הזכרונות שלי הופכים תפלים.

רק אתמול זכרון שהיה מתוק, נגע,

זכרון שהיה כואב, פגע,

וזכרון שהיה קרוב, יצר פינה חמה בלב.

והיום,

היום כל הזכרונות תפלים,

זכרון המגע שהיה נעים, ושהדליק אותי,

אינו עושה לי דבר,

זכרון החובות שלי, והכעס,

אינו עושה לי דבר,

זכרון האהבה היפה שהיתה בי פעם ומילאה אותי עד גדותי,

אינו עושה לי דבר,

זכרון הכאב וקולות הנפץ שמשמיעה הנפש כשמרביצים בה עם ברזל מלובן,

אינו עושה לי דבר.

אני מתבוננת בכולם ממרחק, שלווה, שלווה, שקועה בשלווה שלי.

לא מצליחה להחלץ מהרגע הזה.