- אתה חושב עליה?
- לא. ואת?
- קצת.
- למה?
- אתה יודע, לא נעים.
- כן.
- תספר לה?
- לא.
- למה?
- את יודעת, מה שלא יודעים.
- אף פעם לא האמנתי בזה.
- גם אני לא.
- אז למה?
- את יכולה לזוז קצת?
- אני חונקת אותך?
- לא, ככה זה בסדר.
- אז למה?
- סתם, אין סיבה.
- מה זאת אומרת?
- כלום.
- ומה יהיה?
- יהיה טוב.
- נו, ברצינות.
- ברצינות.
- סליחה. שאני אשתוק?
- מה פתאום. לאן?
- לשירותים. להביא לך משהו?
- מהשירותים?
- אם אתה רוצה.
- לא, זה בסדר.
- לא צריך.
(...)
- איך היה?
- מרתק. רוצה פירוט?
- ברור.
- איך אתה?
- עייף.
- יותר מדי עייף?
- לא נראה לי, אבל חכי שנייה.
- טוב. למה?
- סתם.
- טוב.
- קראת את זה?
- לא, על מה זה?
- סתם, אנשים.
- עצוב?
- קצת.
- אפשר?
- כן.
- לא חייבים.
- לא, אני רוצה.
- ככה?
- שנייה.
- טוב. ככה?
- כן. מה קרה?
- כלום, רק קצת יותר לאט.
- טוב.
- אתה נורא שקט היום.
- כן.
- למה?
- סתם. אפשר?
- עוד שנייה.
- טוב.
- אז למה?
- סתם, באמת אין סיבה.
- טוב.
- עכשיו?
- כן.
- בטוחה?
- כן.
- מה מצחיק?
- סתם, המרפק שלך.
- סליחה.
- די נו.
- איך?
- ככה בסדר.
(...)
- לא רע.
- לא רע בכלל.
- מעניין אם שמעו אותנו.
- אתה חושב ששמעו אותי?
- לא. את שמעת פעם משהו?
- לא.
- נו אז.
- לא יודעת. לאן זה?
- לשירותים. רוצה משהו?
- מצחיק מאוד.
- למדתי מהמאסטרית.
- תודה רבה.
(...)
- קר לך?
- לא. לך?
- לא.
- רוצה שמיכה?
- לא.
- שאני אשאר או אלך?
- איך שאת רוצה.
- מה אתה רוצה?
- מה שאת רוצה.
- אין לי כוח להתלבש.
- טוב.
- מפריע לך?
- מה פתאום.
- אני יכולה ללכת.
- לא, מה פתאום. תישארי.
(...)
- אפשר חיבוק?
- בטח, בואי. ככה?
- כן.
- מה קרה?
- כלום, נהיה לי קצת קר פתאום.
- גם לי.
- רוצה שמיכה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
