ב"כ: ג'קו אייזנברג, שלום לך.

ג"א: שלום גם לך.

ב"כ: מה יש לך לומר להגנתך?

ג"א: למה אני צריך להגן על עצמי? אני הרי משתמט.

ב"כ: נכון מאוד, משתמט בזוי ועלוב נפש. אתה לא מתבייש?

ג"א: משתמט בזוי? עלוב נפש? ואני זה שצריך להתבייש? אתה עיתונאי או שעברת ישר לכתוב טוקבקים?

ב"כ: אני מחשיב את עצמי לעיתונאי.

ג"א: טוב שלפחות מישהו עוד עושה את זה. אז מה בדיוק אתה רוצה ממני?

ב"כ: שאלתי מה יש לך לומר להגנתך.

ג"א: עדיין לא הבנתי למה בדיוק אני צריך להגן על עצמי.

ב"כ: אז אני אסביר לך. אתה, אליל נוער, מודל חיקוי של הטף הציוני, השתמטת מהצבא! קראת למדינה זונה!

ג"א: נו, אז מה? זה אסור? אנחנו לא חיים במדינה דמוקרטית? זו לא אשמתי אם אנשים מעדיפים להעריץ אותי ולא אותך.

ב"כ: זו באמת תעלומה גם בעיניי. אז אולי תסביר לי איך אתה לא מתבייש לירוק לכולנו ככה בפרצוף?

ג"א: אני לא יורק לאף אחד בפרצוף. אני אומר את דעתי. אני לא מבין למה אני חייב לרצות לשרת בצבא.

ב"כ: למה אתה חייב לרצות לשרת בצבא? מה זאת אומרת, זה הצבא! הוא מגן על כולנו. בזכותו אפסים כמוך יכולים לשיר!

ג"א: נו, וזה התפקיד שלו. ואם אני אתגייס אז יותר אנשים יוכלו לשיר, או פחות?

ב"כ: מה?

ג"א: לא חשוב.

ב"כ: פיני בדש קורא להחרים אותך.

ג"א: מי זה פיני בדש?

ב"כ: אתה קראת למדינה מוצצת!

ג"א: נכון מאוד, זו המציאות. המדינה הזאת באמת מוצצת, ותאמין לי שזאת המציצה הכי גרועה שקיבלתי בחיים. היא מוצצת לנו את הדם שנה אחרי שנה אחרי שנה אחרי שנה, ואנחנו ממשיכים לתת לה עוד ועוד ובסוף עוד להגיד תודה.

ב"כ: איך אתה לא מתבייש להראות את פרצופך בציבור? להיטיב את שערך המתבדר ברוח? להציג את זיפיך המעוצבים?

ג"א: למה אני צריך להתבייש במשהו? אני שר רוק. יש לך מושג מה זה בכלל, רוק? זה די דומה לעיתונאי, לפחות בתיאוריה. זוכר? אלביס וכאלה? להיות רוקר זה למחות, זה לבעוט, זה להתריס נגד כל מה שהולך כאן. גם עיתונאים אמורים לעשות את זה, אם הציוניזמוס לא תקוע להם כל כך עמוק בתחת שהם שכחו מה זה בכלל אומר, להיות עיתונאי.

ב"כ: על מה אתה מוחה בדיוק?

ג"א: על מה אני מוחה? על זה שאנחנו מחזיקים עם שלם תחת כיבוש, בלי זכויות אדם בסיסיות, כבר כמעט ארבעים שנה? על זה שאנחנו מקריבים דור אחרי דור של ילדים על מזבח תאוות הכוח, האלימות וההרג? על זה שאין לנו בכלל חברה אזרחית שאפשר לדבר עליה, אלא רק מיליטריזם מחופש? על זה שלאנשים כמוך כל כך מובן מאליו שצריך לרצות להיות בצבא שאתם באמת חושבים שאנשים שמסרבים לקחת חלק בגרוטסקה המטורפת הזו נחותים מכם? על זה שאיבדנו כבר מזמן כל שמץ של היגיון, הפכנו את "להיות קרבי" מכורח וגזירת גורל לערך מוסרי עליון? על זה שאנחנו מפירים כל חוק ואמנה בינלאומיים ביחס לאוכלוסיות שבהן אנחנו שולטים או שאותן אנחנו מתקיפים? שאני אמשיך?

ב"כ: לא, אין צורך, את השטויות האלה אין צורך שאף אחד ישמע, אנחנו לא "בצלם" פה. מי אתה בכלל, זמר סוג ז' מתוכנית טלוויזיה עלובה. מי שם אותך להטיף לנו משהו?

ג"א: קודם כל אני לא באתי להטיף שום דבר. שואלים אותי ואני אומר את דעתי, ומי שרוצה – מקשיב. אולי שכחת, אבל זה בדיוק התפקיד של אמנים.

ב"כ : זה התפקיד שלהם? התפקיד שלהם זה לשמח את העם, לתת לו קצת בידור נעים, קליט כזה, קל לעיכול. שובי דובי.

ג"א: לא, רק אצלנו זה ככה. שמעת על בוב דילן? ג'ון לנון? ברוס ספרינגסטין? ג'ואן באאז? טרייסי צ'פמן? על רדיוהד? השמות האלה אומרים לך משהו בכלל? הם משתמשים במוסיקה שלהם כדי להגיד דברים, לא רק לשיר. אפילו אצלנו יש כמה כאלה. מעט מדי.

ב"כ: למה אתה לא יכול להיות אחד משלנו? איזה שלמה ארצי כזה, או גידי גוב. הוא גם קורא לעצמו שמאלן, לא?

ג"א: אני לא שלמה ארצי, אני לא שלמה גרוניך, אני לא יוני בלוך, ואני לא גידי גוב – אפילו לא קרוב. דווקא שלום חנוך לא אכפת לי להיות, אבל מאיה'לה כבר גנבה לי. אצלנו חושבים שאפשר לאמץ את המניירות של רוק בלי לאמץ את המהות. חושבים שאם אתה נותן בראש זה הופך אותך לרוקיסט, שאם אתה מדבר במקום לשיר זה הופך אותך להיפ הופ. אבל זה לא עובד אם אתה מדבר שטויות. רק אצלנו חתרנות עובדת הפוך: לוקחים משהו שהוא חתרני מראש והופכים אותו למיינסטרים, מין סאבלימינל והצל כזה. זה הרי מטורף לגמרי.

ב"כ: אני לא יודע מי אלה, הם דווקא נשמעים לי אחלה. אבל אתה משתמט. איך אתה מסתכל בעיניים של החברים שלך? הם הולכים ונהרגים בלבנון, ואתה שר להם "המדינה זונה".

ג"א: קודם כל, נדמה לי שאתה מבין את "המדינה זונה" לגמרי אחרת ממני. בזונה אין שום דבר רע, מה שכואב זה רק המצב שכופה על נשים לעבוד בזנות. זה בדיוק מה שהשיר אומר: על המדינה שלנו נכפה להיות זונה בגלל הסדר הקיים שמקודם על ידי אנשים כמוך.

אבל בקשר לחברים שלי: כואב לי מאוד על כל אחד מהם, ולפעמים לא נעים לי מהם, אבל אני לא מבין איך זה שגם אני אצטרף למכונה המטורפת הזאת יעזור למישהו. להפך. אולי זה שהם יראו מישהו כמוני, שלא מציית לכללים האלה, יגרום גם להם לחשוב אחרת, או לפחות להתחיל לחשוב באופן כללי, גם אם בסופו של דבר הם לא יסכימו איתי. אני גאה בזה שיש עדיין מי שמקשיב למצפון שלו ולא רק למפקדים שלו. 

ג'קו אייזנברג. חתם על זקן, אבל רואים שאין לו מושג איפה צריך לשים את הדסקית

ב"כ: ומה אם כולם יהיו כמוך? מה אם כולם יסרבו ללכת לצבא? מי יגן עלינו אז?

ג"א: אני אף פעם לא מבין את השאלה האידיוטית הזאת. קודם כל, למה שכולם ינהגו כמוני? אתה יודע כמה אנשים לא הולכים לצבא? אתה רואה את צה"ל מתמוטט מזה? אתה משווה ג'קו אייזנברג אחד לעשרות שנים של חינוך ואינדוקטרינציה מיליטריסטית מטורפת? אני טיפה בים, ותאמין לי שעל כל אחד שמקשיב לי יש אלף שבכלל לא מעלים את האופציה הזו על דעתם. הלוואי שיותר אנשים יקשיבו לי, אולי סוף סוף נשנה פה משהו.

אבל מעבר לזה, למה אתה שואל דווקא אותי את זה? למה אתה לא שואל אותו דבר את אפי איתם? מה אם כולם יהיו אפי איתם? או שאול מופז? מה אם כולם ירצו רק להרוג ערבים כל היום ולא לעשות שום דבר אחר? מי ינקה את הזבל? מי ימציא איזו המצאה מדעית חשובה, או יכתוב איזה ספר טוב, או ישיר את "נרדם על החולות"? משום מה אין בעיה שכולם ירצו להיות חיילים, רק אם הם לא רוצים להיות חיילים זאת בעיה.

ב"כ: אתה לא מבין שאנשים שעושים צבא תורמים יותר?

ג"א: על סמך מה אתה אומר את זה? בין אלה שעשו צבא יש פחות רוצחים, פחות בעלים מכים, פחות אנסים, פחות אנשים חסרי לב? אני לא חושב שיש יותר, זו כבר תהיה דמגוגיה, אבל ברצינות, אתה רואה איזשהו הבדל איכותי בין אלה שעשו צבא לאלה שלא? אתה יכול בכלל לראות על אנשים אם הם עשו צבא או לא? יגאל עמיר עשה צבא. אריק שרון עשה צבא. צביקה הדר עשה צבא. אפילו אתה כנראה עשית צבא. זה לא גורם לך לחשוב על זה קצת?

ב"כ: אתה חלאה.

ג"א: תודה, מהפה שלך זו מחמאה.

ב"כ: אתה לא מבין שהתרבות שלנו נהיית מטומטמת יותר בגלל אנשים כמוך?

ג"א: איזו תרבות? תרבות של הרג ושכול? התרבות שלנו נהיית מטומטמת בגלל המון דברים אחרים, לא בגללי. התרבות שלנו נהיית מטומטמת כי מילים כמו "יפה נפש" הן קללה; היא נהיית מטומטמת כי יותר חשוב להיות "אותנטי" מאשר להיות חכם. היא נהיית מטומטמת כי רק אצלנו כשאומרים "מלח הארץ" זה חייב להיות איזה מאיר הר-ציון, זה אף פעם לא יכול להיות דויד גרוסמן, או רמי סערי, או צבי גולדשטיין, או – חלילה וחס – אמיל חביבי. זה לא יכול להיות מישהו שמביא שמחה ושלום, רק מחרחר ריב ומדון.

ב"כ: יאללה, תשתוק כבר. אתה אמרת שאתה לא יכול לשרת בצבא כי אתה פוחד להחזיק רובה. בקיצור, אין לך שום אידיאולוגיה, אתה פשוט פחדן עלוב.

ג"א: אני דווקא מאוד גאה בזה שאני פוחד להחזיק רובה. מי המטורף שלא מפחד להחזיק רובה? מי חולה ההרג והאלימות שחושב שלהחזיק רובה זה משהו שצריך להתגאות בו? אני מבין שלפעמים אין ברירה אלא להחזיק רובה, אבל גם אז: תחזיק אותו בפחד, באימה אפילו. אולי אז תהיה קצת יותר זהיר כשאתה משתמש בו.

ב"כ: אז לא נאה לך להחזיק רובה? יש בצה"ל המון תפקידים שבהם אתה יכול לתרום בלי לראות רובה.

ג"א: אתה עיתונאי? יש לך מושג בכלל על מה אתה מדבר? כי אתה מדבר שטויות. אי אפשר להיות חייל בלי להחזיק רובה. אי אפשר לעבור טירונות בלי לירות, ואם אתה מסרב להחזיק רובה, יש לך בדיוק שתי אפשרויות: ללכת לכלא, או לצאת מהצבא.

ב"כ: מה אתה אומר. אז אל תחזיק רובה. תעשה שירות לאומי. תתרום בדרך אחרת.

ג"א: קודם כל, מאיפה אתה יודע מה אני עושה ואיך אני תורם? אתה הרי כותב את השטויות שלך רק על סמך זה שלא עשיתי צבא, לא מעניין אותך שום דבר אחר ואין לך שמץ של מושג על החיים שלי. חוץ מזה, הלוואי שהייתה מסגרת אזרחית מסודרת שבה אפשר לתרום, אבל אין. לכן אני תורם בדרכים שלי. ולא נעים לי להגיד, אבל גם לשיר, ואולי לגרום לאנשים לחשוב קצת באופן שונה, זו תרומה. לא חייבים להקריב רק את הגוף בשביל לתרום, אפשר גם את הנפש והרוח, זה לא פחות חשוב.

ב"כ: בקיצור, אתה לא רוצה להתנצל על שום דבר.

ג"א: לא, אני דווקא רוצה. אני רוצה להתנצל על איך שהתייחסתי לצוות של "כוכב נולד" לפני הגמר, הייתי עצבני והתנהגתי לא יפה. חלק מהעניין בלהיות נגד הצבא זה גם להיות נגד האלימות שמתלווה לזה ביומיום, האלימות שמחלחלת לתוך כל החברה שלנו, למרות השירים האידיוטיים שאנחנו שרים בתוכנית כאילו אין קשר בין הדברים. אני שכחתי מזה בתוך כל הלהט והלחץ של האירועים, וזה כואב לי. אני רוצה להתנצל גם על זה שהתנצלתי לפני כמה ימים על המעשים שלי בעבר. נבהלתי, נשביתי ברגע, פחדתי לאבד את אהדת הקהל ושכחתי שזאת לא חוכמה לעשות פרובוקציות כל עוד אין לך מה להפסיד, ואז להתקרנף ולקחת את הדברים בחזרה ברגע שיש. אני מאמין במה שעשיתי, ולמרות שבדיעבד הייתי מנסה לנסח את הדברים קצת יותר ברהיטות, ברמה המהותית אני עומד מאחורי מה שאמרתי. ודבר אחרון, אני רוצה להתנצל על השיר ההוא של סער בדישי ששרתי בגמר. זה באמת היה מוגזם, והאמת, זה הדבר האחד שאני לא בטוח אם אפשר לסלוח לי עליו.

ב"כ: ג'קו אייזנברג, לך תזדיין.