היום זרקתי את היומן הישן. היו בו יותר מדי פרטים. למי אכפת באיזו שעה בדיוק קמתי ובאיזו שעה צחצחתי שיניים ובאיזו שעה הלכתי לחוג. הרי לא צחצחתי שיניים ולא הלכתי לשיעור. רק פחדתי שיגלו. אמא אמרה שאני יכול להזמין מחר את דנה אחרי בית ספר אבל אני פוחד לבקש כי אולי היא תגיד לא. אני שונא לקחת את הכדורים הוורודים וזורק אותם לפח בלי שישימו לב. אמא שאלה היום למה אני תמיד הולך לחדר אחר כדי לקחת אותם ואם אני זורק אותם לפח, אז נעלבתי והיא צחקה ואמרה שהיא יודעת שלא הייתי עושה דבר כזה. אם אני אמות אז לפחות שזה לא יהיה עם טעם מגעיל בפה.
(תום כותב יומן, מרץ 1982)