התקשורת הישראלית בהלם. איך ייתכן שבמשך 12 שנה ניהל המחבל יעקב (ג'ק) טייטל מסע טרור עצמאי נגד כל העולם ואשתו – ערבים, שמאלנים, הומואים, אנשי משטרה – וכוחות הביטחון לא הצליחו לעלות עליו? "מקרהו של טייטל מעלה שאלות קשות... ביחס ליכולת המודיעין והסיכול של השב"כ והמשטרה", קבע עפר שלח ב"מעריב" , ואבי יששכרוף ב"הארץ" היה חריף עוד יותר: "סביר... שאם טייטל היה ממקד את פעילותו בפגיעה בפלסטינים, הוא היה ממשיך עדיין לפעול. הניסיון והסטטיסטיקה מלמדים שהטיפול של רשויות החוק בכל הקשור לאלימות נגד פלסטינים לוקה בחסר, בלשון המעטה... התחושה הרווחת בקרב הפלסטינים בגדה היא שדמם מותר... לראיית תושבי הגדה, החוק הישראלי מיושם רק במקרים של פגיעה ביהודים, בעוד אירועים של רצח, פציעה והכאת פלסטינים זוכים לטיפול לקוי במקרה הטוב, או להתעלמות במקרה השכיח יותר". יששכרוף חותם בכותבו: "לתחושה של תושבי הגדה ישנה אחיזה במציאות. אולי פשוט מחבלים ערבים מעניינים את רשויות החוק יותר ממחבלים יהודים".

הטיפול של רשויות החוק באלימות נגד פלסטינים לוקה בחסר (אילוסטרציה)

אכן, דברים כדרבנות. שלח, יששכרוף וחבריהם צודקים כמובן בכל הנוגע לטיפול של רשויות החוק ברצח של ערבים. אבל כמה קל לבקר גורמים אחרים שאינם עושים את מלאכתם, וכמה קשה להסתכל מתחת לאף של עצמך ולשים לב שחלק גדול מהתפיסה הציבורית שחייהם של ערבים שווים פחות ניזונה מעבודתה של התקשורת עצמה. הבה נעשה תרגיל קטן: בשנת 1997, על פי הודאתו, רצח יעקב טייטל שני ערבים: האחד נהג מונית ממזרח ירושלים, האחר רועה צאן מהכפר יאטה. איך סיקרה התקשורת הישראלית את מעשי הרצח הללו? האם שידרה לגורמי הביטחון כי יש חשיבות ציבורית עליונה בהבאתם של הרוצחים לדין?

כמה קשה להסתכל מתחת לאף של עצמך (אילוסטרציה)

נתחיל ברצח הראשון, שאירע ב-8 ביוני 1997 וסוקר בעיתונים למחרת. "ידיעות אחרונות" הקדיש לרצח ידיעה קטנה בתחתית עמ' 19, שכותרתה הייתה "צעיר ערבי נרצח בירייה בירושלים". בגוף הידיעה נכתב כי:

ערבי בן 24, תושב הכפר עאקב שבאזור מזרח ירושלים, נרצח אתמול בלילה ליד מלון "הולילנד" במערב העיר.

חוקרי משטרת ירושלים מעריכים, שהרצח בוצע על רקע פלילי, אך במקביל נבדקת אפשרות שמדובר בסוחר קרקעות או במשתף פעולה. גופת הצעיר, בעל תעודת זהות ישראלית, נמצאה על ידי שני נערים שטיילו באזור... למקום האירוע הוזעק כוח משטרה. גם מפקד משטרת מחוז ירושלים, ניצב יאיר יצחקי, הגיע זירת הרצח (כך במקור). לדבריו, במקום נמצאו מספר ממצאים שעשויים לסייע בחקירת הפרשה.

תחתית עמ' 19: זו החשיבות שמייחס "ידיעות אחרונות" לרצח. העיתון גם משתף את הקוראים בהערכת המשטרה, כי מדובר ברצח על רקע פלילי, או על רקע סחר בקרקעות, או על רקע שיתוף פעולה: כלומר, בכל מקרה מדובר ברצח של אדם שמותו לא צריך להטריד אותנו יותר מדי.

אדם שמותו לא צריך להטריד אותנו יותר מדי (אילוסטרציה)

מה היו הידיעות האחרות באותו יום, שהצדיקו את דחיקתו של הרצח לעמ' 19? ובכן, הכותרת הראשית דיווחה על מפגש בין יועצים ישראלים ופלסטינים בקהיר. בעמוד הראשון דווח גם על מעצרו של אדם שאיים להרעיל את מוצרי חברת אסם, על הפסד נבחרת ישראל בכדורגל לרוסיה במוקדמות המונדיאל, ועל כך שהשב"כ רוצה לבדוק את האנשים ששרה נתניהו מטפלת בהם במסגרת התמחותה בפסיכולוגיה. ידיעות נוספות בעיתון: שר האוצר דאז, דן מרידור, אסר על פקידי האוצר ללון במלון פאר (טוב לראות שדברים משתנים, ושצרות העבר לא חוזרות), והידיעה החשובה על כך שגירית נגועה בכלבת נשכה חייל בדרום, כולל תמונת אילוסטרציה של גירית, למען ייקל על קוראים הנתקלים בה במקרה לזהותה. בעמ' 19 עצמו, מעל לידיעה על הרצח, דווח כי השר אריאל שרון ומאבטחיו לא הורשו להיכנס לאיצטדיון במוסקבה למשחקה של נבחרת ישראל. הנה צרה אחת שכבר לא תחזור.

האנשים ששרה נתניהו מטפלת בהם במסגרת התמחותה בפסיכולוגיה (אילוסטרציה)

"הארץ" של אותו יום דיווח על הרצח בעמ' 2, תחת הכותרת "עבריין ממזרח ירושלים נרצח ביריות ליד מלון 'הולילנד' במערב העיר". בגוף הידיעה נכתב כי:

האיש, בן 24 תושב אחד מפרברי מזרח ירושלים, הוא בעל עבר פלילי. מפקד מחוז ירושלים, ניצב יאיר יצחקי, אמר אמש בתשובה לשאלה אם מדובר ברצח סוחר קרקעות: "אנו בודקים את כל האפשרויות. מוקדם מדי להעריך, אולם הכיוון נראה לנו פלילי. עם זאת איננו שוללים אפשרויות נוספות. עד שעות הבוקר יהיו בידינו פרטים נוספים".

ומה באשר ל"מעריב"? ובכן, הוא קריפטי עוד יותר ואינו מוכן להתחייב אפילו על רצח. כותרתו, אי שם בעמ' 22: "גופת גבר ערבי נתגלתה אתמול סמוך לשעת חצות בקרבת מלון 'הולי-לנד' בדרום ירושלים". ובגוף הידיעה: "הגופה, של גבר בשנות ה-30 לחייו, התגלתה בתוך מכונית סובארו בעלת לוחית זיהוי צהובה... עד לשעת סגירת הגיליון הרקע לאירוע טרם הוברר".

גופת גבר ערבי (אילוסטרציה)

תאמרו: אה, הרצח התבצע בשעת לילה מאוחרת. לכן הוא נדחק לעמודים האחוריים של העיתונים (ובמיוחד לאלה ששומרים אותם בשביל ידיעות שמגיעות ברגע האחרון), לכן הדיווחים לוקים בחסר. אבל למרות הדיווחים על ממצאים שנמצאו בזירה ויסייעו בחקירת הפרשה, למרות ההבטחה לפרטים נוספים "עד שעות הבוקר" , אף אחד מן העיתונים לא הקדיש לרצח אפילו מילה אחת נוספת באף אחד מהימים הבאים. וכך נשארנו עם הפרטים הבאים: רצח אקראי של ערבי – חסר שם, חסר זהות, חסר עניין לציבור, כנראה עבריין או משת"פ או סוחר קרקעות. אף עיתונאי לא הלך לראיין את משפחתו, לשמוע אם לחשדות המשטרה יש בסיס, ואיש לא טרח אפילו לעדכן מה העלתה חקירת המשטרה עצמה. כולה ערבי מת, למי אכפת?

כנראה עבריין או משת"פ או סוחר קרקעות (אילוסטרציה)

ומה באשר לרצח השני, שאירע ב-3 באוגוסט 1997? ובכן, כאן המצב מעניין לא פחות, גם אם באופן קצת אחר. ב"ידיעות אחרונות" הדיווח מופיע שוב בעמ' 19, כנראה העמוד שאותו שומרים בעיתון במיוחד לערבים רצוחים (למען ההגינות, יש לציין שנוסף לידיעה, הייתה גם הפניה קטנה אליה בעמוד הראשון). כותרת הידיעה: "רועה פלסטיני נורה ונהרג בנסיבות בלתי ברורות". ומהן אותן "נסיבות בלתי ברורות"? ובכן, בגוף הידיעה נכתב כי:

עדי ראייה פלסטיניים טוענים כי הרועה עיסא ג'יבריל מוסעף, נורה על ידי מתנחל, שנסע במכונית "פיאט אונו" נושאת לוחיות זיהוי צהובות. המשטרה בודקת את גירסת עדי הראייה.

האירוע היה אתמול סמוך לשעה 7:30 בערב, בכביש בין היישוב מעון לכפר יאטא. על פי עדותו של נהג טרקטור פלסטיני, שלדבריו ראה את המתרחש, עברה במקום מכונית לבנה מסוג "פיאט אונו". הנהג, כנראה מתנחל עם כיפה, ירה מתוך המכונית ופגע בעיסא ג'יבריל מוסעף, שעמד על שפת הכביש.

(...)

קורבן הרצח אינו ידוע למשטרה, וככל הנראה, אין מדובר במשתף פעולה או בחשוד בסחר קרקעות.

למקום הגיעה מעבדה ניידת של המשטרה ואספה ממצאים. חוקרי המשטרה גבו עדויות מהפלסטינים שהיו, לדבריהם, עדי ראייה לרצח.

(...)

דובר משטרת מחוז ש"י, רפ"ק עופר סיוון, אמר אתמול, כי רק לאחר שייאספו ממצאים והגופה תנותח, תוכל המשטרה לדעת מהו כיוון החקירה העיקרי. עם זאת הדגישו אתמול גורמים במשטרה כי הסבירות שמדובר בירי על ידי ישראלים "נחקרת בעדיפות גבוהה".

הסבירות שמדובר בירי על ידי ישראלים נחקרת בעדיפות גבוהה (אילוסטרציה)

שימו לב כמה פעמים לאורך הידיעה מסייג הכתב את עדויותיהם של הפלסטינים ומשדר לקוראים כי יש להתייחס לעדויות אלה בחשדנות (הרשיתי לעצמי להדגיש את הסייגים הללו בגוף הידיעה; ההדגשות לא הופיעו במקור, כמובן). מתמיה במיוחד השימוש במילים "לדבריו" ו"לדבריהם" – האם התוספת "שלדבריו ראה את המתרחש" אחרי המשפט "על פי עדותו של נהג טרקטור פלסטיני" באמת מוסיפה מידע כלשהו? האם בעצם "עדותו" אין משום הבנה שהוא ראה את המתרחש? האם אותם דברים אינם נכונים לגבי הפלסטינים האחרים שהיו, "לדבריהם", עדי ראייה לרצח? התוספות הללו אינן מקריות, כמובן. הן מבטאות קדם-הנחה נפוצה בתקשורת הישראלית, במשטרת ישראל ובציבור הישראלי, לפיה פלסטינים אינם אמינים, ולכן יש לסייג תמיד את דבריהם. קשה להניח שמספר סייגים דומה היה מופיע לצד דבריהם של ישראלים-יהודים שהיו טוענים שהיו עדי ראייה לרצח. אלא שבמקרה הזה, מספיקים הסייגים הללו כדי למסגר את הידיעה באופן שונה לגמרי, ולהפוך את הכותרת לדיווח על פלסטיני ש"נורה ונהרג בנסיבות בלתי ברורות". הנסיבות ברורות לחלוטין, כמובן, אבל מאחר שהן מגיעות מפיהם של פלסטינים, הן הופכות ל"בלתי ברורות".

פלסטיני שנורה ונהרג בנסיבות בלתי ברורות (אילוסטרציה)

"ידיעות" המשיך לעקוב אחר החקירה בימים הבאים. למחרת (5 באוגוסט) דווח בעמ' 5 כי:

למשטרה אין עדיין כיוון ברור בחקירת רציחתו של הרועה עיסא ג'יבריל מוסעף מכפר יאטא. בשלב זה נערכת החקירה בכמה כיוונים, אחד מהם הוא רצח בידי ישראלי, אולם במשטרה מדגישים כי נבדקות אפשרויות נוספות, ובכללם (כך במקור) רצח לשם שוד או אפילו על רקע סכסוך מסוג כלשהו, כמו סכסוך בין חמולות.

(...)

אתמול התרכז הצוות בניסיון לאתר את רכב ה"פיאט אונו" הלבן שממנו נורו היריות, על פי עדות הראייה של טרקטוריסט פלסטיני. לדבריו, עצר הרכב סמוך לרועה הצאן. הנהג קרא לעיסא אליו. משהתקרב הרועה ורכן לעבר חלון הנהג – סיפר עד הראייה – נורו לעברו מספר יריות, והוא התמוטט על הארץ. הרכב, שבו על פי העדות ישב מתנחל חבוש כיפה, נמלט לכיוון היישוב כרמל.

הצוות בודק גם את אמינות העדות. במשטרה מציינים, כי כבר היו מקרים שבהם טפלו פלסטינים מקרי רצח על מתנחלים, ובסוף הוברר כי הרקע היה שונה.

כבר היו מקרים שבהם טפלו פלסטינים מקרי רצח על מתנחלים (אילוסטרציה)

שוב – שימו לב כמה סייגים מופיעים בידיעה (סימנתי את כולם), וכיצד הכתב מוביל את הקוראים לעבר המסקנה המתבקשת, כאילו הפלסטינים משקרים ומעלילים עלילות שווא על המתנחלים, וזאת בלי שיובאו סימוכין כלשהם לטענות הללו, זולת אמונתם של גורמים אנונימיים במשטרה, והשערותיהם המלומדות בדבר "סכסוך מסוג כלשהו, כמו סכסוך בין חמולות" (אתם יודעים, ערבים). וכרגיל, איש אינו הולך לדבר עם המשפחה, או עם עדי הראייה, או עם אף אחד זולת אותם גורמים משטרתיים ששנים אחר כך נבקר אותם על כך שהם אינם מתייחסים ברצינות מספקת לרצח של פלסטינים. והאם מישהו סבור שהדברים היום מתנהלים אחרת?

סכסוך מסוג כלשהו, כמו סכסוך בין חמולות (אילוסטרציה)

ומה קורה ב"מעריב"? ב-4 באוגוסט 1997, הפניה קטנה בעמוד הראשי לידיעה בתחתית עמ' 19 (כן, שוב 19) שכותרתה "תעלומה באזור חברון: פלסטיני נרצח על ידי נוסע מכונית חולפת", ובכותרת המשנה שלה נכתב: "פלסטינים מאשימים: היורה ישראלי. משטרת יהודה ושומרון: טרם נמצא לכך אישור". (אגב, כותרות אחרות באותו עמוד, שהופיעו מעל לידיעה זו מפני שהיו כנראה חשובות יותר: "הוטסה לארץ גופתו של עובד השגרירות שהתאבד בבלגיה"; "הפרויקט להעלאת המוטיבציה בתיכון – תקוע"; וכמובן "בת 5 ניגשה ללטף תנין במהלך מופע בבית מלון – וננשכה" – מזל שלא הייתה שם גם גירית!)

הוטסה לישראל גופתו של עובד השגרירות (אילוסטרציה)

שוב, אם כן, הפלסטינים "מאשימים", המשטרה לא יודעת, והתוצאה: "תעלומה באזור חברון". ובגוף הידיעה נכתב כי:

במערכת הביטחון נבדקות טענות פלסטינים מאזור כפר יאטא בדרום הר חברון, לפיהן ישראלי ירה אתמול למוות בתושב יאטא, עיסא ג'יבריל מוסטפא, בן 57.

על פי אחת העדויות שמסרו הפלסטינים אתמול, עמד מוסטפא בצד הכביש; לפתע התקרבה אליו פיאט אונו שבה נהג ישראלי. הוא עצר לידו, קרא לו, וכשזה התקרב, הנהג ירה בו למוות ונמלט. כוחות משטרה וצבא שהגיעו למקום פתחו בחקירה לבדיקת נסיבות המוות וטענות הפלסטינים.

שימו לב איזה ניסוח נפלא: המשטרה והצבא חוקרים במקביל גם את "נסיבות המוות" (ולא "הרצח", נניח; אולי הפלסטיני פשוט נחנק? אולי הוא נבהל למוות מזה שננעצו לו כדורי אקדח בראש? אולי נשכה אותו גירית מוכת כלבת?) וגם את "טענות הפלסטינים", כאילו מדובר בנושאים בעלי חשיבות דומה. בהמשך הידיעה נכתב גם כי:

משטרת יהודה ושומרון מסרה כי נבדקים כל כיווני החקירה. בשלב זה הודגש, כי לא נמצא שום אישור לכך שהירי בוצע ממכונית בעלת לוחית רישוי צהובה, או על ידי מתנחלים.

אולי נשכה אותו גירית מוכת כלבת? (אילוסטרציה)

ואכן, איך יימצא "אישור" כזה? הרי כל מה שיש לנו הוא עדויות של פלסטינים, שלטענתם ראו את האירוע, ולדבריהם כך הוא התרחש. והנה, יום לאחר מכן ב"מעריב", כותרת בעמ' 7: "אין התקדמות בחקירת מותו של תושב יאטה. משפחתו: המתנחלים ירו בו". ובגוף הידיעה:

בני משפחתו של עייסה מיסעף באזור יאטה שבדרום הר חברון המשיכו לטעון אתמול כי מתנחל הוא זה שהרג ביריות את אבי המשפחה. מפקד משטרת מחוז ש"י מסר כי החקירה עדיין נמשכת, ועדיין אין ממצאים לגבי זהותו של היורה.

(...)

טענות בני המשפחה מתבססות על עדות שמסר תושב האזור, מוסא אלעאדר... זוהי העדות היחידה שהגיע (כך במקור) עד כה לחוקרי משטרת מחוז ש"י. אתמול עברו החוקרים עם מוסא במספר התנחלויות בניסיון לאתר את הרכב, אולם לא הצליחו לאתרו. ממשטרת מחוז ש"י נמסר כי עדיין אין כיוון באשר לזהותו של מבצע הירי.

מוסא (אילוסטרציה)

ואיך יהיה "כיוון"? הרי בסך הכל יש לנו עדות של פלסטיני שלטענתו ראה את האירוע! וזה לא סתם פלסטיני, זה "מוסא", שאיתו "עברו החוקרים במספר התנחלויות" (אם היה מדובר ביהודי, האם החוקרים היו עוברים עם "דוד" או עם "שלמה"?) ואיזה חצופים בני המשפחה האלה, ש"ממשיכים לטעון" שרצחו להם את האבא. נודניקים! ובעצם, מי בכלל נהרג כאן? האם זה "עייסה מיסעף", כפי שנכתב כאן, או "עיסא ג'יבריל מוסטפא", כפי שנכתב ב"מעריב" יום קודם, או אולי בכלל "עיסא ג'יבריל מוסעף", כפי שנטען ב"ידיעות"? אכן, תעלומה באזור חברון! האם "מעריב" יפתור את התעלומה למחרת? ובכן, ב-6 באוגוסט מדובר כבר ב"עיסא מסעף", ש"נורה בשתי יריות". ב"מעריב" מדווח גם על כך שמתנחל נעצר "במסגרת חקירת מותו של פלסטיני תושב יאטה בתחילת השבוע" ("מותו", כמובן; ממתי שתי יריות בראש ראויות לכינוי "רצח"?), אבל "גם מיד לאחר המעצר אתמול, הדגישו במשטרה כי ספק רב אם לאיש שנעצר יש קשר למקרה המוות".

ממתי שתי יריות ראויות לתואר "רצח"? (אילוסטרציה)

אבל הנה בא "הארץ", עיתון שמאלני למהדרין, להציל את המצב. ב-4 באוגוסט, בעמוד הראשון (!), אמנם בצד:

פלשתינאי תושב יאטא, עיסא ג'יבריל אלמחמרה בן 52, נרצח אמש ביריות סמוך להתנחלות כרמל שבדרום הר חברון.

מי? אלמחמרה? לא קראו לו מוסעף? או מוסטפא? והוא לא היה בן 57? כמה ערבים רצוחים יש לנו כאן בכלל? מילא, נמשיך:

נער פלשתינאי שהיה עד ראייה סיפר כי הירי בוצע מתוך מכונית פיאט לבנה בעלת לוחיות זיהוי ישראליות.

לדברי הנער, יושבי המכונית האטו וקראו לנרצח. הוא התקרב למכונית, ואז נורה כמה פעמים בגופו. העד טען כי היורה חבש לראשו כיפה. גופתו של אלמחמרה נמצאה סמוך לכביש, במרחק שני קילומטרים מההתנחלות. העד הועבר לחקירת גורמי הביטחון לצורך אימות גירסתו. לאחר מכן נעצר.

מה? למה לכל הרוחות עצרו את העד? האם זה נראה לכתבים (איתן רבין וסמי סוקול) נורמטיבי כל כך, לעצור פלסטינים, שהם לא מוצאים לנכון אפילו לדווח על הסיבה למעצר?

כמה ערבים רצוחים יש לנו כאן בכלל? (אילוסטרציה)

למחרת, "הארץ" עסוק יותר בחשש מנקמה פלסטינית מאשר בחקירת הרצח. בעיתון מדווח אמנם כי מפקד מחוז ש"י הורה לחקור "בעדיפות עליונה" את הרצח, וכי מפקד המחוז ציין כי "שני כיווני החקירה העיקריים הם: מתנחל ביצע את הרצח; ירי של מקומיים" (העילגות במקור), אבל בגוף הידיעה מופיעים גם הדברים הבאים:

עוד אמר מפקד המחוז כי הודות לסגרים הפנימיים בשטחי הגדה וכן לסגר הכללי לא היו הפרות סדר אך בהחלט קיימת אפשרות לתגובות מצד פלשתינאים.

(...)

גורם צבאי אמר כי צה"ל אמנם לא מעורב בחקירת הפרשה, אך מחשש לאפשרות של פיגועי נקמה מצד תושבים בכפר יאטא או אנשי חמאס, הוגברה רמת הכוננות באזור.

נודע כי משטרת מחוז ש"י וכן גורמי השב"כ בודקים גם אפשרות, אם כי בסבירות נמוכה, שמדובר במחבלים שנסעו עם רכב בעל לוחיות זיהוי צהובות וסברו שאולי הפלשתינאי הוא יהודי ולכן ירו בו.

מחבלים שנסעו עם רכב בעל לוחיות זיהוי צהובות (אילוסטרציה) 

כרגיל, אפוא, התגובה האוטומטית לרצח של פלסטינים (ולמציאות בכלל) היא להטיל עליהם סגר, כי ידוע שמי שצריך להיענש הוא מי שנרצח. המשטרה עסוקה בחלוקת שבחים לעצמה על הצלחת הסגר, והכתבים מדבררים אותה כמצופה. שימו לב גם לשימוש המשעשע במינוח "מחבלים" במשפט "גורמי השב"כ בודקים גם אפשרות... שמדובר במחבלים" – ואם היה מדובר במתנחל שרצח, האם הוא אינו מחבל? או שעצם ההגדרה "מחבל" קובעת גם את זהותו הלאומית של הרוצח?

אפשר כמובן להמשיך עוד ועוד, אבל באמת שאין טעם. אוסיף רק כי ב"הארץ" למחרת הנרצח הפך להיות "איסא מוסעף", ויום לאחר מכן הוא כבר "עיסא מוסעף אל-מחמרה", כאשר "אחד מכיווני החקירה הוא האפשרות, שאל-מחמרה נרצח בידי פלשתינאי, על רקע סכסוך עסקי". אילו "הארץ" היה ממשיך לדווח, קרוב לוודאי שהיינו שומעים על עוד כמה כיווני חקירה מופרכים שנבדקים, בלי שתושמע ולו מילה אחת של ביקורת על התנהלות המשטרה. ביקורת כזו מהתקשורת תגיע, כרגיל, באיחור של 12 שנה, עם המון צדקנות והתחסדות ואפס מודעות עצמית. אבל בפעם הבאה, אל תדאגו, דפוסי הסיקור יהיו זהים לגמרי, בדיוק כפי שבכירי עיתונאינו היכו על חטא אחרי סיקור אירועי אוקטובר 2000, הודו שהם נתנו אמון עיוור בגירסאות הצבא הישראלי ולא האמינו למילה של הפלסטינים, ולאחר מכן גילו שהמציאות מורכבת יותר – ואחרי זה חזרו כמובן לעשות בדיוק אותו דבר בלבנון, ובעזה, ובכל מקום שבו נדרשת קצת חשיבה ביקורתית אמיתית.

המון צדקנות והתחסדות ואפס מודעות עצמית (אילוסטרציה)

השבוע הגיע "הארץ" לראשונה לשוחח עם משפחות הנרצחים. כך למדנו בפעם הראשונה שלנהג המונית הערבי שנרצח ביוני 1997 היה גם שם, סמיר בלביסי. הוא היה סטודנט להנדסת בניין במכללת אורט בירושלים, ואחרי הלימודים עבד כנהג מונית. גם לנרצח השני יש שם, וכפי שראינו, יש לו אפילו הרבה שמות. ב"הארץ" של השבוע הוא מופיע כ"עיסא מוסעאף מחמאדה" – כלומר, ככה הוא מופיע בכותרת, עד שבגוף הכתבה הוא כבר "עיסא מוסעף מחאמרה" – שניהם, אגב, שמות שלא הופיעו בנוסח זה בעבר אפילו פעם אחת. העיקר שהמשטרה מזלזלת בחייהם של ערבים ולא נותנת לאלה מביניהם שנרצחים את הכבוד הראוי להם. ואיזה מזל שהתקשורת נוהגת אחרת.