אצל שלומית תמיד כל האקשן בתגובות, ולא מזמן התנהל כאן דיון בו תמיר טען, שהכתיבה בבלוגים מזנה את מקצוע הכתיבה, ואחת ט' טענה שלא.

לפני כמה ימים הציעה לי שרית פרקול (בדרכה הפרקולית האדיבה) לפרסם את פוסט המדריך לשרלילה לייט שלי בערוץ הסינגלס החדש של msn. התעניינתי אם מדובר גם בתשלום כי הערוץ מסחרי לכל דבר. מסתבר שלא, אבל מקבלים מנוי חינם לאתר. לא שגלשתי באתרי היכרויות לאחרונה, אבל מישהו מוכן להסביר לי מה יש לבחורה לעשות עם מנוי בקופיד? האם הפמיניזם דרדר אותנו עד כדי כך שגברים הפסיקו לשלם גם על זה?

עניתי שאני אשמח למשהו שיהיה שווה מבחינתי (פרט כמובן, לסיפוק העילאי שבלראות את השם, אה, הניק שלי, כתוב, ולחרמנים תוצרת msn שיסתובבו לי בבלוג).

האפיזודה הזו חשפה אותי ל"אישיות לוחצת", ועושה רושם שבויכוח ההוא דווקא תמיר צדק (ותמיר, שזה לא יעלה לך לראש!), ו-msn-קופיד מצאו יופי של דרך למלא את האתר שלהם בתוכן כמעט חינמי: להתעלק על קטעים כתובים של בלוגרים, ולמלא ארכיונים שלמים ככה, מאנשים שרוצים את הפרסום.

הם לא הראשונים שלא משלמים טוב, או לא משלמים בכלל לכותבים, אבל הם אלו שאני ראיתי שעושים את הצעד המגשר הזה, בין בלוגים לתוכן חינמי, בצורה כל כך שיטתית. פשוט וקל.

כן, היתה לבלוג הזה הפניה מנענע פעם, לקטע שעסק בישראבלוג ולא התאים לשום מקום אחר. וכן, יש כאן תחום אפור. אבל גיליתי שיש דברים שמרגיזים אותי, והקמצנות של אתר שעושה כל כך הרבה כסף על תשלום לכותבים, ואיכות החומר לגולשים כפועל יוצא ישיר מכך, היא אחד מהם.

זה באמת לא מעניין אף אחד חוץ ממני, אבל שמו אלי הפניה בנענע, בדף הראשי (לפוסט ההוא על איך מתחילים בישראבלוג, כמובן).

זה היה נפלא ונהדר ואז מפחיד נורא (כן, כן, הבאתי את זה על עצמי, אני יודעת). היו לי משך כמה שעות מספרי כניסות שמתאימים בדרך כלל לחודשים (וחודשים, לפני שדרוג הקאונטר). חיכיתי בסבלנות שזה יעבור והם יפסיקו, בטח יש לנענע משהו יותר טוב לשים בדף הראשי שלהם מאשר לינק אלי, אבל זה נמשך ונמשך ונראה כמו נצח.

אם תתבוננו היטב בלינק, תראו שהקישור אלי מלא לבבות אדומים ומדבר על אהבה.

להזכירכם, זו ההבנה שלי בזוגיות, וזו דעתי על פרחים.

נורא משעשע, לקחת דווקא אותי בתור יועצת לכבוד וולנטיינז.

בכל אופן, אני לא אמורה להתלונן, אני סתם היסטרית. תודה לשירה המקסימה והמאממת הכי בעולם, שנתנה לי את חמש דקות התהילה הוירטואלית שלי, אומרים שלכל אחד מגיע מתישהו, כנראה שעכשיו תורי.

קצה

מכורת בלוגים אנונימית

מנסה נואשות ללמוד