ושוב אנו איתכם בביקורת השבועית המשותפת, הפעם ארוכה מהגלות ומהטווח של הזילזאל גם יחד. החלק הראשון, המסכם את תוכנית הדואטים של יום חמישי, נמצא הפעם כאן, בעוד שעמיתו המסכם את הסולואים עבר לבמה המרכזית שם. כרגיל, החלוקה שרירותית ושני הקטעים נכתבו יחדיו. תבלו.
***
באחד הרגעים המביכים ביותר של העונה השלישית והזכורה לדיראון עולם של "כוכב נולד", התעללה ריקי גל במתמודדת הדר עוזרי והציעה לה להפסיק לשיר ולנסות את מזלה במשחק. לריקי אף אחד לא ממש מתגעגע (בניגוד לעורך הדין הבלתי נשכח אייל פרייס, שבאמת הגיע הזמן שיתקאמבק), אבל בכל זאת, חבל שהיא לא הייתה נוכחת בחזרות לקטע הפתיחה של תוכנית הדואטים של יום חמישי, חיקוי פתטי של טלנובלה ששמה "השמינייה" שרגע השיא שלה – שסחט מצדי את געיות הצחוק השגרתיות – היה משהו ביזארי על זה שצביקה פיק הוא הבן האובד של מרגול ואוחובסקי. אם ריקי הייתה שם, אין ספק שהיא הייתה ממליצה לכל 12 האנשים שהיו מעורבים בפארסה המשפילה הזאת – כולל אוחובסקי – שעדיף שינסו את כוחם דווקא בשירה.
אחרי סיום הזוועתון הזה, עברנו לרוטינה הקבועה של הצגת השופטים. הקטע הזה ב"כוכב נולד" עובד על העיקרון שאותו שִכְלֵל צביקה הדר כבר בימי "שמש" העליזים, עיקרון הגורס כי אם משהו לגמרי לא מצחיק בפעם הראשונה, אם יחזרו עליו מספיק פעמים הוא יהפוך להיות עוד יותר לא מצחיק. השבלונה הקבועה מתחילה במיחזור בדיחות צדי – כל וריאציה אפשרית הכוללת את הביטוי "רגע" (שהחליף השנה את "ליד") ואת אזכור התוכנית שבה הסלולרי שלו צלצל באמצע. אחר כך עוברים לירידות על המבטא והתלבושת הנוצצת של צביקה פיק (שבאמת הגיע הזמן שיקפוץ לקנות כמה בגדים; יש גבול לכמות הפעמים שאפשר ללבוש אותו דבר בתוכנית). ובסוף מקנחים בבדיחה על תחדישי השפה העברית של מרגול ועל זה שאוחובסקי הומו שינקינאי.
החדשנות של "כוכב" לא מסתכמת בזה. אחרי סיום הצגת השופטים מגיע הרגע שלו חיכינו כל השבוע, הקטע המקורי והמדהים מכל, הקטע שאף פעם לא ראינו: נוסעים לבית של המשפחות של המתמודדים! אחרי רצף הגיחות האשדודיות בשבוע שעבר, הגיע השבוע תורה של נתניה, משכנם של ג'קו וזהבית, עם עוד דילוג לקרית גת של ישראלה, למשמרת של מאיה ולאזוּר של מורן (אז היא מבת ים, אז מה; יש לה משפחה באזוּר וזה מספיק, תשאלו את דוד סלם האשדודי). לא לגמרי ברור מה יקרה בשבוע הבא בהתחשב בזה שכבר אין בתים שלא היינו בהם לפחות ארבע פעמים, אבל אל דאגה, בהפקה כבר ידאגו לחשוב על משהו חדש. לנסוע לבתים של המשפחות של המתמודדים, למשל.
הביקור הראשון היה אצל ג'קו, שלקח את מאור לים וסחט ממנו את משפט המופת, "מה זה פה, טיטאניק?". בבית של ג'קו התאספו כל מיני אנשים מוזרים שלא היה ברור מה בדיוק הקשר שלהם אליו, אבל כל זה התגמד כשהתגלה שאמא של ג'קו מסמסת במרץ ל... מאיה רוטמן. לפני חודש ג'קו התמוטט על הבמה כשהוא שר את השורות: "אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקר אותך מלבי". ביום חמישי הבנו למה.
ובנימה אופטימית זו נעבור לביקורות, שבמיטב המסורת של הערב יוגשו כדואט דיס-הרמוני וצורם במיוחד:
ג'קו אייזנברג ומאור פיניה, "פתאום כשלא באת" (שלמה ארצי)
ש. כהן: הערב הזה יצר בעיה כי הוא היה מורכב כולו מצמדים קונטרוברסליים שבהם אחד מבני הזוג הוא פייבוריט שלי, ואת השני מתחשק לי להעמיד עם הגב לקיר כשעיניו קשורות ואז ליידות בו את מורן אהרוני. הבחירה ברינגטון המאוס של שלמה ארצי מילאה אותי עצב. זו כבר הפעם השלישית שג'קו מכניס את שלמה ארצי ליחסים שלנו ואני לא חושבת שאעמוד בזה עוד הרבה.
בביצוע עצמו ג'קו שר נהדר כרגיל, וכשהוא הגיע לחלק של "בלי אוויר וגוף" הוא נעץ כזה מבט במצלמה שאני מוכרחה להודות שחשתי לחלוחית קלה בכמה מקומות. מאור לעומתו שר כאילו הוא שומע את השיר בפעם הראשונה תוך כדי הביצוע, וקרוב לוודאי שכך אכן היה. במשך רוב השיר הוא נראה כאילו הוא מנסה להיזכר במילים – "פתאום אחרי... בלבלי אותו? המפף, חושב עליה? יומיים שלושה! יומיים שלושה!".
חוץ מזה משבוע לשבוע החולצות של מאור נפתחות יותר ויותר במידה שמתחילה להביך אפילו את אוחובסקי (ר' תמונה 1). אם המגמה הנוכחית תימשך, לא מן הנמנע שבשבוע הבא נזכה להצצה ראשונה אל שערות הערווה שלו.
תמונה 1: גילוח לשעירים
תום: פרט לגעגועים מסוימים לבוריס סולטנוב הסימפטי, שביצע את השיר המאוס הזה בתוכנית הסולואים הראשונה אי פעם של "כוכב נולד", השיר הזה לא עורר שום רגשות מיוחדים לכאן או לכאן ופשוט הגדיר מחדש את המושג "סתם". ג'קו היה בסדר (אם מתעלמים מהסגידה הלא ברורה לשלמה), פיניה היה בסדר (אם מתעלמים מזה שהוא התחיל לגלח), ואף אחד מהם לא הותיר שום רושם. בניגוד לכהן, שהתסכול המיני העביר אותה כנראה על דעתה, אני נאלץ להודות שנותרתי צחיח כחולות ניצנים. הבינוניות הזאת סחטה מהשופטים כרגיל וכמצופה שלל מחמאות, והם אף העניקו לג'קו ולמאור את תואר הדואט המנצח של הערב, עד שהקהל בבית החזיר אותם למציאות.
רפאל מירילא וישראלה אסגו, "ירח בשמים" (לאה שבת)
לקראת השיר השני זכינו להיות עדים לקיבוץ גלויות מרגש בבית של ארז, החבר של ישראלה. מירילא הגרוזיני וההורים היֶקים של החבר זכו להיפגש לראשונה עם הוריה של ישראלה, כמה דודים שלה, אחים שלה, אחיינית שלה, שלושה מעריצים, חייל בודד אחד, שלמה גרוניך ועוד ארבעה נציגים של העדה. אפשר היה לצפות שרק אלה יספיקו כדי להעביר את ישראלה שלב, אבל העירייה בקרית גת עדיין מחלקת כנראה קנס למי שלא מצביע אוטומטית לנינט, ובניגוד למשפחה של פיניה, המשפחה הסימפטית של אסגו לא מעזה למרוד. בהתחלה המשפחה של אסגו סירבה לבקשתו של מירילא לשיר, אבל אחרי שאבא של החבר של ישראלה הוציא מפוחית והתחיל לנגן הם נשברו וניאותו לשיר רק כדי שהוא יפסיק.
תום: הביצוע הכי גרוע של הערב, בלי תחרות בכלל. מירילא ואסגו הפכו את השיר לגירסה מתקתקה ומבחילה של מוסיקת מעליות גרועה, הפגינו כימיה שלה הייתם מצפים מרומן בין ג'ולי אנדרוס להיטלר, החליפו סולמות שלוש פעמים במהלך השיר בלי שום סיבה נראית לעין או נשמעת לאוזן, ולקינוח ישראלה גם הלבישה את עצמה בלוח דמקה (ר' תמונה 2). הפאלסטו של מירילא טיפס למקומות לא טבעיים, והשילוב בין הקולות של שניהם היה מזעזע במיוחד. קשה להאמין, אבל השיר הזה עורר געגועים אפילו לחנה גור, שביצעה אותו בתוכנית ההצלות לפני שנתיים. למירילא המאוהב בעצמו באופן מעורר בעתה יש גם נטייה לשיר באמוציונליות יתר דווקא את השורות הכי לא מתאימות. הפעם זה קרה כשהוא ניסה לשגר מבט ממיס למצלמה בדיוק בשורה "שוכב איתךְ, טוב לךְ" ועורר צמרמורת לא נעימה ועקצוצים מציקים מתחת לעור, שאך התגברו לנוכח התחושה שעיקר פעילותו המינית מורכבת מלאונן לבד בחדר – מול תמונה של עצמו.
תמונה 2: דמקה למתחילים
מירילא, אגב, סיגל לעצמו השבוע גם תנועה חדשה – מעין הנפת יד כמו-פשיסטית המתבצעת בהתלהבות ברגעים שלא קשורים לכלום, למשל כשמודיעים לו שהוא לא ניצח. שלוש פעמים הוא עשה את התנועה הזאת השבוע, ושתיים מהן מונצחות בתמונה 3, גיזרו ושימרו, בקרוב זה יהיה קאלט.
תמונה 3: פשיזם להמונים
הביצוע המזעזע לא מנע כמובן מהזוג המוזר פיק/צנעני לברבר כרגיל על כמה שזה היה יפה. פיק חזר בפעם השישית העונה על המשפט שקשה לו להאמין שהם רק מתמודדים ולא זמרים מקצועיים (באותה הזדמנות שהוא קונה חולצה חדשה, שיבקש מהמוכר גם איזו מחמאה חדשה או שתיים). מרגול המשיכה כמדי שבוע להרטיב על ישראלה. הפעם כבר היה ברור שגם אם אסגו תעלה על הבמה ותקיא – ובינינו, זה פחות או יותר מה שהיא עשתה בשבועות האחרונים – מרגול תגיד שזה נורא נחמד מצידה לתרום את כל האוכל שלה לילדי הצפון. למעשה, אם זה היה תלוי במרגול היא הייתה נותנת לישראלה חסינות כל הדרך עד לגמר, כולל הגמר עצמו, ואסגו הייתה זוכה ב"כוכב נולד" בניצחון טכני.
ש. כהן: הבחירה בשעמומון של לאה שבת המשיכה את הקו המדכדך שנשאר אצלי משלמה ארצי. השמלה שישראלה לבשה ושממנה אוחובסקי התלהב קשות הייתה מכוערת למדי, אבל חשפה שוב את העובדה שלישראלה יש גוף פיגוז. היא עדיין שרה באופן חסר נשמה, ייחוד או עניין, אבל את הגוף יש לה וזה יותר חשוב בהתחשב בזה שקריירה במוסיקה כבר לא תהיה לה. רפאל עדיין בטוח שהוא בפסטיבל סן רמו, מה שמתבטא לא רק בבגדי האיגלסיאס שלו אלא גם בשירה סכרינית ומעצבנת. פויה.
מישל גוריאלשוילי וזהבית פסי, "האהבה תנצח" (אתניקס)
הבית של זהבית בנתניה התגלה כמקדש אינדיאני המאכלס בובות וודו מפחידות, אלפי דובונים מפחידים לא פחות, ואח אחד, מתי פסי, הזכור לחדי העין וחסרי החיים כערס שהפסיד לאסי עזר בגמר הקרב המשמים על הנחיית "אקזיט". כשמישל ראה את הדובונים של זהבית, הוא גיבב מיד בדיחה משונה על זה שיש לו אח אז גם הוא ישן עם דובונים. בתגובה זהבית ושלושת הדובים הסתכלו עליו חמש דקות במבט אטום ואז פרצו בצחוק רועם ובגילוי: "עכשיו הבנתי" (אנחנו עדיין לא).
חוץ מזה, זה אמנם נחמד מאוד ש"כוכב נולד" מוסיפים כתוביות כדי לעזור לכבדי השמיעה – ובראשם חבר השופטים – אבל אולי בכל זאת כדאי להפקיד את מלאכת התמלול בידיו של מישהו שראה פעם את התוכנית, או לפחות לקחת אותו לאיזה דיבור צפוף שבמסגרתו יגלו לו איך קוראים למתמודדים. ככה אפשר יהיה אולי להימנע ממצבים שבהם מישל מציג את עצמו בפני מתי פסי במילים "נעים מאוד, מישל" ולמטה נכתב "נעים מאוד, משה" (ר' תמונה 4).
תמונה 4: בראבו לתמלולים
ש. כהן: לזהבית מגיע ח"ח על הג'ינס והחולצה שישבו עליה סוף הדרך. הז'קט היה מיותר לחלוטין, אבל לאט לאט, לפחות יש מגמת שיפור. אצל מישל לעומת זאת שיפור היא לא מילה שקיימת בלקסיקון. הוא אמנם החליט להפסיק לצרוח, אבל זה לא עזר. החלק שלו היה רע מאוד וזהבית האפילה עליו לחלוטין. מישל ניסה מאוד לא להיות עצמו (קרי: לצרוח יצירה נידחת משנות השבעים בקול של אלי לוזון), אבל למרבה הצער התגלה שהוא לא ממש יודע לעשות משהו אחר. בסיכומו של דבר זה היה דואט מפוספס שבו זהבית הייתה מצוינת אבל מישל קלקל לה לגמרי. בתגובה כל השופטים השתפכו, חוץ מצביקה פיק, ואז מרגול צרחה עליו כי אסור שיהיה פלורליזם בצוות.
תום: זה היה דואט קצת מוזר שבו הכל כאילו לא עבד, ובכל זאת התוצאה הסופית עלתה על כל חלקיה. זהבית חזרה לתלבושת הבוצ'ית, כולל חגורת זהב מאיימת, ואפילו מישל היה נראה קצת מפוחד כשהוא היה צריך להחזיק לה את היד. זהבית התחילה את השיר לא טוב וזייפה פעם או פעמיים, אבל אז חזרה לעצמה ובסך הכל נתנה ביצוע יפה. מישל באמת התקשה מאוד עם שיר שהתאים הרבה יותר לשותפה שלו מאשר לו, והטונים הנמוכים שלו היו מוגבלים וחלשים. אבל, באופן קצת מוזר, דווקא בכך הוא עורר המון אמפתיה, כי היה ברור לגמרי שהוא ויתר במודע על הדומיננטיות שלו בשיר כדי להחזיר את הביטחון לזהבית אחרי ההתרסקות של שבוע שעבר. הבעיה הייתה שבהתחשבות הזאת מישל שידר משהו אבהי, שלא כל כך התאים לשיר (המחורבן אגב), שבסופו של דבר אמור להיות שיר אהבה. כשהשניים החזיקו ידיים לקראת הסוף (ר' תמונה 5), במה שאמור היה להיות הפסגה הרומנטית של השיר, זה נראה יותר כמו שעטנז מוזר של סרטי דיסני, כשמישל הכפוף מזכיר את הגיבן מנוטר דאם, וביחד השניים מזכירים את היפה והחיה, רק בלי היפה. ובכל זאת, ואין ממש דרך רציונלית להסביר את זה, היה שם משהו מרגש שעבר למרות כל הבעיות.
תמונה 5: המדריך לאוהבים
מאיה רוטמן ומורן אהרוני, "על הגשר הישן" (רמי קלינשטיין)
לפני הדואט האחרון הגענו למושב משמרת שבו מתגוררת מאיה. אמא של מאיה לקחה את מורן לחצר האחורית שלה והזמינה אותה לחזות ב"חלקת אלוהים הקטנה שלנו, המקום הכי יפה במדינה" – שהתגלה בפועל כשדה בור נטוש (ר' תמונה 6). אמא רוטמן גם גילתה שמאיה נקראת על שם שירו היפהפה של שלום חנוך, ובתגובה סיפרה מורן שהיא נקראת על שם פקידה בבנק. בינינו, זה די מסכם את ההבדל בין השתיים (וגם את הקריירה העתידית של שתיהן).
תמונה 6: חלקת אלוהים
אחר כך עברו משום מה גם לבית של המשפחה של מורן באזוּר, בעיקר כדי לאפשר למרגול להגיע לביקור אצל השכנים לבית אהרוני ולפלוט ממש כבדרך אגב את המועמד המוביל לתואר משפט השנה של "כוכב", בתגובה למחמאות שאמא אהרוני הרעיפה על מורן: "יש משפט בערבית, אפילו קוף בעיני אמא שלו הוא נסיך". אין מילים.
תום: ביום שלישי נכנסתי לאתר המעריצים של מורן אהרוני (אין דרך לתרץ את זה, אז אני לא אנסה אפילו), ומשם למדתי שמאיה ומורן עומדות לשיר ביחד. מאותו רגע הייתי במתח לראות מי תנצח את מי ותמשוך את השיר לכיוון שלה. לשמחתי, מאיה ניצחה, ולפיכך גם המוסיקה, ואפילו מורן הרוויחה. התוצאה הייתה ביצוע יפהפה, מינימליסטי ומרגש, שלקח את השיר בדיוק למקום שאליו הוא היה צריך ללכת: דיאלוג בוגר ומפוכח בין שתי נשים שכבר ראו משהו בחיים. באופן פרדוקסלי, אפילו השמלות ההריוניות הלא מחמיאות של מאיה ומורן (ר' תמונה 7) תרמו לעסק, כי הן הפכו אותן למבוגרות ובשלות יותר ועל ידי כך הקנו לשיר ממד של אמינות.
תמונה 7: בדרך לילדים
באופן טבעי, מאיה הרגישה יותר בבית בטריטוריה שלה, ומורן הייתה זו שנאלצה להסתגל. בכלל, נדמה שמאיה דומיננטית מאוד ולוקחת תמיד את השירים לאן שהיא רוצה ובלי להתחשב יותר מדי בדעתו של שותפה לדואט. מצד שני, הכיוונים האלה בדרך כלל הרבה יותר אינטליגנטיים מאלה של המתחרים האחרים, כך שקשה להאשים אותה. בסך הכל מורן – שרגילה לשיר כמו אוקיינוס ונאלצה הפעם להתמודד בפעם הראשונה עם המים הרדודים – יצאה מזה בכבוד ובפעם הראשונה העונה הראתה יכולת לשיר באופן יותר מינורי. מן הראוי היה שתאמץ גישה זו גם בעתיד, כי יכולות קוליות יש לה. אבל הביקורת של השופטים – שמיקמו את הצוות הטוב ביותר של הערב במקום האחרון – עלולה להעביר לה את המסר הלא נכון. מרגול האובבסיבית יצאה מגוחכת במיוחד כשהתבקשה לדבר על מורן ובתגובה פלטה את השם היחיד שנמצא לה בראש כל הזמן, ישראלה.
ש. כהן: מאיה ומורן בחרו שיר אהבה נפלא והפכו אותו לדברי מאיה ל"שיר על חברות", מה שגרם לי לתהות שוב עד כמה מאיה לזבית והאם היא בדרך להעביר את כל הבנות של "כוכב" צד. מאיה לבשה שמלה בינונית כהרגלה, אבל לפחות לא סטרפלס, ואילו מורן לא לומדת לקח והפעם הבהילה את הצופים בפיג'מת סאטן אדומה שהשמינה אותה ב-15 קילו. מורן באמת ניסתה להיות שקטה יותר מהרגיל, וזה אפילו קצת הצליח, אבל עדיין עדיף שלא תשיר עם מאיה (ומבחינתי שלא תשיר בכלל). תום טען כבר במהלך השיר שזה הביצוע הטוב ביותר של הערב, ובהתחלה גיחכתי, אבל אחרי כמה שמיעות אני נאלצת להסכים איתו, ולכן להכות אותו למוות בעזרת מעדר כמובן.
***
אחרי סיום הדואטים עלתה מהאוב ירדנה ארזי שנתנה ביצוע מוזר ל"הביתה". ארזי שרה בדיקציה מעצבנת שהזכירה שילוב בין שושנה דמארי למורה בכיתה ג', אבל חייבים להודות שיש לה ביצים לבוא ולשיר את השיר הזה דווקא עכשיו. אמנם ב"כוכב" ניסו לעקר ממנו כל משמעות פוליטית שנויה במחלוקת על ידי זה שהודיעו שזה "שיר על לבנון" ש"מאוד מתאים לשיר הערב" (אולי כי חזרנו לשנות השמונים), אבל הניסיון להפוך את "הביתה" למשהו קונסנזואלי הקורא להחזרת החיילים החטופים והנעדרים היה בעיקר מגוחך. "הביתה" הוא שיר מחאה פר אקסלנס, המכריז בגלוי כי "באה עת לחזור מן ההרים, משדות זרים". אמן.
***
אחרי סיום הירדנה השידור עבר לארגנטינה, שם עמד מישהו מהסוכנות עם מבטא חמוד והודיע ש"פה בבואנוס איירס יש קהילה יהודית חמה מאוד", בזמן שמאחוריו ישבה חבורת קשישים מנומנמים שנראו כאילו הם לא מבינים מה בדיוק רוצים מהם. כרגיל ב"כוכב נולד" ניצלו את ההזדמנות כדי לעשות עוד מישניה, הפעם בדמות מפגש וירטואלי חוצה יבשות בין זוג הורים מקומי לבין בנם המשרת בצה"ל. ההורים נראו כאילו הם מנסים להגיד שזה לא הבן שלהם ואולי מישהו עשה טעות, אבל הבן ידע שבשביל שלא יבטלו לו את האפטר הוא צריך להתנהג יפה, אז איכשהו זה עבר בשלום.
למרות שהקהילה הספק יהודית הפגינה טעם מוסיקלי משובח מזה של השופטים ובחרה להכתיר את מאיה ומורן כמנצחות, צריך להגיד את האמת: הסוכנות היהודית קצת הגזימה. לא מספיק שהם מילאו את הארץ בדוד סלם ואשתו, הם לא נרגעים וממשיכים להפריע למהלך התקין של התוכנית עם היציאות התמוהות האלה. די בילסקי, ארצה.
***
בשלב הכרזת התוצאות נרשמה הפתעה רבתי כשזהבית ומישל זינקו מהמקום השלישי בדירוג השופטים ועד למקום הראשון. בגזרת השופטים נרשמה תדהמה, אבל האמת היא שהקהל במקרה הזה פגע הרבה יותר טוב. נותר לראות אם השופטים ילמדו מזה משהו לעתיד. קרוב לוודאי שלא.
***
ובלי מילה על צביקה הדר אי אפשר. הדר מאמין שהשפה קובעת את התודעה. הדר מאמין שבדיחה לא מצחיקה תהפוך למצחיקה אם הוא רק יגיד "זה מצחיק"; הוא גם מאמין שאם הוא יגיד "איזו הפתעה" כשהוא מראה להורים מבואנוס איירס את הבן החייל שלהם, מישהו באמת יופתע, למרות שהדבר היחיד שיכול להפתיע בשלב הזה של "כוכב נולד" זה אם לא יביאו את הבן לאולפן; והוא מאמין שאם שהוא יצהיר "התוצאות הערב צמודות", זה יהפוך את התוצאות לצמודות, אפילו אם הוא אומר את זה לפני שבכלל פתחו את הקווים להצבעות.
התכונה הזאת בדרך כלל פתטית אך בלתי מזיקה. אבל לפעמים היא שוברת שיאים לא נעימים של חוסר טעם וקיטשיות. ביום חמישי זה קרה אחרי הביצוע של זהבית ומישל ל"האהבה תנצח", כשהדר הודיע שבימים אלה "האהבה שלנו תנצח, וזאת לא קלישאה". אז זהו, צביקה, שזה שאתה אומר שמשהו הוא לא קלישאה עדיין לא הופך אותו ללא קלישאה. אחרי זה הדר התחיל ללהג על כך ש"מי שמוּנע מאהבה תמיד ינצח את מי שמוּנע משנאה, ולכן אנחנו ננצח, זה כל כך פשוט". אבל זה לא כל כך פשוט, זו רק פשטנות, ופשטנות המעורבת בצדקנות קיטשית וגזענית. כי אנשים שמוּנעים מאהבה, כמו גם אנשים שמוּנעים משנאה, יש משני עברי הגבול, וכל צד מאמין שהוא פועל מתוך אהבה למה שחשוב לו. וגם זאת קלישאה, אבל לפחות היא פחות מניפולטיבית ושקרית. במלחמה, בכל מלחמה, לא ינצח הצד שינסה לבטל את אנושיותו של האויב, אלא זה שיבין שהמציאות קצת יותר מורכבת מהקלישאות המתייפייפות שלו. "כוכב נולד" שברה בשבועות האחרונים הרבה שיאים של לאומנות צווחנית, פטריוטיות מזויפת וסתם חוסר טעם, אבל ברגע העצוב הזה השיא נשבר מחדש.
***
ועכשיו תנשמו עמוק, תשאירו איזו תגובה זועמת או שתיים, תעשו הפסקה, תשתו קצת מים, ואז תלכו לשם, להמשך הביקורת על ערב הסולואים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
