מאת: תום

דודו טופז היה האהבה הראשונה שלי. הנה, אמרתי את זה.

דודו טופז היה החבר הראשון שלי. הנה, סוף סוף, יוצאות המילים אל הדף.

דודו טופז היה הזיון הראשון שלי. הנה, אחרי כל כך הרבה זמן, אני יכול לגלות.

יותר מ-20 שנה אנשים שואלים אותי, "תום, מי היה הראשון שביתק את בתוליך? מי היה הראשון שקרע לך את הצורה, שגרם לך לצרוח בעודו דוחף את רומחו האדיר אל בין אחוריך? מי היה הראשון שהלם בך בכל הכוח, שהבקיע את דרכו מבעד לחומות אוצרותיך, שכתש את אבריך הפנימיים במשך שעות וכל מה שרצית היה לבקש עוד?".

יותר מ-20 שנה החברים שלי שואלים אותי, "מי הפך אותך מילד לגבר?". יותר מ-20 שנה המאהבות שלי שואלות אותי, "מי לימד אותך לעשות את זה כל כך טוב?". יותר מ-20 שנה אינני יכול להסתובב ברחוב, או לשבת בבית קפה, או אפילו ללכת לקניון, בלי שאנשים יעצרו אותי וישאלו "מי זה היה? מי זה היה?".

אנשים עוצרים אותי ברחוב (אילוסטרציה)

אז הגיע הזמן לספר. הייתי ילד בן 14, וגרתי בדירת גג צנועה בשכונת נחלת יצחק בתל אביב, כשיום אחד דודו עבר לגור בדירת הגג שממול. הערצתי אותו בגלל הסרט "תל אביב, לוס אנג'לס", שהרגשתי כאילו הוא נכתב עלי. ההורים שלי העריצו אותו כי הוא קרא למזרחים צ'חצ'חים וגרם להם להאמין שהמדינה עוד לא אבודה. הייתה לי ילדות נורמלית עד שדודו הגיע לשכונה: כדורגל, צופים, גוגואים. אבל מרגע שהוא הגיע, לא יכולתי יותר לעשות דבר. הייתי גונב לו את העיתון מהכניסה למטה בניסיון נואש לזכות בתשומת לב. הייתי יושב על הגג במשך שעות וצופה בו, מביא לשם כל לילה בחורה אחרת, כל אחת יותר צעירה ויותר יפה מהקודמת. הייתי עוקב אחריהם עם משקפת, וכשהם היו יורדים מהגג, הייתי מצמיד את האוזן אל הקיר עם כוס זכוכית כדי שאוכל להאזין למה שמתרחש שם בלילות. עד שבלבי גמלה ההחלטה, שהוא עוד יהיה שלי.

תום שודד עיתון מדודו (אילוסטרציה)

תכננתי את התוכנית לפרטי פרטים. היה פורים, והחלטתי להתחפש לבחורה צעירה כדי למשוך את תשומת לבו, כי הבנתי כבר שזה מה שמושך אותו. לקחתי את המדים של אחותי, ותוך דקות ספורות הייתי חיילת לתפארת. יצאתי מהדירה, נעמדתי למטה וניסיתי להיראות כאילו אני מסכנה ואבודה. ידעתי מתי הוא חוזר הביתה, וכשהוא הגיע, לבד הפעם, הוא ראה אותי ומיד שאל אם אני צריכה עזרה. כזה הוא היה, בעל לב זהב, תמיד רצה רק לעזור.

תום מחופש לחיילת (אילוסטרציה)

אמרתי לו שאני מחפשת את דודה שלי שאמורה לגור כאן בסביבה. הוא חייך ושאל אם אני רוצה לעלות אליו ולנסות להתקשר אליה. שאלתי בביישנות אם זה לא יפריע, כי בכל זאת, אני יודעת שהוא בן אדם מפורסם ומכירה אותו מהטלוויזיה, אבל הוא אמר שבכלל לא ועלה איתי למעלה. כבר במעלית הוא הצמיד אותי למראה וחיכך את איברו המזדקר במכנסיי, אבל הסברתי לו שאני נערה חסודה וחסרת ניסיון בדברים כאלה, אז הוא חיכה.

תום ודודו במעלית (אילוסטרציה)

כשהגענו לדירה הוא נתן לי להתקשר ובינתיים הביא לי שלוש כוסות יין. שתיתי, והחמימות שהתפשטה לי בגרון הייתה כל כך נעימה, ששאלתי אותו אם הוא רוצה להמשיך את מה שהתחיל קודם. הוא רכן לעברי, הצמיד לי נשיקה רטובה על השפתיים ומיד החל לקרוע מעלי את החולצה של המדים. הייתי נסער כולי ונשכתי אותו בפראות. הוא הסיר מעלי את החצאית, והיא נפלה מעדנות על הרצפה. הוא שלח את ידיו לעבר אזור החלציים שלי, ואז קפא לרגע כשהרגיש משהו לא צפוי. "ידעת, לא?", שאלתי אותו. הוא שתק. "אוי אלוהים", צחקקתי במבוכה וניסיתי לגעת בו ברכות. הוא חבט בידי בעוצמה, פלט בקול "אלוהים, אני מרגיש חולה" ורץ לאמבטיה. שמעתי אותו מקיא. "אני מצטערת, חשבתי שידעת", אמרתי.

תום ודודו ברגע הגילוי (אילוסטרציה)

עברו כמה דקות, שבמהלכן שאלתי כמה פעמים אם הוא רוצה שאני אלך. הוא לא ענה. אחרי הפעם הרביעית, הוא יצא פתאום מחדר האמבטיה, רץ לעברי כאחוז אמוק והשליך אותי על הרצפה. צעקתי, אבל הוא התעלם. הוא הפך אותי על הבטן, נשכב עלי מאחור והתחיל לזיין אותי בעוצמה, כשהוא צורח בקול "גולו! גולו!", עד שגמר. לא הבנתי בדיוק מה קורה, אבל כבר אז ידעתי שזה הדבר המדהים ביותר שקרה לי בחיים. אחרי זה עשינו את זה שוב.

תום ודודו ברגעי השיא (אילוסטרציה)

כך התחיל סיפור האהבה שלנו, שנמשך כמעט שלושה חודשים. הייתי בא אליו לדירה והוא היה מזיין אותי בלי הפסקה, שעות על גבי שעות. כמה פעמים יצאנו לסרט או לפאב (אני זוכר שראינו את "טרנר והוץ'" ביחד והוא אמר שהוא מקנא בטום הנקס), אבל רוב הזמן פשוט נשארנו בבית ולא היינו צריכים יותר. לפעמים היינו רואים בטלוויזיה את התוכנית שלו, "שחק אותה", ומתפוצצים מצחוק על זה שאף אחד לא יודע עם מי הוא באמת מעדיף לשחק. אלה היו חודשים מופלאים, וכל כך הצטערתי כשהם הגיעו לסיומם.

תום ודודו ממשיכים לכייף (אילוסטרציה)

לא סיפרתי את הסיפור הזה לאיש, עד היום, כשזה כבר לא משנה. אפילו אשתי לא ידעה (ואין דרך טובה לגלות מאשר כאן, יחד עם כל עם ישראל).

אבל היו גם כמה שידעו על הרומן האסור בין שנינו: חברים שלי מהתיכון; שתי האחיות שלי; אח שלו; אבא שלו; חברי שבט דיזנגוף בצופים, שלהם סיפרתי באחת מאסיפות שישי כשלא היה מה לעשות; דוד שלי, שתי בנות הדודות והסבתא רבה מצד האמא; דודה שלו; אמא שלו; אשתו לעתיד; השכנה מוועד הבית שפעם נכנסה עם ששת הילדים כדי לקבל את התשלום עבור חודש אפריל וראתה אותנו בפוזיציה מביכה עם קופסת גבינה תשע אחוז; הדוור של הבניין; הסנדלר שלו; המנעולן שהיינו צריכים להזעיק פעם כשננעלנו בחוץ ובסוף הזמנו להצטרף אלינו; וחברי מערכת העיתון שבו אני עובד, שלהם הייתי צריך להסביר למה כדאי להם לשלוח דווקא אותי כדי לעשות איתו את הראיון מהכלא, כי אם הוא יסרב אני אגיש נגדו תלונה על אונס ובעילת קטין; חוץ מאלה, איש לא ידע, והיה לנו חשוב מאוד לשמור את העניין בסוד.

השכנה מוועד הבית (אילוסטרציה)

הוא גילה לי מהי האהבה ולכן אני רוצה להראות לעולם איזה אדם נפלא הוא היה. נפרדנו רק כי לא הייתה לנו ברירה, כי אמא שלי ראתה את הסימנים הכחולים על התחת שלי וצלצלה לאבא שלו ואיימה שהיא תשלח אותו לכלא. אז נפרדנו כך.

והיום אנחנו נפרדים באמת דודו, לתמיד, כשאתה כבר לא יכול להגיד כלום. ואני כל כך מתגעגע. יהי זכרך ברוך.

בפרקים הבאים: הרומן שלי עם מייקל ג'קסון! ● הרומן שלי עם אנה ניקול סמית! ● הרומן שלי עם חנוך לוין! ● הרומן שלי עם עמי סידי! ● הרומן שלי עם אלביס!

אם גם לכם היה רומן עם דודו, שתפו וספרו כאן בתגובות! כי עכשיו שלא יהיה משפט, אלוהים יודע איך נעביר את השנה הקרובה!