שיעור בערבית. תוכניתו של דודו טופז ביום רביעי ריכזה את תשומת הלב בעיקר בגלל ה"ראיון" התמוה עם לריסה טרימבובלר, ולכן אף אחד לא שם לרגע המעניין באמת שהיה שם. שבוע קודם לכן אירח טופז אישה שבתה ברחה כנראה מהבית. השבוע הוא הביא לאולפן שוב את האישה וסיפר לה שגייס חוקר פרטי, "הטוב ביותר בארץ", על מנת לאתר את הילדה. מיד הופיע על המסך אחד, שמוליק גוזמן, שהתחיל במסע הערצה עצמית על החקירה המדהימה שאותה ניהל, שהסתכמה על פי התיאור בכך שענה לכמה טלפונים של אנשים שטענו שראו את הילדה והלך לבדוק אם אכן כך היה. מבצע החקירה המורכב הסתיים כשמישהו גילה לו שהצעירה, בת 16 וחצי, "התחברה עם בן מיעוטים מהכפר עראבה" ונמצאת איתו כנראה. אחר כך גוזמן הקרין סרטון מגוחך שצולם משום מה במצלמה נסתרת, כנראה כדי שהסיפור ייראה דרמטי יותר. בסרטון סיפר שותפו לדירה לשעבר של הבחור מעראבה שאכן, לשותף שלו הייתה חברה (החוקרים שבאו לצרוח קצת על השותף המסכן כל הזמן נהמו עליו "מה, היא יהודייה?" ו"יהודייה, לא ערבייה!", כאילו הדבר מוכיח שפשע נורא בוצע כאן).

כשהסתיימה הפארסה הזאת, ביקש דודו מגוזמן "תן לי לקחת את העניינים בידיים!" ופנה באופן ישיר ל"בן המיעוטים" המסכן, שבטוח אין לו משהו יותר טוב לעשות בחיים מאשר לצפות בדודו. במפגן מרהיב של אדנות והתנשאות גזענית הוא ירה לעברו את השורות הבאות, כשהוא משגר כל העת מבטים מאיימים כדי שהבחור יידע בדיוק עם מי הוא הסתבך. ורק כדי להבהיר, לאורך כל הצגת הדברים לא ניתן ולו בדל אינפורמציה המעיד על כך שלבחורה אונה כל רע או שהיא נמצאת היכן שהיא נמצאת שלא מרצונה החופשי.

 דודו טופז. אני יודע איפה אתה, סאמר

טופז: "בחורצ'יק, אנחנו יודעים איך קוראים לך, ואני אגיד את השם. שמך סאמר בדארנה  מהכפר עראבה (דודו מציג את תעודת הזהות של בדארנה על כל המסך). עד לפני שבוע גרת ברחוב אלנבי 9 בתל אביב. עבדת במסעדת גוּצֶ'ה... גוֹצָ'ה... גוּצֶ'ה. אני יודע איפה אתה והנה התמונה שלך. אתה כרגע נמצא עם נועם ואתה יודע איפה היא. אני משאיר מספר טלפון ואני מתחנן בפני כל הצופים, אל תטרידו. אף אחד שלא יתקשר, אלא רק הבחור הזה, ל-226 331 212 1. אם אתם מכירים את סאמר בדארנה מהכפר עראבה, תגידו לו שיתקשר עכשיו למספר הזה ואם נועם לידו שייתן לה לדבר עם אמא שלה. בינתיים היא תעבור לשמוליק ושמוליק יקשיב לה. אם זו תהיה היא, לפי סימנים מיוחדים, אנחנו לא נעשה לך שום דבר, סאמר. אין לנו זכות. זה לא התפקיד שלי. כמו שאמרתי קודם, התפקיד רק לעזור. אבל אם לא תתקשר, אנחנו נשלח לשם אנשים ואתה תצטער על זה. הבנת? פהימתָ? אייווה... סאמר, דיר בלק מה שקוראים!".

שיעור בפמיניזם. בתוכנית "מיי בלוג" בערוץ 2 התארחו ביום שלישי צמד בלוגריות חדשות, התאומות הילה ואדוה דמארי בנות ה-17 מרמלה. הטקסט שיצא מפיהן של האחיות מובא כאן במלואו, ללא עריכה, השמטות או קיצורים. ואם יש מי שמתקשה להאמין שבאמת כך הן ניסו לשכנע את הצופים להצביע עבורן, אפשר לעבור לכאן ולראות את הדברים בגירסה מעט מקוצרת, הכוללת גם את ההיבט הוויזואלי שלמרבה הצער לא ניתן לשחזר כאן.

הילה: אני הילה.

אדוה: ואני אדוה. אני נולדתי חמש דקות קודם.

הילה: כשאנחנו הולכות למספרה, אנחנו יוצאות עם פסים בדיוק אותו דבר.

אדוה: כשאנחנו הולכות לקנות בגדים, עד שאנחנו מוצאות מה שאנחנו רוצות, אנחנו אומרות למוכרת, "סליחה, אבל אנחנו צריכות שתיים,  בדיוק אותו דבר". ואם אין, אנחנו יוצאות בעצבים ואומרות לה, "סליחה, אבל אנחנו לא פראייריות בכלל". אל תתבלבלו: יש לנו עוד אחים ואחיות.

הילה ואדוה ביחד: אבל זאת האחות שלי. (מצביעות זו על זו.)

התאומות דמארי. אמא שלי תמיד מוזגת

הילה ואדוה ביחד: אהלן! הגעתם לבלוג של התאומות דמארי.

אדוה: היום נדבר על האישה האידיאלית. האישה האידיאלית בשבילי היא: אחד, שתדע לנקות; שתיים, שתדע לבשל; שלוש, שתדע תמיד לטפל בילדים, ואף פעם שלא תזניח אותם, ושתמיד שהילדים יבואו מהבית ספר, שיהיה להם ארוחה חמה ובית נקי ושתמיד האמא תקבל את הפנים שלהם בלשאול אותם אם היה שיעורים ושתמיד תעזור להם בעצם. כמו חמותי ואמי. אמא שלי תמיד מוזגת לאבא שלי את הצלחת על השולחן ותמיד מחכה לו עד שהוא יבוא מהעבודה, ורק עכשיו שאנחנו בכיתה י"ב היא יצאה לעבוד.

הילה: אני חולקת עלייך במשהו אחד. נכון, האמא באמת צריכה לעשות את כל הדברים האלה, אבל עד שהילדים כבר אינם תלויים בה. ומתי שהם כבר לא תלויים בה ואפשר להביא להם מטפלת, אז האישה יכולה להגשים את הקריירה שלה, להגשים את עצמה ולהגשים את החלומות שלה. החלום שלי למשל הוא להיות שחקנית כי אני מאוד מאוד אוהבת מצלמה. האישה שאני הכי הכי מעריצה והיא האישה האידיאלית בשבילי זו בת דודה שלי יפית. דבר ראשון, היא אישה, היא יפה, יש לה שיער חום עם שתי פסים בלונדינים בצדדים והיא מנהלת פרפומריה שלמה בעצמה. למרות שהיא בת 24, והיא די בוררת כי יש בה מה לברור, יש לה הרבה הרבה הרבה מעריצים. כשהיינו בנות 17, בת דודה שלי אמרה שהיא מעבירה לנו את הכתר כי היא הגיעה למסקנה שהיום אנחנו הכי יפות, והיא כבר בת 24, וברגע זה אנחנו המושכות תשומת לב.

אדוה: נכון.

הילה: אז היא אמרה לנו: "היום אני מעבירה לכם את הכתר". אז זהו, מקוות שנהניתם, מקוות שאהבתם אותנו.

הילה ואדוה ביחד: אז נתראה בבלוג הבא.

שיעור באזרחות. יאיר לפיד התראיין ביום שישי לרותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ". כל הראיון רווי פנינים יוצאות דופן ביומרנותן השטחית ובשטחיותן היומרנית, אבל אני מעדיף לצטט רק משפט אחד, ולא לומר עליו מילה:

לפיד: "בדמוקרטיה צריך להגן על זכויות המיעוט, אלא אם כן זה פוגע בזכויות הרוב".