בזמן האחרון, כפי שוודאי שמתם לב, אינני מצליח להקדיש לבלוג את תשומת הלב שלה הוא ראוי. לצערי אין לי כמעט זמן פנוי, ולכן אני לא מספיק לכתוב על כל הדברים שאליהם הייתי רוצה להתייחס. מצב עניינים כאוב זה עורר אצלי סימן שאלה, אם ראוי בכלל להמשיך לתחזק את הבלוג בזמנים קשים אלה. והתשובה לסימן השאלה הזה, שמגיעה, כמובן, עם סימן קריאה, היא לא! אם במצבי הנוכחי אינני מספיק לכתוב כמעט, וכשאני כבר כותב אינני מצליח להקדיש לכך את הזמן הנחוץ כדי לייצר פוסטים ראויים לקריאה, אין סיבה אמיתית להמשיך להחזיק את הבלוג פתוח. הפוסט הזה הוא,לפיכך, סוג של פוסט פרידה. אבל יותר מכך, הוא פוסט על התחלה חדשה.

התחלה חדשה (אילוסטרציה)

המחשבה על נטישת הבלוג מלוּוה אצלי מטבע הדברים בצער רב. אחרי הכל, אני כותב בו – בתדירות משתנה – כבר יותר משבע שנים. חבל לי להותירו שומם כאילו לא היה קיים מעולם, ובמידה רבה זו אפילו מחשבה בלתי נסבלת בעיניי. תהיתי לפיכך ארוכות מה אוכל לעשות על מנת ליישב בין חוסר יכולתי לכתוב לבין חוסר רצוני לראות את הבלוג גווע לאטו. הפתרון הגיע אלי בשעת לילה מאוחרת, והוא היה מבטיח כל כך שבחרתי להעלות אותו על הכתב מיידית.

תום מוצא את הפתרון (אילוסטרציה)

כידוע, אנו מצויים כיום בעיצומו של תהליך הפרטה מבורך, שבמסגרתו נמכרים רוב נכסי המדינה, כולל הקרקעות שעליהן היא מונחת, לידיים פרטיות. ההיגיון הכלכלי והמוסרי מאחורי המהלך ברור: מדוע להשאיר בידי המדינה משאבים ציבוריים חשובים ויקרי ערך, אם ניתן במקום זאת למסור אותם לאילי הון שיעשו בהם כרצונם? את חוסר יכולתה של המדינה לנהל באופן יעיל אפילו קופה קטנה המיועדת לרכישת בורקסים היא כבר הוכיחה במשך שנים ארוכות, ועל כן אין שום סיבה שלא לאפשר לאותם אילי הון להיכשל גם הם על חשבוננו. זאת ועוד, מבחינת המדינה, עדיף בהחלט שאת התלונות על הניהול הכושל יפנה הציבור לחבורה של מאפיונרים מושחתים, ולא לממשלה האמורה לפעול לטובתו. אין ספק, אפוא, שהפרטה גורפת של כל נכסי המדינה היא תהליך רצוי עד מאוד, שאף יש לזרזו ככל האפשר. ואם אפשר, באותה הזדמנות, להפריט גם את חברי הממשלה עצמם – או לכל הפחות את אלה מביניהם שעדיין לא הופרטו – הרי שיש לעשות גם זאת, ויפה שעה אחת קודם.

ניהול כושל של קופה קטנה (אילוסטרציה)

מאחר שההיגיון הכלכלי של ההפרטה ברור כל כך, לא יכולתי להימנע מהמחשבה על היתרונות הגלומים בכך שאפריט גם אני כמה שיותר מהמשאבים המצויים בידי ואממש את הפוטנציאל הכלכלי שלהם. ניתן אמנם לטעון, כמובן, שמבחינה פורמלית לא מדובר במקרה כזה על "הפרטה" של ממש, משום שהמשאבים המצויים ברשותי הינם "מופרטים" – ולא ציבוריים – מלכתחילה מעצם היותם נתונים בידיי הפרטיות, אך זוהי טענה קטנונית שאין להתייחס אליה ברצינות רבה מדי. ההיגיון הכלכלי מאחורי מכירת נכסיי האישיים לאחרים בעינו עומד, בדיוק כמו ההיגיון הכלכלי בהפרטת נכסי הציבור. 

ברם, הבעיה האמיתית בהפרטת נכסיי הפרטיים נוגעת לאופיים המאכזב של נכסים אלה. אכן, המשבר הכלכלי הגלובלי לא פסח גם על ביתי שלי, ובשעת כתיבת שורות אלה, נכסיי האישיים הנ"ל כוללים בעיקר אוברדראפט הולך ותופח בבנק ואוסף מרהיב-ביופיו-אך-בלתי-כלכלי-בעליל של ספרות סקנדינבית ארכאית בשפת המקור. כאשר ניסיתי להציע נכסים אלה לשורה ארוכה של בעלי הון, ובהם חברים בכירים במשפחות אריסון, דנקנר, זיסאפל, לבייב, סבן, פדרמן ופישמן, זימן כל אחד מאלה בתורו את איש הביטחון הסמוך אליו ביותר על מנת לבקש ממני בנימוס לעזוב את המקום.

נכסיו הפרטיים של תום (אילוסטרציה)

בייאושי כי רב, ולאחר ששקלתי ברצינות למכור את טושטוש למשפחת עופר בטענה שגם היא שונאת שקשוקה, ניסיתי לחשוב על מקורות הכנסה פוטנציאליים אחרים. לשמחתי, אגב גלישה סהרורית באינטרנט מצאתי את הפתרון. מתברר שממש מתחת לאפי, ובלי ששמתי לב, יצרתי לעצמי מקור הכנסה כספית מבטיח. אתם קוראים אותו ברגעים אלה ממש.

הבלוג הזה – ובעצם כך ידעתי תמיד – איננו סתם אתר שאליו אני שופך את כל מה שמתרחש במוחי הקודח. מדובר, כך מתברר, במותג מצליח המהווה נכס כלכלי נדיר ומעיין בלתי נדלה של רווחים כספיים פוטנציאליים, שעד היום, בטיפשותי כי רבה, לא ניצלתי אותו כיאות. בזמן שרבים וטובים משתמשים בבלוג שלהם על מנת להשיג כסף, פרסום, תוכניות טלוויזיה וסקס – לאו דווקא בסדר הזה – הרי שאני נמנע משום מה מכל אלה, ובמקום זאת מתרגם יצירות מומצאות של יוצרות מקסיקניות לא קיימות! למעשה, עד היום סירבתי לכל הצעה להשתמש בבלוג על מנת לקדם תכנים כאלה או אחרים, מטעמים שאפילו אני לא מצליח להבין אותם לעומקם. והלוא מדובר באבסורד! אכן, אין ספק שאם מסתכלים על הדברים מבחינה כלכלית – ובאיזה אופן אחר ניתן בכלל להסתכל עליהם?! – הרי שהדרך שבה עשיתי שימוש בבלוג עד היום היא ממש מעוררת גיחוך. ובכן, לא עוד! מאחר שגם אני מעוניין להשתתף בחגיגת ההפרטה, ומאחר שבין כה וכה אין לי זמן להקדיש לבלוג, אני מעמיד אותו באופן מיידי למכירה, להחכרה או להשכרה, כל זאת בהתאם לאיכות ההצעות שאותן אקבל בפועל.