|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אני שבה לסורי
בימים הטובים, כשהבלוג היה צעיר ויפה עם 3 קוראים נאמנים ואהובים, הייתי מספרת על הדייטים שלי, חופשית וצינית. כמעט כל בחור שפגשתי, לרוב על הפגישה הראשונה שלנו, לפעמים קצת פירורים אחר כך. וגם אם יצאתי איתם במקביל, פה ושם (אהמ).
אחר כך זה התחיל לחזור על עצמו ולהמאס, צנזרתי, הכחשתי, חטפתי בחילה, ועכשיו הם כבר כמעט לא פה. רובם.
אבל לפעמים, פשוט אין ברירה.
שעת לילה מוקדמת, אנחנו יושבים על הבר, ריק ואפלולי. קובי (קיצור של, יעקב המרטש), על בירה פסיפלורה (2 נקודות למי שמזהה את הפאב), מהגג משהו על הביזאריות הקודמות שיצא איתן.
קובי: אז תגידי, עם איזה בחורים את יוצאת?
אני: (חושבת. מאיפה אני מוצאת אותם בדיוק?)
קובי (בזעזוע): אל תגידי לי שאת יוצאת עם בלוגרים!
אני: טוב, אז אני לא אגיד.
אחר כך הוא הבטיח לי שהוא טוב נורא בלהציק לאנשים, והמשיך להיות חביב ונחמד עד אין קץ. כששאלתי אותו לגבי זה אחרי כמה ימים, הוא אמר שכן הציק לי, וכמעט נעלב שלא הרגשתי. (הייתי מרחמת עליו אבל לא בא לי. הוא צריך להתאמץ להראות מסכן יותר בשביל זה). סיווגתי אותו כ"לא מזיק ברובו", למרות שהוא לא קרא את הספר.
יום אחרי שנרדמתי לו באמצע דייט, אני מנסה לדבר איתו במסנג'ר.
קצה: אני רק רוצה לומר, שאני לא זוכרת חצי ממה שאמרתי אתמול בלילה, ומוכנה להכחיש.
קובי: יש לי הקלטות.
קצה: אני בכל זאת אכחיש!
קובי: נו, לפחות אין סיכוי לראות את זה על פוסט, ככה שלצאת מזה רע אני לא יכול.
למחרת, אחרי ששוב לא כתבתי עליו:
קובי: זו גם הזדמנות נהדרת לבדוק מה קורה בבלוג של קצה. (למרות שהייתי מוכן לשים כסף שלא תזכירי את שלשום בכל מקרה).
קצה: נמאס לי לכתוב על דייטים. וגם, זה יכול להפריע. אני מעדיפה את החיים שלי קצת יותר פרטיים לפעמים.
חוצמזה, שלא תחשוב שאני לא אכתוב עליך שום דבר אף פעם, או שאתה לא צריך להזהר שתגיד משהו והוא יופיע בבלוג!
קובי: תכתבי. אני אוכל בתגובה לפתוח בלוג נגדי ולכתוב המון פוסטים על "למה קצה כל כך נוראית". אולי זה ישחרר סוף סוף את היצירתיות שאמורה להיות חבויה בי.
נוכל לפתח מזה מלחמת בלוגים שלמה. תחשבי על הרייטינג!
קובי בנוי יופי לטיזינג. בפעם הקודמת שאמרתי לו על משהו, נראה אותך, הוא הלך ועשה את זה מיד. אז אני תוהה.
אבל, עכשיו אני בשלב הנחמד שלי. כשאני עצבנית יוצאים לי פוסטים אכזריים, וזה לא אותו כיף. ז'תומרת, זה הרבה יותר, אבל רק לקוראים.
פינת התלונה הקטנה: יש לי מגיב אחד בבלוג הסודי, הוא בן 16 ולאחרונה הוא מתחיל איתי, בלי שום עידוד מצידי. אני לא עושה קטינים! הצילו!
פינת היוגה: הצלחתי להתקדם קצת עם העמידת ראש שלי, ממש כשהיה נדמה לי שזה לעולם לא יקרה.
פינת השנה טובה: שנה טובה. (תלחצו על הלינק, כדאי לכם.)
| |
בסוף אני אהיה בחורה אמיתית, וזה
השעה שלוש. התעוררתי מה-SMS שצ'ומפי שלח לי, מודיע לי שהוא שיכור באיזה פאב. בניגוד לכל ה-SMS הקודמים שהוא שלח לי בשלוש בלילה, מזה החלטתי לא להתעלם, אלא ממש לקום בגללו, ולכתוב פוסט. הא!
מאז שמכרתי את הזמן הפנוי שלי להייטק, אין הרבה סיכוי שאני אמצא את עצמי ערה בשעות כאלה באמצע השבוע, וגם נהייתי בלוגרית איומה, שבקושי מגיבה אבל לפעמים עדיין יש לה מה לומר והיא מעדכנת. הרייטינג שלי נפגע אנושות וכל לילה אני מרטיבה את הכרית בגלל זה.
אף על פי כן אני הולכת לבקש מכם תשומי כי אני מתכננת עוד ניסוי קטן בבני אדם, ואני באמת זקוקה לעזרתכם.
כמו שכולם יודעים, יש כמה דברים שאני לא כל כך טובה בהם. פתרון משוואות דיפרנציאליות חלקיות, למשל. אבל גם מערכות יחסים אצלי, נוטות להיות קצת, לגמרי, לא מאופסות בכלל. (פרומו: אני כותבת תקציר של איזו אחת-שתיים כאלה. [עכשיו כשאמרתי את זה, אולי אני אוציא אותו מהטיוטא הנצחית שלו סוף סוף.])
יש כל מיני דברים קטנים שלפחות חצי מהבחורות עושות, ואני לא יודעת לעשות אותם בכלל. יש לזה שני פתרונות אפשריים:
1. לצאת עם בחורות.
2. לנסות.
אני, אני רוצה ללמוד כל מיני דברים קטנים. אם לא יועיל, גם לא יזיק. לא מאוד.
אז התוכנית היא פשוטה, בפעם הבאה שאני אצא לדייט עם מישהו חדש, שלא יודע שיש לי בלוג, אני אשאל אותו לפחות אחת מהשאלות הטפשיות האלה שבחורות תמיד שואלות, ואלמד את התגובות שלו.
לרוב, אני לא שואלת כמעט שום דבר, כמה פרטים ביוגרפיים בסיסיים וזהו. מה שזורם בשיחה. אני לא מבינה את הפונקציה של השאלות האלה, זה נראה לי קצת דבילי, אבל אני בטוחה שיש לזה איזשהו אפקט. לכל הפחות, זה בוחן את כישורי זיבולי השכל של הצד השני.
שאלה אחת שאני מסוגלת לחשוב עליה היא, "מה אתה מחפש בקשר?"
נכון שסביר שהוא ישאל אותי אחר כך אותו דבר, וכדאי לי להכין תשובה לזה. (הפעם האחרונה שבחור שאל אותי דבר כזה, היתה באיזה דייט לפני שנתיים בערך, והייתי קצת המומה. אמרתי, יש מי שנולד לחפש ויש מי שנולד למצוא. זה לא יעבוד שוב. אה, כדאי אולי לחשוב, מה אני מחפשת בקשר, לעזאזל. אם אני אגיד שאני מחפשת משהו רציני אני עלולה להקרע מצחוק באמצע. הו, אתגר! שווה לנסות.)
אני בטוחה שיש לשאלה הזו כמה תשובות סטנדרטיות וכמה שאלות המשך מתאימות. אבל אני לא יודעת אותן. אז גלו לי - מה בחורים עונים לדבר כזה? ומה בחורה היתה שואלת אחר כך?
איזה עוד שאלות מעצבנות בחורות שואלות בדייט ראשון, סתם ככה מאמצע שום מקום? מה הן רוצות לדעת? אולי על אקסיות? מחלות תורשתיות? שאיפות לעתיד? מידת נעליים? מה?
אין לי פאנץ'. אבל כל הקטע יצא רציני להטריד, מה זה משנה. שלוש בלילה כססססססססס.
עריכה: תראו, סביר להניח שאני אעשה משהו כזה בכל מקרה בפעם הבאה שיהיה לי דייט שלא מעניין אותי. או אפילו שכן מעניין אותי. אין לי שום בעיה מוסרית להתעלל בדייט בצורה בה כל כך הרבה בחורות עלולות להתעלל בו בכל מקרה, כיוון שגם ככה אני מתעללת בדייטים שלי בהמון צורות אחרות, אני דוחה אותם מכאן לשם, לא עונה לטלפונים, מתנהגת בצורה הכי מתוקה בעולם ואז זורקת אותם, וכו'. אני לא רואה את עצמי מאמצת דפוס כזה באופן קבוע, אבל אני כן רואה את עצמי עושה את ההיפך הגמור מהאינסטינקטים שלי, כדי לראות מה יקרה. תפסיקו לרחם עליהם אם אתם רוצים שהפוסט של "אחרי" יהיה מצחיק, ותנו לי כמה שאלות מציקות!
| |
אפשר לתת לך נשיקה לכבוד ט"ו באב?
הוא שואל אותי, חצי דקה אחרי שניגשתי אליו. מוצאת חן בעיני החוצפה המנומסת שלו.
אחר כך התפנינו לנושאים אחרים, כמו איך קוראים לי. ובת כמה את, הוא שואל. 26, אני אומרת, את 26?! את נראית בת 14. היית מתנשק עם ילדה בת 14? אם היא נראית ככה? בטח! צחקתי.
אחר כך אמרתי לו מה רציתי והוא סיפר לי שכתב ספר ויש לו אותו כאן במכונית. רוצה נקפוץ לשם, זה קרוב. אה, אז ככה קוראים לזה היום, אני אומרת לו. לא, באמת. אני מבטיח, אני לא אעשה לך שום דבר רע, אני בחור טוב. חבל, אני אומרת לו. בסוף אנחנו ניגשים לשם והוא באמת לא עושה לי שום דבר רע. חוצפן.
אני לא ניגשת לבחורים בעצמי כמעט אף פעם, למרות שאני אלופה בלשלוח רמזים לאו דווקא עדינים ולחכות שהם יעשו משהו בעצמם. זה לא קשה לגרום לבחור לצאת איתך אם את מתחילה איתו ישירות. זה הרבה יותר קשה לגרום לו למעבר פאזה הזה בראש, שיבין שהוא לא סתם הסכים כי את הצעת*, אלא שהוא באמת רוצה אותך, ואת בחירה שלו לא פחות מאשר להיפך.
אבל דווקא לחצי מוזיקאים יש לי יופי של פיק אפ ליין, שמעולם לא הביא אותי לשום מקום כי לא ממש השתמשתי בו. גם לא יצאתי עם מוזיקאי אף פעם. (מפשפשת בזכרוני, אולי פספסתי מישהו? לא נראה לי.)
רוב השירים שאני שומעת בהופעות חובבים, מתאפיינים במישהו שיודע לנגן ברמה כזו או אחרת, מישהו שיודע לשיר ברמה כזו או אחרת, ומלים שנשמעות כאילו מישהו שאין לו יותר מדי מה להגיד לעולם כתב אותן.
לבחור הזה דווקא היה. בהתחלה חשבתי שהוא סתם חביב כזה, אבל לאט לאט שמתי לב איך הוא מרגיש נוח עם עצמו על הבמה ועושה שטויות במודע, איך הוא מעביר במלים הרבה מעבר לבנאלי, ואת אותו דבר נדיר שאני מחפשת בבחורים. השילוב הזה של מישהו שיכול להיות קצת רע אלי, שאני לא אקח אותו כמובן מאליו ואשתעמם למוות, אבל יכול גם לעשות לי טוב. מישהו שמבין את זה.
ועכשיו כשגם דיברתי איתו, העובדה הוא עושה את כל הסימנים של אחד שמתחיל עם כל דבר שזז, מצד אחד, ומצד שני שאמר לי, לא, אל תלכי, בקול מתפנק, כשהחברים שלי באו לקרוא לי הביתה, גורמת לי לחשוב שיש כאן משהו, שהוא יותר מסתם עוד בחור שאני פוגשת ומחליפה איתו טלפונים. שהוא יכול לעשות לי משהו.
יכול להיות שהוא לא יתקשר, יכול להיות שנצא קצת וזה לא יעבוד, יכול להיות שזה יתפוגג כלעומת שבא. קורה. אבל כרגע, כשהוא רק התחלה, שתי פסקאות שעדיין לא הספיקו להתקלקל, כרגע הוא מושלם.
(נו, בסדר, בסדר, אז חזרתי לכתוב על בחורים לפעמים. סו שוט מי.)
* מה שעובר לבחורה בראש כשבחור מתחיל איתה: הוא מתחיל איתי -> האם הוא חמוד? הוא רציני או שהוא מחפש רק סקס? מה הוא עושה בחיים? הוא יפה? הוא עשיר? הוא חכם? מה החברות שלי יחשבו עליו?
ומה שעובר לבחור בראש כשמישהי מתחילה איתו: היא מתחילה איתי -> היא רוצה -> סקס בטוח -> תגיד כן! תגיד כן!
| |
 גוד דאמ איט!
שוב לצאת עם בלוגר?! מה יהיה הסוף?
[נורא התלבטתי בקשר לקטגוריה. אתם חושבים ש"בלוגינג" יותר מתאים?]
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
