יותר לא בסדר? וסתם ריחוק, שנובע מהתמקדות באתר אחד של רוב האנשים? נדמה לכם שאף אחד מהצדדים, בשום שלב, לא יעשה מאמץ אמיתי לגרור בלוגרים מוצלחים, כוכבי רייטינג, לצד שלו? הרי בקטן, זה כבר נעשה. אם שרית פרקול מקבלת על זה כסף, בלוגינג בתשלום הוא אולי עדיין לא אסטרטגיה, אבל כמו שהעטלף אמר לי, אם הם שופכים כל כך הרבה כסף על הממשק, למה לא לתת משהו גם לאנשים? זה ודאי לא האינטרס של תפוז ולא של ישראבלוג. אבל הרעיון כבר לא נראה להם מופרך.

ואם עד היום נדמה היה לכם שהמאבקים על הטבלה הם טפשיים וקטנוניים, שאנשים משקיעים בזה המון ויוצאים מפרופורציות, נדמלי שזה רק יהיה יותר גרוע, עכשיו, כשיהיו יותר אנשים להלחם בהם, ואולי גם משהו להרוויח. בתפוז, אם זה מעניין מישהו, יש המלצות מערכת, לפי טעמם הפטרנליסטי של העורכים. (אז למי צריך למצוץ כדי לקבל הפניה?)

עמדתי האישית, או, כמה סיבות בגללן אני לא אעבור לעולם לתפוז:

- הם לא הציעו לי, הזונות, אני לא מספיק חשובה.

- אני מהאנשים הקטנוניים האלה, שקוראים את תנאי השימוש, כולל את החלק על קניין רוחני, העתקתי (רוצים לתבוע? )

קניין רוחני

30. משתמש המפרסם טקסט, תמונה, גרפיקה, קובץ מולטימדיה או כל חומר אחר ברבים במערכת או בכל מקום אחר באתר תפוז מאפשר בזה לתפוז ו/או למי מטעמה ו/או למשתמשים אחרים לעשות שימוש בלתי מוגבל בחומר המפורסם, לרבות במדיה אחרות.

אני נורא אוהבת את הזכויות יוצרים שלי שמוכרזות על הדף הזה למטה, ואת העובדה  שיש לי מה לומר בקשר למה עושים עם מה שאני כותבת. כל עוד אף אחד לא משלם לי על הכתיבה, אני לא מוכנה לתת לאף אחד זכויות לעשות איתה מה שבא לו, רק מפני שהוא נתן לי קצת מרחב רשת.

- הבלוג חשוב לי. הוא אישי. כל מיני דברים קטנים כאן יכולים להטריד אותי למדי, ולכן חשוב לי השירות. על יריב אני סומכת. על תפוז לא. אני לא מכירה אותם, רק את הגישה העסקית שלהם, והיא לא כוס התה שלי. כל עוד אני מקבלת כאן את ההרגשה, שלדברים שחשובים לי יש מי שדואג, ובינתיים, למרות נענע, אני מקבלת אותה, אני יכולה לישון בשקט כשהיומן שלי כאן ולא שם.

* אני אישית סבורה שתפוז לכלכו קצת יותר, אבל אפשר להתווכח על זה בלי סוף.

עדכון: לפי מה שגדי שמשון אומר, יש לתפוז תקנון מעודכן שכולל כנראה זכויות יוצרים לבעלי הטקסט (בוקר טוב, כמה שנים אתם כבר קיימים? רק עכשיו נזכרתם?) אלא שהוא יעלה רק ביום ראשון. לא, סליחה, בסופ"ש הבא (כמה זמן לוקח לעדכן את העמוד של התקנון?) בינתיים לא צריך לגרום להם להראות כמו ליצנים, הם עושים את זה בעצמם.

אורי- הוצאת-דברים-מהקשרם- צציק אפילו לינקק את הפוסט הזה שלי אצלו, עם תקציר מעוות. אם ניסית לעצבן אותי, מותק, הצלחת. ואגב, נרשמו לי ממך נורא מעט כניסות, כנראה שהרייטינג שלך עדיין לא משו, אני מקווה שהלינק ממני ישפר אותו.

(ועכשיו רשמית, גם אני חלק ממריבת הרשת הדבילית הזו. איזה כיף, בסוף עוד יגידו שאני אושיה.)

עדכון 2: אורי צציק התנצל בתגובות אצלו, שהתבלבל בסיכום הפוסט שלי, ועדכן אותו. עכשיו הוא אומר שהבאתי לדוגמא את שרית פרקול בתור מקרה של בלוגרית כוכבת רייטינג שעוברת. מבחינה תחבירית אפשר להבין את זה מהמשפט, אבל לי היה נדמה שאני מדברת אל קהל שיודע מי זאת שרית פרקול, ושהיא לא בלוגרית בישרא.

הבנאדם הזה הוא עורך התוכן של הבלוגיה בתפוז או משהו כזה. הוא מקבל על זה כסף. אני לא רוצה לקרוא לו חובבן, כי אני בעצמי חובבנית, ונדמלי שלא הרשתי לעצמי לעשות כאלה פשלות, ועוד פעמיים.

כיוון שאני חולה, ומסכנה, (טוב, לא באמת, אבל זה יופי של תירוץ), אני רק מסתובבת באינטרנט כל היום (טוב, כמעט), ולא מעט בישראבלוג, ולוחצת על כל מיני לינקים, כמו שאני אוהבת. וכיוון שאני חייבת לדעת כל מיני עובדות סטטיסטיות דביליות, מצאתי את זה (הכניסות של כל ישרא):

(בקישור הזה, כמובן).

אז כיוון שעכשיו, בקירוב טוב, סוף ינואר, וכיוון שיש החודש, בקירוב טוב, חצי מהכניסות של החודש הקודם, זה אומר בדיוק מה שנשמע שזה אומר, שהקאונטר, גרסת פוסט-שדרוג, מראה, בקירוב טוב, חצי מהכניסות שהיו קודם.

סתם, שלא תהיו מודאגים שאיבדתם רייטינג.

(ואם יקומו כאן תיאוריות קונספירציה בקשר לכמה כניסות יש למנויי פרו עם HTML, אני לא אתפלא, אבל זה כבר באמת שאין לי מושג, וגם לא ממש אכפת לי).

בונוס - פינת הגוגלומניה - לתור מוטור

הנה נסיון לעשות לגוגל בארץ תחרות מניפולציות, מה שכבר מזמן נעשה בחו"ל, כמו שכתב כאן עידו קינן.

ותהרגו אותי למה זה מופיע בבלוג בישרא, אבל שיהיה.

למרות שהקאונטר לא דופק, בינתיים, אני די בטוחה שזה יתוקן מהר.

לעומת זאת, עד כמה שהבנתי, "זה שהבלוג שלכם לא מתעדכן ברגע שפרסמתם בלוג חדש - זו לא תקלה!" (הנה, כאן).

עכשיו, חייבים לומר, יריב הוא תותח, ישראבלוג עד היום היה אתר שמתוכנת כמו שצריך, ומתוחזק כמו שצריך, ויש בו הרבה תכונות טובות, וזה חלק גדול מהסיבה שהוא הצליח לצבור פופולריות וגולשים ולעמוד בעומס. זה לא שלא היו פאשלות פה ושם, אבל זה רק טבעי.

אלא שכאן נכנסים לתמונה המתכנתים של נענע, שאני לא יודעת מה הם שווים עדיין, וזה קצת מטריד. (זוכרים, כשנענע קנו אותנו, יריב אמר שזה דבר חיובי ולטובה, ושנתאזר בסבלנות? הרי שעת המבחן). כי בינתיים, בין שלשום להיום, לעומת המצב הקודם של מעט מאוד תקלות ובעיות, כרגע יש הרבה, ולא כולן זמניות. ואחת המרכזיות שבהן, כמו שאני רואה את זה, היא זמן התגובה האיטי של האתר. זה שכשמעדכנים את הבלוג הוא לא ממש מתעדכן, זה שאי אפשר לנהל שיחות רציניות בתגובות בזמן אמת, כי לא ממש רואים אותן אלא אחרי דיליי די רציני, ובסך הכל, נדפק כאן משהו מאוד מאוד בסיסי. הרבה יותר מהקאונטר. (כן, יש דבר כזה).

ומה יריב אומר בקשר לזה? עד כמה שהבנתי, "זה לא באג, זה feature". כלומר, זה אמור להשאר ככה. שדרגנו אתכם לאחור, מה, איך אתם לא מרוצים?

אז אני מבינה שהוא עסוק כרגע בלנסות לתפעל כמה דברים דחופים, ואין לו זמן לענות לילדים מפגרים ומציקים ששואלים אותו בדיוק את אותן שאלות שחברים שלהם כבר שאלו. (אולי צריך איש שירות לקוחות כאן, במקום לעשות הכל לבד?) אבל לטווח הקצת יותר ארוך, כשהוא יתפנה מהלחץ של התגובות ושל בהלת הקאונטר, הבעיה הבסיסית הזו תמשיך. ומישהו שיודע לתכנת, ולא סתם אלא לתכנת יעיל, ולא משנה באיזה אתר הוא עובד, יצטרך לפתור אותה, במקום לכתוב מחדש גרוע את הקוד של דף שקודם עבד דווקא לא רע בכלל.

איך שכחתי לומר, חוק מספר 1 של כל מתכנת: "אם זה עובד, אל תגע"

עדכון: לשמחתי הבעיה הזו נפתרה מהר יותר מהקאונטר. אני רוצה להודות ליריב ולברך אותו בברכת "לשנה הבאה שדרוג עם טסטים שמתכנתי נענע יכתבו לך".

(ועכשיו אולי אפשר בכל זאת להפעיל מונה כי אני כבר מטפסת על הקירות).