אנשים עושים ערים ואנשים גם לוקחים ערים. ניו יורק שלי הפסיקה להיות שלי לפני שלוש שנים, כשמצאתי את עצמי עוקב במשך שלוש שעות אחרי בחורה מתולתלת שפרצה לשדרה בלי שהייתי מוכן ונדמתה לרגע לא'. עד היום אני לא יודע אם זו הייתה היא, אבל המחשבה הזאת, שמי שהייתה חיי במשך שש שנים וחצי הפכה לתעתוע מדברי חיוור, מילאה אותי כל כך הרבה עצב שניו יורק לא חזרה מעולם להיות כבעבר. א' לקחה לי את מנהטן כמו שהיא לקחה לי את פריז. לפחות על ברלין היא ויתרה.

הפעם הראשונה שלי בניו יורק הייתה בחג המולד 1986. יום אחד, הקר ביותר של השנה ואולי של העשור. אני, אבא ואחות צועדים את מנהטן מלמטה למעלה, אבא מנסה לעניין אותנו מדי פעם במשהו, אבל הכל סגור ולאט לאט אנו מתחפרים בעצמנו, מתכנסים בשתיקה ומתפללים שהיום הנורא הזה יעבור. זה הזיכרון הראשון שלי מניו יורק: 12 שעות של צעדה בקור מקפיא, בלי שום מקום לעצור בו, וכל כך הייתי צריך לעשות פיפי אבל אפילו מקדונלדס היה סגור, ובזה שהיה פתוח לא היו שירותים. קשה להאמין שאחר כך התאהבתי בה כל כך.

הפעם השנייה הייתה באוקטובר 1992, לפני הצבא. שבעה שבועות של רכבת הרים מטלטלת חושים שנסעה ממערב למזרח. התעוררנו בסן פרנציסקו והתגלגלנו ללוס אנג'לס, וכמה ביקשתי ממך להתרחק קצת מהקצה בגרנד קניון ואת לא הסכמת, כי ככה היית ואני נכנעתי. ושרפנו את סנטה פה, ונרדמנו באיווה, ובשיקגו אני חושב שאהבת אותי, אבל הפסקת באורלנדו, חוץ מבדיסני וורלד כי שם חייבים לשמוח. וקנינו סיכה של ביל שכל כך שמחנו עליו, ובניו יורק פתאום הבנו שחוזרים ולרגע הכל היה מואר, כי לא רצינו להיות לבד. ואולי אם לא היינו חוזרים עדיין היית?

בפעם השלישית כבר היינו מהוהים. אבק הדרך דבק בנו, אבל ניערנו אותו מעלינו ודיברנו על הרוח, ועל הגשם ועל כל הדברים שמדברים עליהם כי הם לא חשובים. והיו רגעים אבל הם היו מעטים, אחר הצהריים לפני שנסעת, לבד, וגררתי אותך למלון באמצע היום רק כדי להיות איתך ולזכור אותך, וידעתי שבערב כבר לא תזכרי דבר אבל העדפתי לשכוח, כמוך, כי לימדת אותי הכל ולקחתי רק את הדברים הרעים, כי הטובים רועשים מדי ולא נותנים מנוח.

בפעם הרביעית כבר הייתי לבד.

ובפעם החמישית את, או כך לפחות טענת. ואני האמנתי, כמו תמיד.

ובפעם השישית שוב הייתי אני, ואת רחוקה, וכבר לא צלצלת, ולא ידעת, וענית לי בפליאה. וכשחזרתי קראת לי ואמרת די, והכל כבה.

כמה רגעים טובים היו בזמן הזה? אולי חודש, אולי חודשיים. ולא היינו ראויים גם להם.