ובפעם האחרונה לעונה זו, שלום וביטחון. זה החלק הראשון, אז הפעם תתחילו כאן. אחרי זה תעברו להמשך אצל ש. כהן, שם.

גמר "כוכב נולד" זה כמו מלחמה בלבנון: המון רעש ופיצוצים, מעט מאוד היגיון, וכללי משחק שבהם המנצח הוא לא מי שהורג יותר אנשים – קרי, מירילא – אלא זה שמצליח להישאר בחיים עד הסוף (מה שהופך אותנו, עבדיכם הנאמנים, למנצחים האמיתיים של הערב). שלושת הפיינליסטים הגיעו לערב הזה על מכל ריק ומחורר, ומהרגע הראשון היה ברור שהמטרה היחידה שלהם היא להישאר ערים. שניים הצליחו במשימה, ולפיכך הרוויחו ביושר את שני המקומות הראשונים.

הערב נפתח עם ביצוע משולש ל"משמרת לילה", בחירה הולמת לאור העובדה שהשלושה לא ישנו כבר חודשיים. מירילא נרדם באמצע החלק שלו ושכח לשיר שורה, ג'קו הפזיל כל הזמן מבטים מפוחדים לצדדים (ר' תמונה 1), ומאיה ליחששה את השורות שלה עם כל שמחת החיים של חתול דרוס. משום מה השלושה גם בחרו לבצע את השיר על מנגינה של רייג' אגיינסט דה משין (ומרגול הייתה אומרת: רד הוט צ'ילי פפרז), אבל לא נורא, כולנו היינו לחוצים.

תמונה 1: ג'קו פוזל. אויב בשעה תשע!

הדרישה לתת בראש כבר בשניות הראשונות הייתה בדיוק מה שהמתמודדים היו זקוקים לו כדי לאבד סופית את שאריות האנרגיה שלא היו להם, וכך הם הגיעו לסולואים כשהם שבורים ורצוצים עוד יותר משהיו קודם, אם זה אפשרי בכלל. וכאילו העינוי הזה לא הספיק, אילצו את הגוויות המסכנות לתת עוד נאמבר הערצה לאוסף גיטריסטים שנשלפו מהבוידעם. האמת, אין ספק שהם מהגיטריסטים השווים של הארץ, אבל בואו לא נגזים, זה לא שסנטנה הגיע לווליום תל אביב. כל אחד מהפיינליסטים ליווה גיטריסט בצהלול ווקאלי ייחודי משלו, שמבחינתנו גזר על כל אחד מהם לעמוד עם הגב לקיר כשתפרוץ המהפכה.

אחרי מקבץ אלף הפרסומות הראשון, החליטו שדי עם השטויות ואפשר לשלב את שאר ה-99 אלף בהמשך ולעבור בינתיים לזוטה הזו של הסולואים. באופן דומה, אנחנו נעבור לחלק הכי לא מעניין שלנו, הביקורות:

מאיה רוטמן, "מה איתי" (אריק איינשטיין וג'וזי כץ)

ש. כהן: כשראיתי את הבגדים של מאיה אני מוכרחה להודות שנשמתי לרווחה. זוועה, אבל לא כמו שציפיתי שיהיה. דקה אחרי זה היא החליפה אותם והרסה הכל כמובן, אבל את השיר היא ביצעה בשחור. זה הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר על הבגד, אבל זה לא מעט.

את רוב השיר ביליתי בניסיונות להתעלם מפונפון התחרה שהיא הדביקה לעצמה על היד של המיקרופון והתרכזתי בביצוע, שהיה לא רע בכלל.

מאיה אמנם התחילה בלי קול, אבל זה השתחרר קצת והיא ועשתה מהשיר העבש, המשעמם והנדוש הזה הכי טוב שאפשר. מההתחלה לא היה ברור לי למה היא בחרה את השיר המעפן הזה, אבל התרכזתי בלמה ג'קו בחר את השיר העוד יותר מעפן ההוא.

לדעתי בשלב מסוים הביצוע הפך לבכייני מעט, אבל מאיה מצליחה לרגש. היא התחבבה עלי מהרגע הראשון, ואני בטוחה שהאלבום שיוציאו לה יהיה דיסק קאבר מעולה לשלום חנוך.

(וכשתום יסיים לשפד אותי למוות בעזרת דוקרן קרח, אני בטוחה שהדעה שלו תהיה שונה לחלוטין.)

תום: (שנייה, מחביא עדויות מרשיעות בפריזר.)

מאיה התלבשה כמו רוקרית דמיקולו משנות השמונים, מה שהיה יכול להיות נחמד אבל לגמרי לא התאים לעיבוד שלה ל"מה איתי" (או, כמו שאוחובסקי קורא לו, "אני ואתה"). נוסף לפונפון התחרה שכהן כבר עמדה על סגולותיו התרומיות – הפעם האחרונה שבה היא עמדה בערב הזה לפני שעברה למצב אופקי לכבוד הג'קו – מאיה גם חשפה שרשרת ביזארית שהיא כנראה גנבה מחנות התכשיטים של אמא של פיניה (ר' תמונה 2).

תמונה 2: מאיה והשרשרת. אמא פיניה, לתשומת לבך

בתחילת השיר מאיה לא הצליחה להתניע, אבל אחרי כמה השתעלויות וכחכוחים של המנוע הצרוד היא חזרה לעצמה והראתה למה היא הגיעה לגמר. זו הייתה גירסה קצת משונה, שלא הייתה דומה בכלום למקור וגם לגמרי לא התאימה למעמד הגמר – יש לי חשד מבוסס שרוב הקהל בכל לא שמע את השיר כי הוא היה כל כך מינורי – אבל היא הוכיחה את מה שאני מנסה לומר כבר עונה שלמה, שמאיה היא המתמודדת היחידה ב"כוכב" שלא מתפשרת אף פעם על האמת הפנימית שלה. היא עשתה שוב בחירה אמיצה ולגמרי לא קומוניקטיבית, ולמרות הלחץ העצום ריגשה יותר מכולם. ואגב, זה ביצוע שמשתפר עם כל שמיעה נוספת: בפעם הראשונה לא כל כך הבנתי אותו, אבל בשמיעות חוזרות, כשמתחילים להתרגל למעברים הלא צפויים ולהפנים את השוני מהמקור, הוא נעשה יפה הרבה יותר.

רפאל מירילא, "עד סוף הקיץ" (אלי מגן)

תום: מירילא ניצל את הגמר כדי להגשים את משאלתו הכמוסה של ג'ורג' קוסטנזה ולהגיע עטוי כולו בקטיפה. חבל רק שהקטיפה הייתה סגולה ושהוא גנב אותה מהבורדל הסמוך למקום מגוריו (ר' תמונה 3). מאדאם רוזה התקשרה לבקש שיחזיר אותה בהזדמנות הראשונה, חיים רביבו התלונן שמשעמם לו.

תמונה 3: קטיפה סגולה. סרט האימה החדש של דייוויד לינץ'

ערן צור עשה פעם מהשיר היפה של אלי מגן יצירת מופת קטנה, אבל אם עוד לא הבנתם את זה עד היום, מירילא הוא לא ערן צור. הוא כל כך לא ערן צור, למעשה, שבגימטריה "ערן צור" שווה בדיוק ל"די, רפאל מירילא!", שזה מה שצור צרח בבית כשהוא שמע את הביצוע הזה (אני תוהה כמה אנשים חסרי חיים עושים עכשיו את החישוב בעצמם; וידויים יתקבלו בברכה בתגובות). הפאלסטו של מירילא לא מסוגל להתמודד עם טונים נמוכים, וההתחלה הייתה זיוף אחד ארוך. אחר כך זה חזר למצב הצבירה הרגיל, שזה צמיגי ומשעמם, אם כי מעט פחות גרוע מהרגיל כי השיר בכל זאת מאוד יפה. מירילא ויתר הפעם על המפגנים התיאטרליים הבכייניים של חצי הגמר, פרט לפליטה מיותרת של "סוף סוף" ממש לפני הסיום, ובהעדר הצגות איבד את יתרון 6,000 הקולות שהיה לו על מאיה. בשביל לשים את הדברים בפרופורציה, כדאי לקחת בחשבון שבאשדוד של מירילא – בסיס הכוח הטבעי שלו – יש 212,500 תושבים. במושב משמרת של מאיה יש 400.

הרגע המפתיע היחיד בשיר של מירילא הגיע אחרי שהוא נגמר ועברו לנקודת השידור באשדוד, כשצביקה הדר קרא לפליט "אקזיט" שהיה ידוע עד היום כאסי עֵזֶר "אסי עָזַר". למירילא הוא לא מאוד עזר.

ש. כהן: אני יודעת שתום כבר אמר את זה, אבל אין ברירה אלא לחזור: רפאל עלה לבמה בחליפת קטיפה סגולה. לפעמים אני מרגישה שאני מדברת אל הקיר.

לא זכרתי את השיר הזה עד שהביולוגית שלחה לי את הביצוע של ערן צור וגיליתי שאני מכירה אותו ואפילו אוהבת אותו. כמובן שרפאל הצליח להפוך אותו לחומר הרגיל שלו – דביק, מעצבן ונמרח. מאז מישה קירקילן לא היה כזה שעמומון בגמר. ניסיתי להחזיק מעמד על ידי ספירת התכשיטים שרפאל עטה על עצמו אבל זה לא (אסי) עזר. הגורמט השישה עשר הוא הגורמט שאיתו אני נרדמת.

בשניות האחרונות רפאל לקח פאוזה וגנח "סוף סוף", שהיה המקבילה ל"אז מה" של ריטה בביצוע ההופעה ל"חיה לי מיום ליום".

אכן רפאל, בסוף הקיץ שוב תשב בין ידידים, רחוק, באשדוד, בחושך.

ג'קו אייזנברג, "אני מאבד אותך" (סער בדישי)

ש. כהן: זה היה ה"הנני כאן" של העונה הרביעית. כל מי ששמע על הבחירה הרים גבה (במקרה של רפאל זה מילולי) ואמר "איזה?!". לא הכרתי אף אחד שידע לזמזם אפילו את הפזמון של השיר הזה. אני לא חושבת שאפילו סער בדישי זכר אותו, ולא בכדי. אין שום סיבה לבזבז תאי מוח על היצירה המיותרת הזו, שג'קו טוען שהיא חלק בלתי נפרד מהניינטיז,כי "עד אז לא ידעו מה זה דיסטורשן!".

כן ג'קו, עולם המוזיקה הישראלי מחולק ללפני סער בדישי ואחרי סער בדישי.

ג'קו עלה לבמה בחליפה לבנה (ר' שוב תמונה 1), מה שמוכיח שאפשר להוציא את הסרסור מנתניה, אבל אי אפשר להוציא את נתניה מהסרסור, או משהו כזה.

כמובן שכמו שאר אלפי ילדות ישראליות גם אני ישר התחלתי לגנוח ולבייץ, כי מה לעשות, ג'קו הוא הבייבי שלי. המבט שלו לוחץ לי על כל הנקודות הנכונות, ולדעתי לאחת מהן קוראים ג'י.

אפילו את הזבל השטותי הזה ג'קו הצליח לעשות כמו שצריך והביא אותה בביצוע רוקיסטי סוחף, כולל העצירה באמצע, המבט של הרצח בעיניים וצריחה "וזה בתוך הוורידייייים".

ג'קו בייבי, אולי אותה אתה מאבד, אותי יש לך כבר ממזמן.

זה היה הביצוע המנצח של הערב מכל כך הרבה סיבות שאף אחת מהן היא לא השיר או הזיופים הבלתי פוסקים. זה היה אנרגטי, מעניין, גמר מטיריאל.

אני חושבת שלג'קו, אפילו אם הוא קצת טמבלול ואם תום לא סובל אותו, יש משהו שאין למאיה, ולרפאל בחיים לא יהיה – כריזמה. ג'קו כוכב.

תום: גור וידאל אמר פעם על אנדי וורהול שהוא הגאון היחיד עם איי-קיו 60, אבל זה היה לפני עידן הג'קו. אין לי אלא להניח שיש כאן איזה עניין מגדרי, כי בעיניי לג'קו יש כריזמה של בול עץ רקוב, ובכלל לא ברור לי איך מישהו שכל כך משדר "אני מסכן, מרביצים לי" יכול להיחשב לכריזמטי, אבל נפלאות דרכי הבורא ואני שמח שלפחות כהן יצאה מרוצה, למרות שיש לי הרגשה שהיא עוד תתחרט על הרגע שבו בחרה בג'קו כשתראה מה הולך לצאת ממנו.

אמרתי את זה קודם ואני אחזור: ג'קו הוא פרפורמר לא רע, ובהשוואה למירילא הוא מיק ג'אגר (וצדי מוסיף: גם מוטי פליישר היה משהו משהו). בגמר ג'קו רצה לנכס לעצמו שיר שיזוהה איתו לעולם, וזה כנראה יקרה, אבל זאת לא תהיה גאווה גדולה: "אני מאבד אותך" הוא אחד השירים הגרועים ביותר שבוצעו אי פעם ב"כוכב נולד" – בערך ברמה של "מחשבות" – וזה מעורר שאלות נוקבות לגבי טעמו המוסיקלי של האיש שאמור להוציא בעתיד דיסק. אפשר לקוות שהוא ילמד מנינט ומסעדו ופשוט לא יעשה את זה, תמיד יש מקום לעוד פלגמט ממורמר ומעורער ב"השיר שלנו". ג'קו צרח את השיר למוות, זייף בלי הכרה – בעיקר בפזמון – ובאופן כללי היה קצת קשה להתרכז בו כי הטבעת המפחידה שהוא ענד קצת הסתירה את המסך (ר' תמונה 4). ב"כוכב נולד" זה כנראה מספיק בשביל לזכות. נו טוב, שיהיה ג'קו, היו דברים גרועים מזה ואם כהן שמחה, אני שמח.

תמונה 4: ג'קו אייזנברג. שר הטבעות

אחרי השיר המשיכו את המפגש המרגש עם בוגרי "אקזיט" לדורותיה, הפעם עם יעל גולדמן שאיימה לעבור לגור בנתניה. לא ברור מי יסבול מזה יותר. מי שהתגעגע זכה לקבל גם מבט אחרון אל המחשוף של פיניה (ר' תמונה 5), שבאמת לא ברור איך הסתדרנו בלעדיו שלושה שבועות.

תמונה 5: כפתורים בסיטונאות, להשיג רק בטדי הפקות

אחרי זה הגיע רגע הקאלט הבלתי נמנע של הערב. זה קורה בכל עונה: מישהו מבין השופטים לא מתאפק ומחליט להוכיח אחת ולתמיד שהוא עצמו לא היה עובר אפילו את האודישנים המוקדמים ומקסימום היה מוזמן לתוכנית הפדיחות שלפני הגמר. בעונות הקודמות זו הייתה ריקי גל, והפעם קיבלנו מופע אימים של מרגול עם בנות "כוכב נולד". המטרה הייתה לעשות סול סיסטרז, וזה דווקא יכול להיות נחמד אם לא היה מדובר במרגול, שאולי נראית כמו מפתח סול, אבל היא בטח לא סיסטר. מישהו בהפקה הפגין אנושיות למופת והחליט לעשות הפרדה בין הבנות: על הבמה עמדו אלה שצווחות במקום לשיר (מורן אהרוני, ישראלה אסגו, ענת אסתר חיטמן, נועה בן שושן וגילה זילבר), ובמרחק בטוח מהן על משטח מוגבה הגנו על אוזניהן אלה ששרות במקום לצווח, זהבית פסי ונירית מיליס (ר' תמונה 6). השיר התחיל כשהחבורה הצווחת מלחששת "יום אחד אולי אפרוש כנפיים", ואז לפתע מרגול הסתערה מאחורי הקלעים, אבק דרכים בתלתליה, וצרחה במבט מזרה אימה "ווליום תל אביב!!!". ווליום בהחלט היה שם, תל אביב ירדה למקלטים.

תמונה 6: זהבית ונירית על סיפון הטיטאניק

מחרוזת שירים זה כזה אייל גולן בחתונות, ומכיוון שזו הייתה מחרוזת מה"להיטים" של מרגול, היא כללה רק שלושה שירים שמתוכם הכרנו אחד. מרגול הייתה נחמדה בהתחלה והציגה את הבנות ששרו ראשונות – זה היה חשוב כי נועה בן שושן הפכה למורן אהרוני ובלי העזרה של מרגול אי אפשר היה להבדיל (ר' תמונה 7) – אבל אחרי שני שמות מרגול קלטה שאת שאר הבנות היא פשוט לא זוכרת אז היא ויתרה על ההמשך. ענת אסתר חיטמן הוכיחה שגם כשהיא מפציעה רק לשנייה היא עדיין מפחידה באופן אפקטיבי, וחוץ מזה הצליחו איכשהו להלביש את כל הבנות (חוץ מישראלה שנראתה פיצוץ) באופן מחריד. אפילו מיליס, היחידה שבאמת התגעגענו אליה רוב העונה, נראתה רע.

תמונה 7: מימין: נועה בן שושן. משמאל: מורן אהרוני. ולהפך

החלקים הטובים בשיר היו אלה שבהם היה כל כך הרבה עשן על הבמה שהוא הסתיר קצת את מרגול (ר' תמונה 8), אבל למרבה הצער עדיין לא המציאו עשן שגם סותם את האוזניים. בתחרות הצווחות על הבמה ניצחה ענת אסתר חיטמן, אבל לא לפני פייט רציני ממורן ומנועה (או אולי זו הייתה אותה אחת, לא ברור).

תמונה 8: מרגול במסך עשן. מנותקת מסדר וזמן

אחרי זה עברו לעוד כמה פרסומות, וכשהן הסתיימו, עם עלות השחר של יום שישי, הגענו לחלק המעניין באמת של הערב – דואטים עם כוכבי עבר. בראיונות עם סלבס לפני הגמר כולם טענו שרפאל הוא המנצח, אבל הבחירה מי ישיר עם מי שיקפה את התוצאות עוד לפני שהתקבלו: מאיה עם סקעת – מקום שני אבל ווינר אמיתי; מירילא עם סעדו – מקום ראשון אבל לוזר שתורתו אומנותו; ונינט, המלכה האם, הגדולה מכולן, עם ג'קו.