גולש המתקרא פיטר נורת פרסם בפורום סקס של Ynet את הקטע הבא:

"מה ההבדל בין אחמד טיבי לדן חלוץ? חלוץ מכר את תיק המניות שלו כמה
שעות לאחר החטיפה. טיבי מכר את תיק המניות שלו כמה שעות לפני החטיפה". 

ייתכן שאני מחמיץ פה משהו - ואם כך, אודה לכל קורא שיתקן אותי - אך כפי שאני מבין את שלושת המשפטים הללו, כוונתם לומר כי אחמד טיבי ידע על תוכנית החיזבאללה לחטוף חיילים עוד בטרם יצאו הדברים אל הפועל. משמע, אחמד טיבי מקושר עם החיזבאללה, מיודע על פעולותיו מראש ואינו עושה דבר כדי למונען. משמע, אחמד טיבי הוא בוגד.

אין בדברים הללו כמובן חידוש גדול. ההתייחסות לחברי כנסת ערבים - ואל פלסטינים אזרחי ישראל בכלל - כאל בוגדים אינה חדשה. ובכל זאת, האשמה מפורשת כזו בשיתוף פעולה קונקרטי אינה עניין של מה בכך. אפשר, כמובן, לקרוא את הדברים כבדיחה. איני מכיר את הגולש המתקרא פיטר נורת, אבל אני מבכר להתייחס לדברים שכתב כבדיחה. ככזו - ואף אם היא נגועה בהיבטים גזעניים ברורים - היא בדיחה לא רעה. היא מתכתבת עם הדימוי המקובל של קבוצת אוכלוסייה מסוימת בכלל, ושל אחמד טיבי בפרט, ומלבישה אותו על מקרה ספציפי אחד. זה לבטח לא פי-סי במיוחד, ואני אישית מעדיף הומור המתמקד בבעלי הכוח ולא במקופחים, אבל גם אני חוטא בכך לעתים, ואינני חושב שנכון יהיה לפסול באופן מוחלט הומור מסוג זה. חברי הכנסת הערבים אינם חסינים מביקורת בשל מוצאם האתני, והומור נוטה מעצם טבעו להקצין סיטואציות עד לאבסורד.

על מנת להבין את הדברים כהומור, יש לבחון אותם בהקשרם. אני מניח שבתוך הפורום המדובר, הגולש המתקרא פיטר נורת מוכר וידוע. אני רוצה להאמין - ולצערי לא גלשתי מימיי בפורום סקס של Ynet - שגולשי הפורום הקבועים מכירים אותו ואת סגנונו. מגיגול זריז אף למדתי - שוב הבורות הזו במה שחשוב באמת - שפיטר נורת הוא שמו של כוכב פורנו ידוע מאוד (יש עוד שני "פיטר נורת" מפורסמים; האחד היה סגן נשיא אוניברסיטת אוקספורד; האחר הוא פוליטיקאי קנדי. דומני כי בתוך ההקשר, ברור לאיזה פיטר נורת הכוונה). אם מכירים אותו, אם סגנונו ההומוריסטי והציני ידוע ומוכר כפי שאני רוצה להאמין (וייתכן מאוד שאני טועה בהערכתי, אבל זה פחות חשוב במקרה זה), איני רואה בעיה גדולה בפרסום הבדיחה - בהנחה שהיא אכן כזו - על אחמד טיבי.

כאשר הדברים מנותקים מההקשר, הם הופכים לבעייתיים יותר. ב-Ynet החליט מי שהחליט שהציטוט הנ"ל של פיטר נורת כה חשוב, שהוא ראוי להיות מובא בעמוד הראשי של האתר, תחת הכותרת "שווה ציטוט". הציטוט אינו מובא כבדיחה, ומיקומו גורם לו להתמזג עם שאר כותרות העמוד הראשי - שרובן חדשותיות וכולן עובדתיות. בתוך ההקשר הזה, אפשר עדיין לפרש את הכתוב כבדיחה, כמובן, אבל זו כבר אינה בהכרח הפרשנות הדומיננטית. ומה שחשוב יותר - בתוך ההקשר הזה, נדמה לי שגם בדיחות מקבלות משמעות חדשה. בעיניי, אין דין בדיחה גזענית המתפרסמת בעמוד נידח של קהילה פנימית של אתר גדול כדין בדיחה גזענית המתפרסמת העמוד הראשי והחדשותי של אותו אתר. מטבע הדברים, המיקום וההדגשה הופכים את הבדיחה למשמעותית יותר, לבעלת תהודה תרבותית גדולה יותר, לתמצית מדויקת יותר של התפיסות הערכיות הדומיננטיות של האתר, ומן הסתם גם של קוראיו. פרסום הדברים הללו בעמוד הראשי של Ynet - בוודאי כאשר לא מובהר שמדובר בבדיחה - מעניק להם משמעות חדשה לחלוטין. לטעמי, הם עשויים להצדיק תביעת דיבה מצד טיבי, אבל יותר מכך הם מעוררים בי דיכאון וסלידה מעורכי האתר המוצאים לנכון להדגיש דווקא אותם.

***

ואגב, מה בין אמירות על אחמד טיבי לבין פורום סקס? אה, הוא גינקולוג.

מתוך עמוד הבית של Ynet. מה ההבדל?

במידה מסוימת, הדברים הללו מהווים חצי התייחסות גם לטענות שקיבלתי על נטייה מדאיגה להומור גזעני בביקורות "כוכב נולד". אני חושב שבמידה מסוימת יש בטענות הללו צדק, ולכן אני מעוניין להבהיר: אני סולד מגזענות באופן תקיף ומוחלט. הסיבה המרכזית שבגינה אינני מתעלם לגמרי מרכיב העדתיות ב"כוכב נולד" היא תחושתי כי מפיקי התוכנית עושים ברכיב הזה שימוש מניפולטיבי וציני. הם מנסים לשווק אחדות וייצוגיות כלל-ישראליות באופן שלטעמי מעליב את האינטליגנציה שלי, של שאר הצופים ושל המתמודדים עצמם. זו ייצוגיות-דמה שבמסגרתה בעלי הכוח מעניקים ברוב חסדם הזדמנות לנציגי קבוצות אתניות שונות מתוקף היותם "ייחודיים". המתמודדים הם בסופו של דבר כלי משחק בתוך המערכת הזו ומעדיפים לשתף איתה פעולה כי זו ההזדמנות האחת שלהם להפוך למפורסמים. זו ייצוגיות המפמפמת את מזרחיותם של כל הזוכים כאילו בכך טמונה ההוכחה להעדר האפליה בחברה הישראלית. וזו, בראש ובראשונה, ייצוגיות שקרית ומניפולטיבית המסתירה את האידיאולוגיה הגזענית שלה מאחורי שיח ציני של שוויון הזדמנויות. יותר מ-80 מתמודדים הגיעו עד היום לשלבים הסופיים של "כוכב נולד". היו בהם מזרחיים, אשכנזים, גברים, נשים, חילונים, דתיים, מסורתיים, חיילים, אזרחים, ותיקים, עולים מחבר העמים לשעבר, עולים מאתיופיה ומה לא. מה לא, באמת? ערבים. אפילו ערבי אחד לרפואה לא הגיע למעמד של מתמודד ב"כוכב נולד" עד היום. בצדק, כנראה. אם היה ערבי בצוות, הוא עוד היה עלול לנצל את הנסיעה לילדי הצפון כדי להעביר לחיזבאללה מידע שיאפשר לארגון לחטוף את אוהד אלישע.

לפני העונה הנוכחית ניסו מפיקי התוכנית בציניות חריגה אפילו מצידם לשכנע את הציבור כי הם בעצם רוצים שיהיו ערבים ב"כוכב נולד", רק שאלה פשוט לא באים. במודעה שהפיץ האחראי על "תוכניות מועדפות וגיוון חברתי ותרבותי" בשידורי קשת, אודי ליאון, בקרב חוגי תקשורת ערביים, נכתב כי "אני מודע לכך, שתנאי התחרות אינם הוגנים כלפי הציבור הערבי ואני מתנצל על כך. למרות זאת, אני רואה בהשתתפות צעירים ערבים בתחרות חשיבות גדולה. (...) הופעה מלאת שמחה ואנרגיה של צעיר או צעירה ערבים יכולה לעשות הרבה לשבירת סטריאוטיפים ומחיצות מול הציבור היהודי". זו דוגמה מאלפת לצדקנות המאפיינת אותנו ביחס לערבים ביומיום. בשפה מכובסת ונקייה, נקבע כי "תנאי התחרות אינם הוגנים כלפי הציבור הערבי", ואפילו מתנצלים על כך, כאילו מדובר בגזירת גורל שקבע הקב"ה ושאין דבר לעשות בנידון. "תנאי התחרות" הללו, אגב, קובעים מן הסתם שיש לשיר בעברית. דומני שמדינת ישראל וגם שידורי קשת חזקים דיים כדי לשרוד גם אם צעיר או צעירה ערבים יבצעו בתוכנית שיר או שניים בשפת אמם. למעשה, לא יקרה לאיש דבר אם צעיר או צעירה יהודים יתבקשו לבצע שיר בערבית מדי פעם – זו שפה רשמית במדינת ישראל, למי ששכח. אם דוד סלם יכול ללמוד מילים בשפה שאינו מבין כל שבוע, אני בטוח שגם ג'קו אייזנברג יכול. ואם יעל פנדריך יכולה לשיר אייל גולן, אני בטוח שגם גילה זילבר יכולה לשיר אום כלתום. 

הפרסום על אפשרות הגעתם של מתמודדים ערבים לשלבים המתקדמים העניק לקשת קצת פרסום חיובי. זו, אני מנחש, הייתה גם המטרה, אם כי כבר אז אפשר היה לזהות בין השורות את כיוון הרוח. "ניסינו שיהיו גם מתמודדים טובים ערבים, ויש כמה כאלה", הסביר במאי ועורך "כוכב נולד", יואב צפיר, "(אבל) לא נכניס בכוח ערבייה כדי שתהיה לנו ערבייה, אנחנו הכי לא כאלה". ברור, אתם הכי לא כאלה. ש"כוכב נולד" ייקחו מישהו לתוכנית בגלל מוצאו, או הלוק שלו, או הפסאודו-ייצוגיות שלו, ולא בשל יכולותיו המוסיקליות המשובחות? לא יעלה על הדעת. אם אין ערבים, זה פשוט כי אין ערבים שיודעים לשיר. זה כל כך פשוט, בעצם, כמעט כמו "מי שמוּנע מאהבה ינצח תמיד את מי שמוּנע משנאה".

מובן שגם אם היו מקבלים ל"כוכב נולד" מועמד ערבי, לא היה הדבר פותר את בעיית הגזענות בחברה הישראלית. במידה מסוימת בחירה אסטרטגית כזו הייתה אך מחזקת את הטיעון הבסיסי של הטקסט הזה. ובכל זאת, אין להתעלם מהאידיאולוגיה המועברת מהבחירה המודעת והמוצהרת לייצג את כל פלחי האוכלוסייה (במילותיו המיתולוגיות של רוני בראון בעונה 1, "יש לנו פה עולים מרוסיה ומישהו מגרוזיה ומישהו מפרס ואנשים מתימן. יש לנו פה את כל עם ישראל"), ודווקא את הערבים להשאיר בחוץ. מדינת ישראל נקרעת בין שתי תפיסות של הגדרת גבולותיה הקולקטיביים. תפיסה אחת היא ביסודה גיאוגרפית, ובבסיסה עומדת ההנחה כי מי שמתגורר בין גבולותיה הפיזיים של ישראל הוא ישראלי. על פי תפיסה כזאת, אזרחי ישראל הערבים נכללים בתוך הקולקטיב. התפיסה המקודמת על ידי "כוכב נולד", לעומת זאת, היא תפיסה שבטית, שעל פיה גבולות המרחב הקולקטיבי נקבעים על פי השתייכות אתנית. מי שיהודי שייך לקולקטיב, ומי שלא – לא, ויהא מקום מגוריו אשר יהא. זו התפיסה המעודדת הצבעות למתמודדים גם מחוץ לגבולות המדינה, וזו התפיסה ההופכת את דוד סלם למתמודד לגיטימי, או את חברי הקהילה היהודית בבואנוס איירס לכשירים להצביע עבור הדואט המנצח כאילו היו מרגלית צנעני. על פי התפיסה השבטית, כמובן, לאזרחים הערבים אין חלק במדינת ישראל.

ההתייחסות החוזרת ונשנית למוצאם האתני של המתמודדים בביקורות "כוכב נולד" היא לפיכך סוג של התרסה. זו התייחסות המכוונת לצד המפיק ולא לצד המתמודד. מישל הוא "הגרוזיני" כי כך מפיקי התוכנית בנו אותו, וישראלה היא "האתיופית" מאותה סיבה בדיוק. לחלק גדול מהמועמדים כפי שהם מובנים בתוכנית אין כלל זכות קיום משל עצמם, אלא רק כנציגיו של פלח אוכלוסייה מקופח כזה או אחר. ובה בעת, פלח האוכלוסייה המקופח ביותר מודר כליל, כאילו לא היה קיים בכלל (גם חרדים אין, כמובן, מסיבות אחרות). אחרי ה"מאמצים" של קשת להשיג מועמדים ערבים ראויים, אחרי שדיווחו חזור ודווח כי שלושה מועמדים ערבים העפילו השנה לשלב האודישנים האחרון, לא זכינו לראות איש מהם בתוכנית; אפילו את ההדחות של שניים מהם חסכו מאיתנו. נעים להשתכשך במימיו החמימים של הקונסנזוס היהודי, נעים לשכוח שיש גם אחרים.

זה לא מצדיק, כמובן, כל מה שכתבנו אי פעם. ביקורות "כוכב נולד" נועדו בראש ובראשונה לבדר ולהצחיק, לא להוות מסה רעיונית מורכבת על יחסים בין יהודים וערבים בארץ ישראל. מדי פעם ההומור שלנו נחות, פרימיטיבי, גזעני. לעתים זה חומק מעינינו, לעתים אנו עצמנו חלוקים בינינו והתוצאה מהווה פשרה שבה צד אחד נדרש לוותר, ולעתים סתם משהו מצחיק אותנו ואנו זונחים את כללי הפי-סי. כאן עולה שוב שאלת ההקשר שכבר נגעתי בה. אין דין בדיחה הנאמרת בפרטיות הסלון כדין בדיחה הנצעקת בחוצות העיר, ואין דין בדיחה בבלוג פרטי כדין בדיחה בעמוד הראשי של העיתון. זה לא פוטר אותנו כמובן מאחריות למה שאנו כותבים, ולעתים אנו מן הסתם טועים. אני מניח שכעת, לאור התקדמותה המטאורית של ש. למקומות קצת יותר חשופים (לפחות בפוטנציה), נצטרך לקחת את זה בחשבון קצת יותר. כל ביקורת על ההחלטות שלנו הייתה ותישאר לגיטימית, כמובן, אבל אני מקווה שהמניעים להן יהיו קצת יותר ברורים. לי לפחות אין כל כוונה לשנות באופן גורף את סוג הכתיבה.

***

הבהרה: בניגוד לביקורות "כוכב נולד" הרגילות, הפוסט הזה נכתב באופן עצמאי ואינו מחייב את ש. כהן בכל דרך. מאחר שתוכניותיה להתנקש בחיי באמצעות מעדר ו/או מאפרה כבר פורסמו ברבים, אני מבקש מן הציבור ישר הדרך להפנות את המשטרה לכתובת הנכונה אם יתגלה כי פוסט זה הוא האחרון שאותו כתבתי. J