שמעתי שאומרים "ההומור אינו צחקנות" זה נכון! הומור אינו צחקנות, זהו כוח להתגבר על מה שלא מצחיק אותנו, מי שאינו יכול לצייר כאב או צער, (לדוגמא) יצייר קריקטורות.
זה נראה לי אמיתי ולא משעשע, אז מה? כל מי שיחשוף הומור כזה או אחר, אני אדע מעתה שהוא צריך כוח כדי להמשיך.
אז כבר כל מה שהוא יגיד לא יצחיק... לא בטוח, תלוי עד כמה ההומור שלו נמוך, כי הומור נמוך גורם לך לשכוח שמדובר באדם שצריך כוח כדי להמשיך, וככל שההומור גבוה יותר ככה צריך כוח יותר... אלוהים איזה דיאגנוזה.
אז שום דבר לא יצחיק אותי יותררררר ? בלתי אפשרי! הרי גם אני צריכה כוח!
עצוב לכם עכשיו? תשתמשו בהומור הכי נמוך שאפשר, או הכי גבוה, מה שהכי מתאים לכם.
כי ביום הזכרון לשואה ולגבורה אי אפשר ללא הומור, אפילו הם לא יכלו לעבור את זה ללא הומור,
כך שרדו! דוגמאות "החיים היפים" ... והיו כאלה שציירו קריקטורות.
היו שם אנשים שעל סף מוות צחקו... אז אנו כאן חיים ולא נצחק, לא הגיוני!
שימו לב בכל צפירה יש איזה 2,3, אולי אפילו יותר שפוצחים בצחוק ... ומדביקים את כל השאר,
כשהייתי קטנה כעסתי עליהם, לא אהבתי אותם, עכשיו אני יודעת הם חלק מן העניין, מן ההוויה.
קיבינימט, אני הולכת מכאן, אני עמוקה מדי, יותר מדי עמוקה... ואני לא אוהבת להיות כזו,
הטבעי שלי זה קלילות... אז קחו את זה קל, למרות שזה עמוק מדי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
