לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


תודה ולהתראות
כינוי: 

בת: 45





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חניה חינם


אתמול כשהסתובבתי בחיפה גיליתי לתדהמתי שגם שם נהיה יותר ויותר קשה למצוא חניה, או שמא יש לומר, חניה חינם. זה לא מתקרב לסטנדרטים תל אביביים, ועדיין. כאילו לא אמרתי לה "freeze!" לפני שנסעתי, העיר הזו מעיזה להשתנות לי סתם ככה. חוצפה. בכלל בעית החניה הטרידה אותי פה ושם בשבועיים האחרונים, במיוחד כשחיפשתי חניה איזה 40 דקות במרכז ת"א בשבת כדי לבקר ידיד, זמן שאפשר לצפות אותו מראש וכולם מתלוננים עליו כבר שנים, אבל זו לא היתה בעיה כי זה לא קרה לי, אלא לאנשים אחרים. ואז הבנתי שכל הקשקוש עם לומדות מהפוסט הקודם הוא טעות איומה. מה שיועיל באמת יהיה חניה ניידת, אתה קונה פעם אחת, מניח על הגג של האוטו, ולא צריך לחפש יותר, כל פעם שאתה רוצה אתה פשוט מניח אותה וחונה.

אחר כך חשבתי שאפשר לייעל את חיפושי החניה עם שירות חיפוש חניה מהסלולר, מתואם עם מקומות חניה בעיר, אתה אומר לו באיזה איזור אתה רוצה לחנות כשאתה יוצא מהבית והוא מוצא לך את החניה הראשונה שמתפנה שם, ושומר. כך במקום לחפש חניה חצי שעה, אתה נותן לו לחפש בשבילך חצי שעה לפני שאתה מגיע ואין צורך לבזבז זמן. הרעיון הזה מאוד לא מצא חן בעיני מפני שהוא כמעט ישים; כמו כן משולבים בו עקרונות של תורת התורים שהמרצים שלי בטכניון היו יכולים לפטפט עליהם בלי סוף. יום אחד מישהו אחר יממש אותו ויהיה נורא עשיר ואני לא. לכן החלטתי לעזוב את הבעיות של רוב העולם המערבי בצד בשקט וללכת לפתור את שלי.

התחלתי בארון.

מי שסוחב על הגב את כל רכושו עלי אדמות נוטה להיות בררן, ולא לקחת דברים מיותרים. בטיול למדתי לזרוק וגם נחשפתי לתחרות הסמויה בין המטיילים שיש להם הכי פחות דברים*. גם ג'רום ק. ג'רום ממליץ, "השלך את הגרוטאות ידידי! אל תכביד על סירת חייך, שים בה רק מה שממש נחוץ לך!" ואני החלטתי לזרוק חצי מהבגדים שלי. בהערכה גסה יש לי כמליון חולצות (עד כדי קבוע). אתמול ושלשום עסקתי במיון קפדני לשני חצאים: חצי ראשון - לשמור, חצי שני - לתרום/למכור, חצי שלישי - גם הומלסים לא יגעו בזה. את רוב החולצות מדדתי, כדי לראות עד כמה אני כוסית בהן, שזה מדד חשוב. זה כלל בהייה ארוכה ונרקיסיסטית בחזה שלי, והייתי בטוחה שהוא גדל. למרבה המזל אני עדיין לא הייתי צריכה חזיות, אחרת הייתי פותחת בלוג דיאטה. אחרי שמילאתי תיק וחצי בחולצות מיותרות ו/או שלא בא לי לראות שוב, התמוטטתי לסיגריה שאחרי (ושוב שכחתי לארוז את המאפרה. כסססססס), רבתי קצת עם הילדה הפנימית שלי ונרדמתי.

בשש וחצי בערב התנעתי את האוטו וזרמתי** למרכז עם עוד כמה דברים שאני כמעט צריכה. מה שהייתי צריכה באמת לא מצאתי - פותחן בקבוקים ופותחן קופסאות. אני בטוחה שהיה לי וזה נורא מעצבן. בדרך חשבתי מחשבות נוגות על החיים, בעיקר מפני שקסטה נוסטלגית ששמעתי בלופ בגיל 13 התגלגלה לטייפ של האוטו, ושדות תות לנצח התערבבו עם מדונה (אל תשאלו). בבית גיליתי כמה דברים: אחד, הספה שנטשה הבטיחה לארגן לי, לא תגיע לעולם. שתיים, עוד מישו עושה מסיבה לכבוד היומולדת שלי, סליחה, פורים. "זו לא אשמתי שהיומולדת שלך נופל על פורים", אומרת לי חברה שמקדימה את שלה בחודש לכבוד האירוע. לי בכלל לא בא לחגוג את היומולדת, בא לי להעמיד פנים שהוא לא קיים, אבל ממילא אני צריכה לעשות גם חנוכת בית, וכל שלושת החברים שלי בארץ מצפים ממני לזה. אולי נעזוב את זה, תבואו לבקר ודי. אני אכין לכם תה. או קפה וייטנמי. או פשטידה. ואפתח לכם בקבוק יין, כשיהיה לי בקבוק, ופותחן. רק תנו לי יומולדת אחד בלי להתאמץ יותר מדי, נמאס לי. או, אם אתם באמת רוצים לשמח אותי, קחו אותי למסיבה כזו.

 


בונוס לגיקים: מלחמת המסע בכוכבים.

 


 

* התחרות הזו היא שניה במעלה רק ל"מי השיג מחיר טוב יותר". אחד משוויץ, "לי יש רק 3 גופיות, סוודר אחד וזוג תחתונים! את הלונלי פלנט שלחתי הביתה מזמן ואני לא קורא ספרים. הכל נכנס לי בתיק 2 ליטר וזה נורא קל לסחוב."

 

** חזרתי מהודו, לכן מותר לי להשתמש במילה הזו ככה. לכם אסור.***

 

*** "זורמת" זו גם המילה שבה הזיון ולנטיינז שלי השתמש כדי לשאול את המשדכת אם כדאי לפגוש אותי בכלל. אני חושבת שהיה יכול להיות הרבה יותר נחמד אם היינו מוותרים על הבליינדייט המטופש שקדם לכל הסיפור, לדעתי זה פוגם באיכות של הסקס, ובאמת הגיע הזמן להפסיק להיות עצלנית ולחפש את הזיונים שלי לבד.****

 

**** אם אתם בלוגרים/מגיבים מטומטמים, או מטומטמים סתם (אני לא מפלה), לא מעוניינת, עזבו אותי.

 

***** עוד כשהייתי תינוקת בלוגים השתמשתי בכוכביות, אבל רק עכשיו זה נהיה טרנדי. החיים נורא קשים.

נכתב על ידי , 19/2/2007 21:59   בקטגוריות geeks only, סטארט אפ, שטחיות, אופטימי  
78 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תפנית עלילתית מתבקשת


התפטרתי.
נכתב על ידי , 27/2/2006 00:29   בקטגוריות אופטימי  
101 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תפריט שבועי


יום ראשון: לא זוכרת.

יום שני: חצי ארוחה של מקדונלדס. (אני חולה על ג'אנק פוד. סו שוט מי.)

יום שלישי: לחמניה ושוקו. (ולקח לי כל היום לגמור את הלחמניה).

יום רביעי: בוקר: 2 בורקסים. קטנים. עם גבינה. (בעצם, את הבורקס השני הצלחתי לגמור רק בצהריים.) ערב: שליש לזניה בשרית (הכרחתי את עצמי לצאת עם שמשון וג' לאכול. היתה לי סחרחורת.)

יום חמישי: שאריות לזניה. פרוסת לחם עם גבינה צהובה ופלפל.

יום שישי: בוקר: פרוסת לחם עם דבש. צהריים: ביתקפה, רביולי עם רוטב וסלט. גמרתי בערך חצי מזה. (אני משתפרת).

 

זה הכל.

 

היום יש לי ארוחת צהריים משפחתית מורחבת.

אני אוהבת אוכל. במיוחד טעים.

אני מקווה שאני אצליח לאכול משו.

מרוב שהתרבות שלנו דוחפת מזון מיותר, אני אפילו לא יודעת אם אני מגזימה או לא, אבל אין לי תחושת רעב.

חבל, דווקא לא מזמן אביבוס מקסימוס (האמיץ) אמר לי שגדל לי החזה. לא ידעתי אם להאמין לו, עכשיו זה בטח עבר אז זה לא משנה.

 

עריכה: יש לי רגע של חוסר בטחון כזה כאן ואני די בטוחה שהפוסט הזה משעמם נורא. ועוד ואחרי שאמרתי בפוסט הקודם שאין חטא גדול מזה. אבל זה מטריד אותי, ובניגוד לדברים כמו, מה שהולך כרגע בדירה שלי, על זה הצלחתי לכתוב.

נכתב על ידי , 18/6/2005 09:28   בקטגוריות אופטימי  
62 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקצה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קצה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)