ברחוב שלי יש חנות לממכר סנדוויצ'ים. ואם לדייק, ברחוב שלי יש חנות שנראית כמו חנות  לממכר סנדוויצ'ים, טוענת שהיא חנות לממכר סנדוויצ'ים, ולעתים אפילו צועקת שהיא חנות לממכר סנדוויצ'ים, אבל בניגוד לברווז המפורסם של דייב תומאס, בפועל מדובר בחנות שהיא הכל פרט לחנות לממכר סנדוויצ'ים.

כלפי חוץ, החנות יוצרת את הרושם שאכן ניתן לקנות בה סנדוויצ'ים. שלט ענק בחוץ מכריז על ייעודה, ועל הכניסה תלויות מודעות רבות מספור, מהסוג שנהוג למצוא במקומות שכגון אלה. מודעה אחת היא תפריט, הפורט במדויק את כל סוגי המאכלים שניתן לרכוש במקום; ממודעה אחרת ניתן ללמוד שהמקום "פתוח בשבת"; מודעה אחרת חושפת שמדובר בחנות המשתייכת לרשת חנויות משגשגת, שלה סניפים רבים באזור; ממודעה אחרת ניתן ללמוד שהבעלים מחפש נהג למשלוחים; ומודעה אחת אפילו מספרת על שלל הפרסים שהמקום זכה בהם בזכות הסנדוויצ'ים המשובחים שלו. ועם זאת, אם תנסו לקנות במקום סנדוויצ'ים, תיתקלו בקשיים בלתי צפויים.

הקושי הראשון, והראשון במעלה, נובע מהעובדה שמתוך כשלושים ימים שיש בחודש, החנות סגורה בעשרים ותשעה. בניגוד להבטחות שהמקום פתוח גם בשבתות, בפועל הוא אינו פתוח כמעט אף פעם. ועם זאת, לא מדובר בחנות נטושה או כזאת שבעליה פשט את הרגל. מישהו עובד קשה מאוד כדי לייצר את האשליה שמדובר בחנות פעילה העוסקת, הלכה למעשה, בממכר סנדוויצ'ים. המודעות על החלון מתחלפות מעת לעת (בחגים מתוספת מודעת ברכה מלבבת), המוצרים שאותם ניתן לראות מבעד לחלון עוברים רענון מפעם לפעם, ואם מציצים פנימה, שמים לב לכך שמישהו אפילו טורח להוסיף קבלות חדשות לערימה על הדלפק, על מנת להצביע על כך שסנדוויצ'ים חדשים נמכרו רק לאחרונה.

חנות הסנדוויצ'ים ברחוב של תום

(אילוסטרציה; לחנות המצולמת אין קשר לפלילים, לפחות למיטב ידיעתי)

בערך פעם בחודש, אם כי לפעמים קצת יותר, ניעור המקום בפתאומיות. מספר לא מבוטל של טיפוסים לא סימפטיים למראה פושטים על החנות ונוסכים בה רוח חיים. אחד נושא פנימה שקים מלאות בלחמים, אחר מחליף את המודעות בחלון, אחרים מנקים את הרצפה, הדלפק והשולחנות במרץ, ואחת רושמת קבלות במהירות מדהימה ומוסיפה אותן לערימה. רק שני דברים נעדרים מהחנות ברגעים אלה: סנדוויצ'ים וקונים. למרות הרישום הקפדני של כל הסנדוויצ'ים שנמכרו, בפועל לא נמכר אפילו סנדוויץ' אחד, פשוט כי אף אחד כזה אינו מיוצר במקום. עוברים ושבים החולפים על פני החנות ומבקשים להיכנס (לעתים אחרי קריאת התפריט בחוץ) נענים במבט זועף של רושמת הקבלות, המודיעה להם שהמקום סגור. כעבור כמה שעות של פעילות נמרצת, העובדים עוזבים את המקום ומשיבים אותו למצבו הקטטוני הרגיל.

אני לא מומחה גדול בפלילים, והניסיון שלי עם עולם הפשע מוגבל, כידוע, לפילוח ספרים מסטימצקי בכיתה ט'. למרות זאת, אני מרשה לעצמי לקבוע בפסקנות שמה שמתרחש בחנות לממכר סנדוויצ'ים ברחוב שלי אינו עולה בקנה אחד עם יסודות המינהל התקין. למעשה, השילוב המנצח בין סוג העסקים המתנהל במקום לבין המראה הסטריאוטיפי של אלה שמגיעים אליו פעם בחודש מוביל אותי למסקנה המצערת שמדובר, ככל הנראה, במקום שעיקר פעילותו מצוי בתחום המכונה "קרימינלי". הייתי מוסיף משהו על הלבנת הון, אבל מאחר שאני לא זוכר אם חתמתי על ההצהרה בבנק המאשרת כי אינני עוסק בפעילות כזו, כמו גם במימון נכסי טרוריסטים, פשוט כי לא הבנתי מה רוצים מחיי, אני מעדיף להשאיר את ההגדרה המדויקת של פעילותם של בעלי המקום עמומה, לפחות בשלב זה. לכו תדעו, אולי הם פשוט חתמו על ההצהרה והבינו שזה מה שהם אמורים לעשות מעכשיו.

במשך כל הזמן שבו אני מתגורר ברחוב הזה, קרוב לשנה וחצי, לא ראיתי מעולם מישהו מבין האנשים האחראים על שמירת החוק מגלה עניין כלשהו במקום. פעם אחת אמנם ראיתי שוטר מבצע מעצר ממש מול החנות, ואפילו משתמש בחלון כמשענת עבור העציר – הומלס בלתי מזיק לחלוטין, אגב – אבל גם אז הוא התעלם לחלוטין מהעובדה שחנות לממכר סנדוויצ'ים סגורה באמצע היום, בדיוק כפי שהייתה סגורה עשרים ותשעה ימים מתוך שלושים במשך כל שמונה עשר החודשים האחרונים. כשאני במצב רוח קונספירטיבי, אני משכנע את עצמי שמדובר בשיתוף פעולה מעורר חלחלה בין המשטרה לבין הפושעים. לא ייתכן, אני אומר לעצמי, שאיש לא שם לב למה שמתרחש שם, ולכן ברור כי מישהו מבין הבעלים משחד מישהו בכיר במשטרה על מנת שיעלימו עין. במצב רוח קונספירטיבי פחות, אני תוהה האם ייתכן, למרות הכל, שאיש אינו יודע מה נעשה שם, והתהייה הזו מעוררת בי מחשבות נוגות לגבי תחום העיסוק שלי עצמי, שבו אני מרשה לעצמי לעתים לגבש מסקנות נחרצות על אנשים ומוסדות שאותם אני לומד להכיר מרחוק, לזמן מוגבל, ללא היכרות עם ההקשר הרחב של עבודתם. ביחסיי עם החנות לממכר סנדוויצ'ים, אני מעין אתנוגרף משתתף: חי את הסביבה, מעורה בתוכה, מכיר כל ניואנס כפי שיכול רק מי שהופך את המחקר לחייו (וגם סוג ההשתתפות הזה עלול, כמובן, להוביל להטיות שונות; ייתכן שיש הסבר פשוט מאוד למה שמתרחש בחנות, שאינו קשור כלל לפלילים). האם ייתכן שהשוטרים, שאינם מתגוררים במקום ואינם מכירים אותו לעומק, פשוט מחמיצים את העיקר בשל ריחוקם? הייתכן שהם רואים רסיסים נקודתיים של חנות שסגורה מדי פעם – ככל חנות – ואינם יכולים לחבר את הנקודות לקו לא-ישר אחד? והאם החיבורים שאני עושה בעצמי, בסיטואציות אחרות שבהן המידע שאני מקבל מורכב מרסיסים נקודתיים דומים, מובילים גם הם לתמונה מעוותת המשקפת את המציאות באופן לא מדויק? לאלוהי הסנדוויצ'ים פתרונים.

מבחר מהסנדוויצ'ים שלא ניתן להשיג בחנות (אילוסטרציה; מתאים לשומרי כשרות)