צביקה הדר, לא מישהו שיחמיץ את ההזדמנות להפוך מצוקה רגשית של אדם אחר לקיטש מניפולטיבי (וזכור לטוב הרגע שבו הוא גילה לכל עם ישראל מה אמא של ג'קו לחשה לו באוזן בפרטיות ברגע הזכייה שלו), לא החמיץ כמובן גם את הרגע הזה והתחיל להציק לאדיר: "אני רואה שאתה מאוד מתרגש. יש סיבה מיוחדת שאתה רוצה לשתף אותנו?". אנחנו רואים שאתה ציניקן חסר לב, יש סיבה מיוחדת שאתה רוצה לשתף אותנו?

השופטים, בכל מקרה, די אהבו את הביצוע, אם כי נדמה שהוא עורר במרגול מעט אי נוחות כי היא מיהרה לכנות אותו "אינטליגנטי", שזה שם הקוד שלה לדברים שהיא לא אוהבת ולא מבינה. חוץ מזה, משבוע לשבוע נעשה ברור יותר ויותר שצביקה פיק ממש לא מבין מה אדיר רוצה מהחיים שלו ולמה הוא עצוב כל כך כשיש שירים כמו "ארטיב קרטיב שוקולד בננה" בעולם שאפשר לרקד לצליליהם. נו, אף פעם לא תדע.

מימין: אדיר אוחיון מתפרק. משמאל: צביקה הדר מתביית

דניאל בן חיים, "לראות את הכאב" (שרית חדד)

תום: הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לדניאל הוא שישבצו אותו אחרי אדיר. לנוכח העוצמות הרגשיות שמתפרצות מאוחיון, השירה השטוחה, האנמית, חסרת הנשמה והרגש של דניאל נעשית בולטת הרבה יותר. לרגעים במהלך השיר ממש היה אפשר לראות את העתיד כתוב על מצחו שטוף הזיעה של דניאל: זמר חתונות. בקרוב מאוד זה יהיה גם ההווה.

ש. כהן: מרגול הרגישה שהיא מוכרחה להתוודות על כך שדניאל הוא מהפייבוריטים שלה. גם לי יש וידוי: בתחילת התוכנית נשבעתי שאני לא אריץ קדימה (אני בדרך כלל רואה פעמיים, ובפעם הראשונה מקפידה לראות את הביצועים בשלמותם; את דניאל אני אף פעם לא צולחת). השבועה לא עזרה.

בדרך כלל בשלב הזה של העונה המתמודדים כבר מחולקים לשנואים ולאהובים (או בעונה הזו ספציפית, לשנואים). דניאל לא שייך לאף קבוצה. הוא פשוט כלום. אני מרגישה אליו פחות משאני מרגישה לשטיחון אמבטיה. תוכנית אחר תוכנית הוא מצליח להותיר אותי אדישה לחלוטין, וזה כנראה הסימן שלו ללכת.

גם השופטים (פרט למרגול) אדישים למדי לדניאל, למרות הבילד-אפ המטורף שעשו לו בתחילת העונה. צדי אמנם ממשיך לטעון כל שבוע שדניאל "כריזמטי", אבל כשהמשפט אחרי זה הוא "רציתי כל הזמן לנער אותך ולהגיד לך: תתעורר!", מתעורר החשד שפשוט אין לו מושג מה משמעות המילה ושהוא חושב שמדובר במילה נרדפת ל"חתיך". מרגול טענה שדניאל "לא הביא שפיץ", שזו ביקורת שלילית. רבע שעה קודם, אגב, היא אמרה למיקה הרי שהשירה שלה "דוקרת מדי", שזה נשמע לנו די כמו "שפיץ", אבל מתברר שגם זו הייתה ביקורת שלילית. מזל שמהאינטונציה שלה אפשר להבין את מי היא אוהבת ואת מי לא, כי המילים כבר מזמן איבדו כל משמעות.

דניאל בן חיים. כל כך כריזמטי שעד עכשיו אנחנו עדיין לא בטוחים שזה הוא

סיון גוריאלשוילי, "רואה לך בעיניים" (אתי אנקרי)

ש. כהן: סיון שיחקה אותה. היא ידעה שהפעם היא צריכה לתקן ועשתה את זה. אהבתי אותה בגלל הבחירה ב"רואה לך בעיניים", אותו היא הגדירה כ"טקסט מושלם". גם אני חושבת ככה. אהבתי אותה גם בגלל הביצוע היפה והרגיש. בגזרת השמלה, זרועות הקוורטרבק שלה הבהילו אותי, וכשהיא תראה את זה בבית גם היא תיבהל. לא נורא, אפשר לשפר בפעם הבאה. בסך הכל סיון הייתה אחת מקרני האור המועטות של הערב, ורק על זה מגיע לה אס-אם-אס פלוס חיבוק.

תום: אכן, מההיילייטים של הערב. סיון נשמעת כמו אחת המתמודדות היותר אינטליגנטיות ב"כוכב" השנה, ואפילו אם לא מדובר בתחרות קשה, עדיין נעים לשמוע אותה. השבוע, למרבה המזל, היה נעים גם לשמוע אותה שרה, ולדעתי המראה המאיה רוטמני דווקא ממש לא הזיק. זה היה ביצוע עם עוצמה קולית ורגשית, שהחזיר אותה בגדול למרכז הבמה. (אבל איפה מישל?)

גם השופטים התלהבו מסיון, וכל אחד הביע את זה בדרכו, החל ב"יופי, יופי, יופי" של צדי וכלה ב "נתת לי בוקסים לפנים" של מרגול. הלוואי עלינו.

כמו אצל מיקה הרי, גם ה"משפחה" של סיון התגלתה כמינימליסטית משהו, ובמקרה שלה, כשאנחנו מכירים את כולם, על נשיהם, טפם ותופיהם הגרוזיניים, זה כבר באמת קצת מגוחך.

מימין: סיון גוריאלשוילי מנסה להפנט את הצופים. משמאל: עוד משפחה במצוקת אוכלוסייה

בועז מעודה, "נשל הנחש" (מאיר אריאל)

ש. כהן: הבחירה של בועז ב"נשל הנחש" ראויה לשבח. הביצוע? זה כבר כנראה עניין של טעם, כי כל העולם ואחותו התעלפו על העיבוד, שלטעמי היה רע. אולי קשה לי כי מדובר באחד השירים האהובים עלי, אבל השילוב של מוסיקת קאנטרי, כאילו מדובר באיזה שיר משעולים עליז ולא בטקסט קשה וחשוב וכואב, פשוט ביאס לי את התחת. עד שמישהו בוחר כזה שיר, הוא חייב לגרור איתו איזה אמיתי פריינטא עם כינורית שיהרוס לי אותו.

תום: כהן, אני מקווה שעכשיו את מבינה יותר טוב את דעתי על הביצוע המבעית של הצמד מהגיהנום פלוס ג'קו ל"בדרך אל האושר" בשנה שעברה. אישית, במשך שני השלישים הראשונים של השיר הייתי מזועזע עד עמקי נשמתי, ואז, כנראה כמנגנון הגנה, פשוט איבדתי את ההכרה, הפסקתי לשמוע את המילים ולרגע היה נדמה לי שאני באיזה סרט של האחים כהן, עם בועז מעודה כג'ורג' קלוני ואמיתי פריינטא כג'ון טורטורו, ואז מצאתי את עצמי מזמזם את המנגינה בהנאה מסוימת. אבל כן, בכל מצב שבו המוח לא כבוי זה היה מסמר שיער.

השופטים כמובן התלהבו, ומרגול אף הגדילה עשות והכריזה שבבית המקדש השלישי בועז מעודה ישיר את שירת הכהנים. כן מרגול, וג'ימי רימון ילווה אותו. טוב לדעת שאף אחד לא יוצא מפרופורציות פה.

צביקה הדר כמובן הצליח לנצל את המריבות בין חברי הצוות כדי לחשוב על עוד "רעיון מטורף" (הנה רעיון מטורף באמת: שצביקה יפסיק לחשוב על רעיונות מטורפים): שהקהל בבית יצביע ויבחר איפה יישב כל שופט. ואנחנו חשבנו שהבחירות להסתדרות היו מיותרות.

מימין: בועז מעודה על רקע שמי טקסס. משמאל: אמיתי פריינטא מנגן על העניבה

וכאן למטה, אגב, זו ה"משפחה" של בועז מעודה. ניחשתם נכון, גם את רובה כנראה השמידו בטרבלינקה.

עדי אולמנסקי, "אתה פה חסר לי" (נורית גלרון)

תום: יכול להיות שזה לא הוגן, כי אף אחד מאיתנו לא באמת יודע אם הדימוי הקר כמו קרח שהדביקו לעדי משקף את האופי שלה, אבל ברור לגמרי שהיכולת שלה לבצע שיר שאמור לרגש נפגעה קשות מהדימוי הזה, והיא פשוט לא זמרת מספיק טובה בשביל להתגבר על נקודת הפתיחה הבעייתית הזאת. כחיקוי סטרילי ומעוקר של נורית גלרון זה היה סביר. על פי כל קריטריון אחר זה היה חלש מאוד. וזה לא מאוד עזר לה שבמשך חצי שיר סנוורו אותה ואגב כך גם מנעו מהצופים לראות אותה.

ש. כהן: עדי המשיכה למצב את עצמה כמתמודדת חסרת ייחוד, טעם או סיבה לחיות. הביצוע שלה, כמו שהשופטים אמרו, היה בסדר טכנית אבל מרגש כמו שופל. לא יודעת למי היא שרה, אבל הוא לא חסר לה, וגם לי היא לא תחסר. לפחות למדתי שסי פארט זה החלק בשיר שבו המנגינה משתנה (לא ממש הבנתי באיזה חלק בשיר המנגינה אמורה להישאר אותו דבר, אבל זה כנראה משהו שייחודי לשירה של עדי).

אחרי שאוחובסקי רמז שעדי נמצאת בליגה הלא נכונה (מה שכמובן לא נכון; כל הרמה של "כוכב" השנה היא של הליגה למקומות עבודה, ועדי לא יוצאת דופן), מרגול ניסתה לעדן ואמרה שעדי "כן שייכת לשכונה שלנו, לשכונה של הזמרים הטובים". טוני כהן אליהו ("אני מוכן לבוא לשכונת התקווה, איפה שאת גרה, או ברמת אביב, אני לא יודע איפה") הקשיב בדריכות כדי לדעת סוף סוף לאן הוא צריך לבוא, אבל מרגול לא חשפה את שם השכונה. בהתחשב בזה שלנתי חדד היא אמרה שהוא שר כמו השכנים שלה, ושבשנה שעברה גילינו שהיא שכנה של מורן אהרוני, לא בטוח שלהיות חברה בשכונה הזאת של הזמרים הטובים זה כבוד כל כך גדול.

צדי חזר על המשפט הקבוע שלו שלפיו "הייתה הגשה" (יש לנו הרגשה שהוא חושב שזו תחרות מלצרות ולא תחרות שירה), ואילו צביקה פיק, האיש שכזכור חייב לדבר באופן ברור כדי שהוא יוכל לישון בשקט בלילה, אמר שזה היה "שילוב של טוב וקצת פחות מטוב". רע, צביקה, קוראים לזה רע.

מימין: עדי אולמנסקי על הכוונת של מפיקי "כוכב נולד". משמאל: נרדמת משעמום

ארלין גולד, "גידי" (שרון ליפשיץ)

תום: בשבוע שעבר למדנו שארלין שומעת הרבה קולות, והשבוע זה נהיה עוד יותר קריפי כשמישהי שנראתה בדיוק כמו ארלין הודיעה בראיון לפני השיר שבשבוע שעבר "אני לא הייתי שם" והבטיחה ש"הפעם אני הולכת להביא את ארלין". אני לא יודע בדיוק מי זו הייתה שם השבוע על הבמה, אבל אני יודע שזה היה קול שאני מקווה מאוד שלא אצטרך יותר לשמוע אף פעם. צריך הרבה כישרון כדי לחרב את השיר הזה באופן כל כך מושלם, וזו שהביאה את ארלין הביאה איתה גם מכבש תעשייתי כדי לגמור את העבודה מהר. בשבוע הבא, אם אפשר, שתביא את רג'ינה ספקטור.

ש. כהן: ארלין לקחה ברצינות את הביקורות שאמרו לה שהיא צריכה להיות מדליקה כמו באודישנים, ולכן החליטה לבצע את אותו השיר מהאודישנים, ב"גירסה ארלינית", שזה אומר באופן מעצבן במיוחד. ארלין גמרה את הסוס עוד באודישנים. רבאק, תנו לה ללכת, היא אפילו לא כושית שלמה.

גם השופטים לא התלהבו, אבל משום מה הם עדיין מתייחסים אל ארלין (או מי שזו לא תהיה שם) כאל אכזבה, אפילו שכל אדם בר דעת ראה בדיוק במי מדובר כבר באודישן הראשון. צביקה פיק הודיע ש"הביצוע הזה לא הלך לשום מקום", ונתן לכך את הנימוק הקבוע שלו: "מאיזושהי סיבה, אני לא יודע". איזה מזל שהביאו אותו לשפוט, כדי שהמתמודדים יוכלו ללמוד בדיוק מה הם עושים לא בסדר ומה הם צריכים לתקן.

מימין: מישהי מביאה את ארלין. משמאל: ארלין מביאה מישהי אחרת

דורון רוקח, "צרות טובות" (שלום חנוך)

ש. כהן: אני בספק אם דורון אי פעם עמד בסיטואציה המתוארת בשיר, אם כי אני יכולה להבין איך הוא יצליח לצאת עם שתי בחורות בו בזמן בלי שהן יראו זו את זו (2#). הביצוע היה חביב, אם כי נדיף כמו חומר לשטיפת רצפות דוחה תיקנים (התיקנים אולי נדחים, הג'וקים עוד כאן). דורון ממשיך לא לעשות לי את זה בעקשנות ראויה לציון. אז ציינתי.

תום: למרות התלהבות השופטים הבלתי מוסברת, דורון היה ונותר זמר משעמם שבוחר שירים יפים וחושב שאם הוא מסלסל כל שורה זה אומר שהוא שר אותה ברגש. צביקה פיק אמר לו "התגברת על השיר" והתכוון לזה כמחמאה, אבל האמת היא שדורון צריך להבין שלא מדובר בקרב אגרוף בינו לבין השיר שבו המנצח הוא מי שהצליח לחסל את האחר. אבל נו, שיהיה, יש גרועים ממנו.

מרגול המשיכה עם הדימויים הביזאריים כשהודיעה שדורון שר כמו שייטת טילים (לא, הוא רק נראה ככה; 3#). אחרי זה היא המשיכה עם דימויי הים ואמרה משהו על משחתת (מעניין מתי היא פשוט תקרא לו לווייתן וזהו; 4#). השופטים אהבו באופן כללי, ורק אוחובסקי אמר שזה השלב שבו הוא מחכה שדורון ישבור לנו את הלב (הוא יכול לשבת עליו במקום; 5#). וצביקה אמר לו: "שרת כמו גדול" (6# ואחרון ודי, והוא אפילו לא שלנו).