| 3/2008
עכשיו הכל חשוך
אני מעלה על הבלוג, הכל רוצה לזכור, ובעיקר להבין, תמיד מבינים את רגשותינו יותר כשמעלים על הכתב.
חבל שהשמש כבר לא זורחת, כתמול שלשום.
אין לי כל צל של ספק שגבר באשר הוא מעוניין להתאים את בת זוגו אליו, כמו מחפש איזון.
מה לעשות שאני לא אישה שטחית וכאשר אני שומעת אני יודעת בדיוק מה עומד מאחורי כל מילה, משפט.
סרט חיינו עבר אתמול למולי, על כל יתרונותיו וטעויותיו. וצר לי, צר לי כל כך, שאחרי כמעט 30 שנה אתה מצהיר שאתה לא יודע מי אני.
אני מביטה בילדים ושואלת את עצמי, "מה נותר מכל סיפור האהבה הזה, פרט לילדים המתוקים הללו שישנים שנת ישרים.
אתה נשמעת אתמול כמו מי שמחפש בי כתמים מלוכלכים. או קרציות ועלוקות למינהן, מחכה כאילו בקוצר רוח להוכיח אותי, מפחד פחד מוות מכתמים שלא היו מעולם.
אולי אני לא מתאימה, ברור לי שאני לא מתאימה לצרכיך, כי תפקידו של כל גבר לתת לאישה להרגיש פחותה ממנו או לפחות שווה לו, אחרת היא לא מתאימה, כך זה היה וכך זה יהיה לעולם ועד.
אני מצטערת להודיע לך שאני לא מכותמת שאין לי קרציות שדופקות על דלתי שתי וערב- אני סקסית ואולי יפה, אך פוחדת מקרציות ואני לא מעודדת אף אחד להפוך כזה, פרט לך כמובן, אב ילדיי נתתי לך את כל כולי מרצון ואיני מצרה על כך, אין בי חרטה.
פתחתי לך לראשונה את נפשי וחדרת לתוכה כהרף עין, לאחר מכן נתנתי לך את גופי, את הבטחתי בטוב וברע בבריאות ובחולי, עשינו מה שרצינו משפחה לתפארת שידעה עד היום עליות ומורדות.
אני חיה את החיים שאני אוהבת אותך נצמדת לזה ולא מרפה - מן כוח מניע.
אתה לאחר שנים רבות של ביחד לטוב ולרע מחפש כתמים בי, כמו צמא לראות אותי מלוכלכת האם זהו האיזון שאתה מחפש? אם כך הם פני הדברים אני לא מתאימה.
סיפור "הירקן" שמבחינתי הי קטע קומי בגודל נמלה, הפכת לסיפור של פיל, הדרת שינה מעיני ודמעות זלגו מהן לילה שלם- היום אני רואה את הפרשה הזו כפרשה מטומטמת, לא נורמאלית.
מכל הפרשה הזו הבנתי שאתה רוצה אותי ללא קרציות בפתח דלתי שאסור לאף אחד לדרוך על מפתן דלתי, בית המקדש, ביתנו, אפילו לא בטעות, האמת אהבתי ונצמדתי לזה.
(פרט לרוסי שבא להתקין כבלים אף אחד לא עלה אל ביתי). נסיון מלמד.
הרי אני החלטתי שאני שלך בגופי ובפשי, ואין מקום אפילו לא להומור בחיים.
כמה עצוב שאני מבינה בגיל 43 לא פחות לא יותר את פני הדברים, את החיים, עד כמה אני מבינה היום את חוסר הרצון של אמא שלי בגבר נוסף שישלוט על גופה ונפשה., היה לה די והותר.
אני לא יודעת לחיות אחרת, זה לא אני שמחליטה מי ישלוט בגופי ונפשי, זהו אתה כנראה המיועד ונמאס לי לחשוב על זה, אני פשוט חיה כמו שפני חיי מובילים אותי, נסתרות דרכי האל.
אני אחת כזו שלא יודעת להלך על ביצים ולברור מילים, אני נוהגת ונהגתי לספר לך כל יום מה עברתי, את האמת כמו שעברה עלי, את רגשותיי לאותו זמן, והוי כמה שאני טיפשה, שהאמנתי שזה הדבר הנכון לעשות, האמנתי שאם אני מרגישה סקסית או נחשקת או ההיפך אני רוצה לשתף אותך, כי אתה השותף הבלעדי לחיי, עלייך לדעת הכל בטרם זכרוני יבגוד בי.
ואתה במצבך לא יכול להכיל את כל זה, אני מדברת איתך כתמול שלשום ופתאום כל מה שאני אומרת הופך חרבות שפוגעות בי, אתה מחפש כתמים? למה? להדיר שינה מעינך שהם עיניי?
מילים מילים ... היום אתה מסיים בהצהרה שאתה אוהב אותי, את מי בדיוק? אם רק אתמול אמרת שאתה כבר לא יודע אם אתה מכיר אותי? אמנם בהיסוס מה.
דברים שרואים מכאן לא רואים משם. בכמה משפטים אני מבינה שאתה (כיום אמנם בשלט רחוק) עדיין שולט בנפשי בגופי, אתמול הייתי סקסית ואולי גם יפה, היום אתה מנסה להכתים אותי ברפש, אם כך מה שווים הסקסיות והיופי - קליפה של שום.
אני קמלתי נבולה ובעיקר רע לי, איך שאתה יודע לתמרן את רגשותיי לשלוט על חיי, למה?
אני לא מספיק טובה כשאני צוחקת סקסית ומאושרת?
היום אני ממורמרת לא אהבתי ולעולם לא אוהב רגשות שליליים אלה.
אם תשים היום את היופי והסקסיות על גרף אני בנק' האפס.
שוב יש לי רוע בעולם. אני אתמודד, מקווה שגם אתה תדע להתמודד, הרי אין אני מעוניינת להזיק לך.
מילים בונות מילים הורסות.
יש דברים כמו הכתובים האלה שאני לא רוצה שימחקו מזכרוני - עוד בית ספר של החיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
