- שלום, כאן זה אבן שושן?
- אמת.
- באתי לבקש מילים חדשות.
- סליחה?
- מילים, מילים. זה מה שאתם עושים, לא?
- אני לא מבינה.
- כן, זאת בדיוק הבעיה. נגמרו לי המילים ואף אחד לא מבין אותי. אני צריך מילים חדשות במקום אלה שנגמרו.
- מה זאת אומרת נגמרו?
- נגמרו, אזלו, חדלו, חלפו, אפסו, התכלו. מה לא ברור?
- אתה בטוח שנגמרו לך המילים? נראה לי שדווקא יש לך המון.
- את באמת לא מבינה. יש לי המון מילים, אבל הן לא אומרות כלום.
- מה זאת אומרת, לא אומרות כלום?
- זה כל מה שאת יודעת להגיד? נראה לי שגם את בצרות.
- אדוני, אני לא מבינה אותך.
- את לא היחידה.
- זה לא מפתיע אותי. אתה קצת, איך לומר בעדינות, לא ברור.
- את רואה? זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד. איך אני יכול להיות ברור אם נגמרו לי המילים? כל המילים שנשארו לי ריקות. אין להן שום משמעות. אני יכול לשחק איתן שעות, לנשום אותן מהפה או לסדר אותן יפה על הדף או על המחשב, אבל בסופו של דבר הן לא אומרות כלום.
- אולי אתה מתאמץ יותר מדי?
- אני לא מתאמץ בכלל, להפך. אני פולט אותן כמו מכונת ירייה. מילה אחרי מילה אחרי מילה, ושום דבר לא קורה. בפעם האחרונה שעשיתי את זה אפילו שמעתי מישהו צועק, "סרק, סרק".
- אתה יודע, זה דווקא סימן טוב, תראה מה קרה בפעם האחרונה שצעקו את זה.
- סליחה?
- נו, אתה יודע למה התכוונתי. זה לא היה בדיוק סרק, נכון?
- לא, אבל... אצלי זה אחרת. אני באמת יורה מילים חלולות. הן לא עושות כלום. ואם הן כבר עושות, הן פוגעות.
- פוגעות במי?
- בכולם, אבל בעיקר במי שאני לא רוצה. תאמיני לי, זה נורא. אנשים בורחים ממני רק כדי שהם לא יצטרכו להיתקל במילים שלי. כמה מהם אפילו ביקשו ממני במפורש להפסיק לדבר.
- ממש להפסיק? לגמרי?
- בחיי, הם ממש דורשים את זה.
- ואתה רוצה מילים חדשות?
- כן.
- ולמה אתה חושב שמילים חדשות יעזרו? הרי אתה מודה בעצמך שיש לך מילים, הבעיה היא שאתה לא יודע להשתמש בהן.
- כן, אבל זה כי המילים נמצאות אצלי כבר יותר מדי זמן. הן התלכלכו, הזדהמו, הוכתמו. אני צריך מילים שיצאו עכשיו מהמפעל, חדשות, נקיות, מבהיקות כאלה.
- אני חוששת שאצלנו אין כאלה, אנחנו מעדיפים דווקא מילים ישנות. מילים חדשות זה באקדמיה ללשון.
- לא, לא, את לא מבינה. אני לא צריך מילים כמו "רכינוע" או "נעימון". מה אני אעשה איתן? אני לא מחפש להצחיק אף אחד. אני צריך מילים ישנות אבל במצב חדש, מילים שלא התקלקלו.
- אולי תשלח את המילים שלך לניקוי?
- ניסיתי, תאמיני לי. זה לא עזר. הן חזרו מקורצפות אבל עדיין הרגשתי בפנים את כל הלכלוך. היה להן גם ריח לא נעים.
- אולי תנסה מכבסה אחרת? יש אחת מצוינת ליד הבית שלי.
- לא, זה לא זה. שלחתי אותן למקום הכי טוב בעיר, אפילו אבשלום קור שולח את המילים שלו לשם. אבל המילים האלה כבר אבודות. אין מה לעשות איתן. מרגע שהן באו במגע איתי כבר אין להן תוחלת. את היית שותה מים שהתערבבו בהם מי ביוב, אפילו אם היו מבטיחים לך שעשו להם סטריליזציה?
- לא, האמת היא שלא. אתה יכול להראות לי אולי את המילים שלך?
- את בטוחה שאת רוצה לראות? זה לא מחזה מרנין.
- אני רוצה, אולי ככה אני אבין יותר טוב על מה אתה מדבר.
- אין בעיה, אני אראה לך. הבאתי אותן איתי. את רואה?
- וואו, דבר כזה באמת עוד לא ראיתי. אלה באמת מילים במצב נורא. איך הן הגיעו למצב הזה?
- אני אומר לך, זה קורה להן ברגע שהן יוצאות ממני. כשהן בפנים הן מרגישות יפות ומבטיחות ונקיות, ואז ברגע שהן יוצאות... טוב, ראית לבד מה קורה.
- כן, זה באמת מזעזע. יש לך מושג מה גורם לזה?
- אני לא בטוח. אני חושב שאולי זה כי אני ממחזר אותן. אני כל הזמן גונב מילים מאנשים אחרים, אנשים שיודעים להשתמש בהן. אני חושב שאולי המילים כועסות.
- זה די הגיוני באמת. ממי אתה גונב?
- אל תשאלי, ממי לא. כל המילים שלי גנובות, אני בכלל לא זוכר מתי הייתה לי אחת מקורית משלי.
- תשמע, המקרה שלך הוא באמת מקרה מיוחד. אני לא יכולה להבטיח שום דבר, אבל אני אדבר עם הבוסית שלי, ונראה אם אנחנו יכולים לעזור.
- תודה רבה. זה מאוד ישמח אותי.
- מה?
- אמרתי תודה רבה, זה מאוד ישמח אותי.
- מה?
- את רואה, שוב זה קורה. הנה, תסתכלי על המילים, אולי ככה תביני.
- אלה מילים?
- כן, את לא רואה?
- אני רואה כתמים צבעוניים כאלה, רורשך. אני יכולה לעשות איתם מה שאני רוצה, אבל אלה לא מילים.
- כשהן יצאו ממני הן היו מילים, בבקשה תאמיני לי.
- אני מאמינה. אחרי שראיתי מה יוצא ממך, הייתי צריכה להיות עיוורת כדי לא להאמין.
- תודה. אז את תדברי עם הבוסית שלך?
- כן.
- ויש לך מושג כמה זמן זה ייקח?
- לא, אבל אני אשתדל להחזיר לך תשובה כמה שיותר מהר.
- תודה.
- מה?
- לא חשוב. אפשר עוד שאלה קטנה אחת?
- כן, כמובן, כל עוד זה לא מה דעתנו על מילון ההווה.
- לא, זה לא זה. רציתי לדעת אם יש לכם פה איזו מגרסה או כבשן למילים. אני רוצה להיפטר מהמילים שעדיין יש לי.
- אתה רוצה להשאיר אותן כאן?
- לא, אני לא רוצה שתצטרכו אתם לחיות איתן, אני רוצה להשמיד אותן, לבער אותן סופית, שהן לא יוכלו עוד להזיק.
- אין לנו פה דבר כזה, אני מצטערת.
- זאת בעיה. יש לך רעיון מה אני יכול לעשות איתן?
- תראה, מה שאני יכולה להציע לך זה את אגף התרומה. שם אנחנו מקבלים מילים ישנות ומכוערות ותורמים אותן לאנשים שמוצאים להן שימוש.
- באמת, יש דבר כזה?
- בטח. אתה רואה? שם, בדלת מימין.
- כן, אני רואה. ומי מקבל את התרומות?
- אני לא רוצה להשמיץ.
- אני לא אגלה, אני מבטיח.
- בטח שלא תגלה. אפילו אם תרצה, לא יהיו לך כבר מילים. אבל אני לא רוצה לספר, אני חושבת שבשביל להגיד לך מי בא ולוקח את המילים האלה אני צריכה להשתמש בהן בעצמי, ואני לא רוצה לעשות את זה. בוא נגיד שיש לנו פה קליינטים די קבועים.
- טוב, אני מבין. אז איפה אני יכול להשאיר את המילים שלי?
- אתה יכול לתת לי. שים אותן בשק הזה ואני כבר אעביר אותו הלאה.
- כאן?
- כן.
- טוב, הנה.
- זהו, זה הכל?
- נראה לך? זאת רק ההתחלה.
- אז תמשיך, יש הרבה מקום.
- הנה, קחי את כל השאר.
- תודה. זהו?
- כן.
- אתה בטוח שזהו? נדמה לי שאני רואה שם עוד אחת.
- את צודקת. יש עוד אחת.
- ומה איתה?
- אני לא בטוח שאני רוצה לוותר עליה.
- למה לא?
- כי נדמה לי שאולי היא עדיין לא התקלקלה לגמרי.
- תראה, אני לא רוצה להכריח אותך, אבל אני חושבת שאם אתה כבר עושה את זה, כדאי לעשות את זה עד הסוף. אם אתה בוחר להתחיל מחדש, אתה לא יכול להשאיר אצלך משהו מהעבר. ואם אתה חושב שהמילה הזאת עוד לא התקלקלה, אז אולי תחשוב אם אתה יכול לעשות איתה משהו מועיל.
- את יודעת מה, את צודקת. אני חושב שיש משהו שאני יכול לעשות. יש לכם פה במקרה פקס?
- כן, כמובן. מה אתה רוצה לעשות?
- אני רוצה לשלוח אותה. אני מכיר מישהו שצריך אותה כרגע הרבה יותר ממני. אני יכול לשלוח אותה?
- כמובן. אתה יודע את המספר?
- לא, אבל אני לא דואג, זה כבר יגיע.
- אתה בטוח?
- כן, בטוח לגמרי.
- אז הנה, אתה יכול לשים כאן, וכשאתה רוצה לשלוח, תלחץ על הכפתור הזה.
- תודה.
- מה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
