החיים במסלולים עגולים

הלכנו לסופר אני וקרן אחרי שהתחננתי אליה שעתיים... הכנתי לה נס קפה, התפרקתי מעצבים,

ואז הלכנו קצת כועסות קצת מדברות על רומו של עולם, מנהלות שיחה.

חמש דקות הליכה, חמש שקל לעגלת קניות, ואנו בתוך הסופר הומה, רעש, הרבה צבע בעיניים,

בחיי שדרוש ריכוז כדי להחליט מה לקנות מה לא, (ניחשתם נכון בלי רשימה) היו לי מעט דברים לקנות.

ואז.. הבת שלי יפה כל כך וחסודה, מבקשת ממני לגשת לקנות בשר, הנה הדיאלוג:

קרן: "אמא צריך בשר"

אני (המומה לחלוטין, כי היא תהיה האחרונה לבקש בשר) "מה? בשר? מה עובר עלייך?"

קרן: (מחייכת חיוך כובש, מתחננת) "נווו... אמא, עזבי, את כבר תראי, בואי נוו...!"

אני: (נזכרת באחד מנותני השירות, מתממת) מי שם קרן? אהההההה.. ההוא עם...

קרן: (צוחקת ומושכת אותי לכיוון מחלקת האטליז בסופר- עגלת קניות אצלה) "בואי תקני בשרררר."

אני: (מנסה להיות נורמלית, מגמגמת) "זה לא מתאים לי .. נו באמת."

מגיעות לאיטליז לפתע אני מבחינה שקרן מדדה איזה שלושה מטרים ממני

בלית ברירה (כי כבר מאוחר (2:00 יום שישי) במחלקה כבר אספו למקררים את הסחורה)  אני פונה לזבן הנה הדיאלוג

אני: (בקול מתחנן... חייבת לשתף פעולה עם החסודה שלי שמביטה בנו מאחור ) "מה? אין יותר כלום?"

הזבן:  (חיוך נשטף על פניו, ובעברית בנימת רוסית) "מה את צריכה.?"

אני: (מתמוגגת מיופיו מהחיוך מגמגמת) "אהההה בשרררר טחווון."

הזבן:" אני מצטער אבל כבר אין לי"  (אני בלב אומרת לעצמי: "אוי... פאק!, אבל אתה לא יודע כמה יש לך" )

אני: (מושכת את השיחה, הרי החסודה מביטה בו בעיקר מאחור וצוחקת) "נו באמת, ברצינות?"

הזבן: (מחייך שוב מביט בילדה שלי ואומר) "כבר מאוחר הילדים מחכים לי בבית".

אני: (בפליאה מעט מאוכזבת) "לך יש ילדים?"

הזבן:(שוב מחייך, ובנימה צינית אומר) יש לי חמש ילדים. (אני שוב מדברת לעצמי " אם יש לך חמש אני צנצנת)

אני מביטה לאחור ומודיעה לבת שלי החסודה)  "קרן, אין בשר טחון". (חושבת לעצמי: מה יכולה הזעטוטה הזו לגרום לי לעשות)

אנו ממשיכות בקניות (כאילו) וקרן אומרת לי (על מנת להישאר באיזור) שיש בשר קפוא, ואנו הולכות הלוךושוב במקררים הענקיים הנמוכים האלה, אני מחפשת בשר טחון (לעזזאל אני יודעת איפה המקום של הבשר הטחון) אבל אני מחפשת ממש לא בכיוון...

לפתע משום מקום הזבן ההורס בא לידי ושאל: "מה את מחפשת?"

כמעט נפלתי מהרגליים (מגמגמת, לא עידכנתי אותכם קודם, הטעם שלי ושל הבת שלי בגברים זהה) " אמממממ אני... צריכה את...

(נפלט לי בסוף) בשר טחון! לרגע שכחתי מה אני מחפשת (שימו לב: קרן עדיין במרחק של 4 חמש מטר ממני נשענת על העגלה מביטה בנו ומתמוגגת).

הזבן (מאושר, מחייך) "בואי אחריי אני אראה לך"

אני מדדה אחריו כמעט כושלת מביטה בבת שלי בחטף היא מתפקעת מצחוק, הוא מביא לי בשר טחון ואני מקשה: "אבל... (ממשמשת את הבשר הקפוא) "אבל... כמה זה עולה?" הוא מחפש את אותו מוצר עם מחיר וכך חולפות שניות נצח בשביל החסודה. בינתיים אני מחפשת בשר טחון קטן יותר.

הזבן מודיע לי בחיוך " 25 שקל" ואני מקשה... (הכל בגלל החסודה לא בגללי נשבעת לכם, אני לא אוהבת את המשחקים האלה אני ישירה יותר, אם הייתי מסוגלת לבגוד הייתי כבר נותנת לו מס' טלפון, שיחנק איתו)

אני: "למה החבילה הקטנה עולה 18 שקל והחבילה הזו (שאצלו ביד) עולה 25 שקל? לא הגיוני לא?"

הזבן: (מביט בי אל תוך עיניי) אומר: " כי זה יותר, אז... יש לך הנחה." אני מדברת אל עצמי "אוף כמה הנחות הייתי עושה לך".

החיים לא הוגנים את לא יכולה להתחיל עם זה שהבת שלך מתמוגגת ממנו.

הוא הולך, (איזה הליכה להתעלף)  ואז הבת שלי מגיעה כולה התמוגגות וחיוך מרוח לה כמו טפט על הפנים, אנו מתרחקות משם מסדירות נשימה.

אני: "מה? איזה בושות! קררררן!!!"

קרן: (מתפקעת מצחוק מהתגובה שלי)  

אני: "תשכחי מזה, אני לא עושה את זה יותר, בגללך אני צריכה לקרוא 30 פרקי תהילים" (כדי לכפר על ההתנהגות הזו)

קרן: " אין מצב שאני לא באה איתך לסופר, מהיום אני באה איתך כל יום."

איזו אימא הולכת להתחיל עם מישהו בשביל התמוגגות הבת שלה?  

 בדרך חזרה: רגע חושבים - הבת שלי,

קרן: " אמא אני לא חושבת שאני יכולה לצאת עם אחד כזה"

אני: (בפליאה, אחרי כל מה שעברתי...) "למה לאאא?"

קרן: "כי גבר כזה יפה.. בטח יש לו מישהי"

אני: (בעצבים) "קרן תתפכחי!!! יש לו כמה, אל תהיי לי נאיבית."

קרן: "נו, אז בגלל זה יכול להיות שיש לו אופי חרא"

אני: "מניין את יודעת מה האופי שלו?, יצאת איתו כבר? אל תשללי."

קרן: "רק להביט בהם לא יותר"

אני: "כמה פרקים יש בתהילים?"

קרן: "לא יודעת"

אני: "צריך לקרוא את הכל במקרה שלך."

בייבי פייס, עיניים כחולות גובה ממוצע של 1:80 והעמידה "רק שאלוהים יעזור לי"  

אררררררררררררררר איזה עולם יפה, מחוזות רוסיה!!!