כבר התחלנו אצל ש. כהן, ואם הגעתם לפה קודם ייתכן שאתם עדיין תחת האשליה שמישהו נורמלי ניצל בגלגל ההצלה. אז לכו קודם לש. כדי לוודא שלא, ואחרי זה חן אהרוני ישמח לארח אתכם גם כאן.
לאחר גלגל הצלה סוער כמו בהייה באקווריום נטול דגים, הגענו סוף סוף לרבע הגמר, שנושא עימו הבטחה ותקווה – רואים את הסוף. והפעם, מחוות לשופטים! מה יכול להיות מענג יותר מערב שלם עם שירים של מרגול וצביקה פיק, סרטים של גל אוחובסקי, ומה שזה לא יהיה שצדי עשה עם החיים שלו?
פתחנו במחרוזת שירים, שזה הדבר היחיד שיותר מאוס מלשמוע את כל השירים האלה בנפרד. ראשונים עלו נציגי הגן הבוטני, דניאל ובועז, ששרו הכל עובר חביבי בעציציות הרגילה שלהם (אם תהיתם מה הקשר לשופטים, מדובר ב"הרכב מיתולוגי שהקים וביים צדי שלנו"; אפילו צדי הביט בהשתאות בניסיון להבין למה לכל הרוחות בחרו דווקא את השיר הזה). שני עלה שובר הגלים האנושי דורון רוקח עם "רותי" ("לי כל גל נושא מזכרת"), שאין לו שום קשר לשופטים חוץ מזה שפעם שמעו אותו ב"פלורנטין" שנכתבה בידי גל אוחובסקי. חיים חפר ואריק איינשטיין העבירו מחאה שקטה למערכת. נציגות התימניאדה, מארינה ואליסה, עלו לבמה עם להיט של מרגול, אין לנו מושג איזה, אבל זה כנראה אחד מהשניים שיש לה, אולי "חומות חמר" בעיבוד יותר קופצני. חן ושלומי סיימו כנציגי המתרוממים עם "מעלה מעלה", כאילו שצביקה פיק צריך עוד בוסט לאגו השמנמן שלו.
מחרוזת תמונות למחרוזת שירים. מילים: גי דה מופסן
מובן שיוני בלוך, היחיד עם שירים מהעשור האחרון, לא השתתף בערב המחווה. כנראה צריך לגדל כמות מסוימת של עובש לפני שזוכים לכבוד הזה. אפרופו יוני, הוא בילה את יום הולדתו ה-26 בתוכנית, מה שהופך את יום הולדתה הטראומטי של ש. כהן מלפני עשר שנים לפחות נוראי. אנחנו בטוחים שגם יוני היה מעדיף להיות בהלוויה של סבא במקום.
טוב, נתחיל, הזמן קצר והמלאכה קשה מנשוא.
דניאל בן חיים, "בין האצבעות" (רותי נבון)
צביקה פיק הסביר שלעצמו הוא יכול לכתוב רק שירים שמתאימים לקול שלו, ולכן הוא כתב הרבה שירים לאחרים. זה כמובן לא מנע ממנו לשיר אחרי זה את כל השירים, כולל אלה שלא מתאימים לקול שלו, כולל "לגור איתו" ו"אני לא יכולה בלעדיך".
דניאל הודה שהוא מפחד, אבל לא נראה לנו שהוא חש מאוים מהביצוע של רותי נבון. אולי מהחידוש של מושיק עפיה .
ש. כהן: את רוב העונה הדחקתי, אבל עדיין נראה לי שזה היה הסולו הכי טוב של דניאל אי פעם. לראשונה בתולדותיו הוא הזכיר לי יותר זמר מאשר עולש מתורבת. ולמרות שחזור הפשע השפרגי, כשנתן לצביקה לשיר חלק מה"נה נה נה" של הפזמון, הוא נראה יותר משוחרר וספונטני ואפילו נחמד. כנראה גם הוא ידע שזהו.
תום: בחיי שאין לי מושג מה ש. לקחה, הרוהיפנול שהכנסתי לה לבירה היה אמור להשפיע רק בשיר של מארינה.
מבחינתי, מזל שדניאל סיפר איזה שיר הוא בחר, כי אחרת היה בלתי אפשרי לזהות אותו. אפילו בסטנדרטים שלו זה היה מביך, עם יותר זיופים משיר, התלהבות של היפהפייה הנרדמת ומבט מבועת בעיניים של מי שהבין שהוא עוד עלול להגיע לגמר (אה, סליחה, זה היה המבט המבועת שלי). בשלב שבו דניאל צעד לעבר השופטים וניסה לשלהב גם אותם במלמולי "נה נה נה נה נה", הוא הזכיר יותר מכל מקבץ נדבות בתחנה המרכזית בירושלים, ואני נשבע שראיתי את אוחובסקי מוציא שקל מהכיס מרוב רחמים.
דניאל מחזר על הפתחים. שימו לב למבט המיואש של אוחובסקי
צביקה פיק התלהב כי זה היה שיר שלו וכינה את דניאל "זמר ענק", אוברסטייטמנט שיהיה קשה להתעלות עליו במילניום הנוכחי. שאר השופטים לא התלהבו, כשצדי אומר שהיה לא מעניין, מרגול שלא היו שפיצים, ואוחובסקי שהיה לא אנרגטי (יוני חזר על ה"זמר ענק" של צביקה, כך שהוא כנראה לא הקשיב). ייתכן מאוד שהשופטים קיבלו מההפקה מזכר המתריע שאם דניאל מגיע לגמר, הם לא יעבדו יותר בעיר הזאת. אנחנו מקווים שהאיום ימומש למרות התוצאות הלא צפויות.
דורון רוקח, "נאסף תשרי" (צביקה פיק)
דורון הסביר שהוא בחר את השיר כי הוא כבר בחר פעם שיר של צביקה פיק וקיבל ביקורות טובות. אכן סיבה טובה. בשחזור ראו את המאסטרו אומר על דורון שהוא "זמר ענק". יש הרבה כאלה, מתברר.
תום: "נאסף תשרי" הוא בעיניי השיר היפה ביותר שכתב צביקה פיק מעודו, בעיקר בגלל המילים הנפלאות של נתן יונתן, שטענו את שיר היין העולץ של שמואל הנגיד במשמעות חדשה וקורעת לב. המילים של השיר הזה היו כנראה גדולות על דורון, שתיבל אותו בחיוכים לא ברורים ובהבעות פנים תמוהות שהתנגשו הן עם הסלסולים של עצמו, הן עם התוכן הכאוב של השיר. למזלו, מדובר בעונה שבה ככל שמתמודד אנמי יותר כך סיכוייו להתקדם טובים יותר, וככל שהדבר נוגע לאנמיות, דורון הוא לבטח בין המתמודדים הטובים ביותר שיש לנו.
ש. כהן: כידוע לקוראיי עדיין לא סיימתי את הארי פוטר, אבל אני כבר מרשה לעצמי לעשות מחווה: דורון הוא הגירסה שלי לדמנטור. הוא שואב ממני את שמחת החיים, ונותר לי רק לשאוג "אקספקטו פטרונום!" כדי שהפטרונוס שלי (ג'קו) יופיע ויגרש אותו. ולאלה שלא בקיאים בספרות ילדים נמוכה – כשתפרוץ המהפכה המוסיקלית, דורון יהיה הראשון שיעמוד עם הגב לקיר.
צביקה פיק הסיר למרבה האימה את משקפי השמש שלו, ועד שהוא הרים את עפעפיו מהרצפה צדי הספיק לומר שהביצוע היה חסר כוח. אנחנו ממליצים על נייצ'ר ואלי. יוני טען שלדורון יש שקט פנימי מרגש (שקט פנימי, שיתוק מוחין, פוטייטו, פוטאטו). אוחובסקי חשב שזה לא היה מהביצועים הטובים של דורון, ומרגול נזפה בו שהוא זרקן והתחיל להיות שאנן (על מה, פור גוד'ס סייק?). בסוף צביקה פיק אמר משהו על זה שהיום שבת ומתעוררים לאט, הוכחה נוספת לכך שהוא נמצא בתוכנית על תקן הסבא הסנילי שאוהב לשמוע את עצמו מדבר כשאף אחד לא מקשיב.
דורון רוקח מחייך לנוכח מות בנו של נתן יונתן. שר מהלב, כרגיל
אליסה שפרגה, "אקווריוס"
אליסה כהרגלה מלקקת באופן מקיף, ולכן היא בחרה שיר שקשור גם לצדי, גם למרגול וגם לצביקה, מתוך המחזמר "שיער" שבו כולם שיחקו היפים חושניים, חוץ מצדי, שבטח היה קלוד החננה אבל מאיפה לנו, זה היה לפני 800 שנה. ואגב, מי שיצליח לפתור את הקושייה הלוגית שהציב צדי, איך יכול להיות ש"שיער" היה גם המחזה האחרון שבו הוא השתתף וגם המחזה ש"חשף אותי לעולם הבידור", יקבל סוף זוגי באחד המלונות בארץ עם אחד המתמודדים הטובים שיש לנו.
תום: תולדותיו של הרוק בארץ היו מאופיינים תמיד בביות האלמנט המחאתי הטבוע בו מראש. אם בעולם הגדול, הרוק עבר תהליך היסטורי מתבקש שהתחיל ממחאה, ורק אז אומץ על ידי חברות מסחריות גדולות, סורס ממשמעויותיו הפוליטיות ומוסחר כסגנון מיינסטרימי חדש, הרי שבארץ, פרט לכמה הבלחות יוצאות דופן, הצליחו לאמץ את הסגנון בלי המהות (וזה לא ייחודי, כמובן, לרוק; ע"ע: סאבלימינל והצל). אם מישהו רצה המחשה כמעט גרוטסקית של התופעה הזו, אין דוגמה טובה יותר מהבחירה לתת לחיילת המורעלת אליסה שפרגה לבצע את הימנון האהבה האולטימטיבי מתוך מחזמר הרוק-מחאה "שיער". כדרכם של שירים שנובטים מבחירות כאלה, גם הביצוע של אליסה היה חלול וריקני: מיומנות בסיסית בשירה אין די בה כדי להסתיר חוסר הבנה מוחלט של רוח השיר, וזה היה משכנע בערך כמו לתת להראל מויאל לשיר את "אחרינו המבול". וכשחושבים על זה, די מפתיע שזה עדיין לא קרה.
ש. כהן: אליסה עלתה לבמה בשמלה משובצת דוחה ותוספות שיער של כלה מהשטחים. היא שרה את התרגום העברי לשיר, אבל את המילה "אקווריוס" התעקשה לתת במבטא אמריקני שכל פעם הוציא אותי מהריכוז. הביצוע היה נהדר, אבל האגרסיביות העבריינית של אליסה לא מתאימה כל כך להיפיות של המחזמר. השיר הוא פיס אנד לאב בניגוד לאליסה, שנראית כאילו היא הולכת לחתוך למישהו את הפנים.
צביקה פיק אמר שאליסה היא זמרת מובילה, ואנו נזכרנו בדבריו של שלמה שרף כשאמרו לו שעופר טלקר שחקן מוביל, "שחקן מוביל? מוביל ירקות אולי". מרגול אמרה שאליסה אוהבת אתגרים ושהיא ביצעה את השיר עירום ועריה. לפחות היא לא אמרה את זה לדורון. צדי אמר שאם הוא היה מלהק מחדש את המחזמר אליסה הייתה בתפקיד הראשי, הוכחה נוספת לכך שהאיש זקוק לאשפוז דחוף. אוחובסקי הדגיש את זה שהוא הצעיר מבין השופטים, כלומר רק בן 60, ולכן לא הרשו לו לראות את המחזמר, אבל אליסה עשתה את זה אלגנטי ומדויק. ואילו יוני סיכם בקומפלימנט המרגולי "פצצה מתקתקת" – אכן מחמאה הולמת להימנון פציפיסטי מוכר.
אליסה שרה עירום ועריה. מקדימה: סקסופון
בועז מעודה, "חומות חמר" (מרגלית צנעני)
בועז ומרגול נזכרו איך כשהן היו ילדות קטנות בצנעא הן היו מוקפות בחומות החמר, והסבירו שהשיר מדבר על דיכוי נשי. מרגול אמרה שמעניין אותה איך בועז ישיר שיר מחאה נשי. מצד אחד, תיאורטיקניות פמיניסטיות יאמרו שזה המשך ישיר של הדיכוי, הגבר ממשיך לגנוב לאישה את הקול, גם אם זה הקול היחידי שנשאר לה – קול המחאה. מצד שני, בועז שר כמו בת.
ש. כהן: בועז הוא היחידי שהשתפר במהלך העונה באופן עקבי, ומגיע לו לטפס לגמר. למרות הבעייתיות שלו בהגשה, שמסתכמת תמיד באנלוגיה לצמח, הבונזאי הקטן נתן ביצוע מצוין.
תום: הביצוע הטוב ביותר של בועז העונה הוכיח שמה שהוא כנראה זקוק לו הוא שירים עם מטענים רגשיים כה עצומים שאפילו הנוכחות הלא קיימת שלו לא תצליח להעלים אותם. העיבוד המצוין העמיד במרכז את הקול של בועז, והתוצאה הייתה טובה מאוד, ולפרקים אפילו יפהפייה.
בועז מעודה מרגיש לא כל כך טוב. ברקע: ג'ומבוש
בגזרת השופטים, שמחנו שוב על הימצאותו של צביקה פיק, שמסוגל לחדש ולהבריק כל שבוע בלי לחזור על עצמו לעולם. הנה, לדוגמה, צביקה אמר השבוע על בועז שהוא "שר בקלות כזה. אתה יודע, הוא הורג אותי. הוא לא מתאמץ, הוא לא קשה לו, הוא ככה יוצא לו, באמת כמו איזה כלי נגינה כזה. הוא מדייק, הוא שר יפה, שזה גם המינוס שלו. אתה יודע, מרוב שיוצא לו קל". כשמשווים זאת לדבריו של צביקה בשבועות האחרונים, ניתן לשים לב בקלות לחידושים ולליטושים. הנה, לפני שבוע צביקה אמר ש"יש משהו אצל בועז שנשמע כזה מכני כזה, שזה עושה איזה הרגשה כאילו זה יוצא לו בקלות כזה, כאילו זה לא מהלב, אבל כנראה שזה לא נכון, וכנראה שזה כן יפה בסופו של דבר". לפני שבועיים, לעומת זאת, צביקה אמר: "הוא יכול לשיר בקלות כמעט כל דבר. הוא מגיע לגבהים, והוא תמיד הקול שלו צלול. היכולת הזאת שהוא נולד איתה, היא גורמת לו להישמע לפעמים אוטומטי כזה. הוא פשוט עושה את זה בקלות", ולפני שלושה שבועות הוא אמר ש"לבועז יש קול טבעי מאוד גדול. הוא למעשה יכול לעשות עם הקול שלו כמעט כל מה שבא לו. הוא לא צריך להתאמץ. והיכולת הזאת שלו לשיר כל דבר בקלות, היא גורמת לו לפעמים להישמע מכני כזה, קר כזה, ולכן זה טיפה מטעה. הקלות הזאת שהוא שר היא גורמת לזה להישמע קר, אבל בסך הכל הוא זמר טוב מאוד". אנו נוסיף שגם אצל צביקה מה שיפה זה שהביקורות שלו באות בכזו קלות, והיכולת הזו שהוא נולד איתה, לתת ביקורת בפשטות, היא גורמת לו לפעמים להישמע אוטומטי כזה, מכני כזה, וזה גם המינוס שלו, שזה יוצא כל כך קל ופשוט, אבל זה כן יפה בסופו של דבר.
מרגול התמוססה מהביצוע המעלף בע' והמאלף בא', אבל הבהירה שהיא לא תאמר "מהלף" בה' כי זה לא תקני, בניגוד לשאר הביטויים שמרגול ממציאה שיצאו היישר מהאקדמיה. יוני המשיך למלא את מקומה של מרגול בביקורות הבלתי מובנות כשאמר שבועז מדהים וכגודל הציפיות גודל האכזבות. צדי לא זכר שהוא התרגש ככה כבר הרבה זמן (ובעברית: הוא סנילי), ואוחובסקי אמר שסוף סוף הערב התחיל. שייגמר כבר, אלוהים.
מארינה מקסימיליאן בלומין, "בוא" (עברי לידר)
"עדיין לא שמענו הערב שיר שקשור לגל", אמר צביקה הדר, אולי כי אין שירים שקשורים לגל ואת "גלי" כבר ביצעו העונה. מארינה שלפה מהארכיון את "בוא", שקשור לגל כי הוא פעם שוחח עליו עם עברי לידר. על פי העיקרון הזה, "Yesterday" הוא שיר מהרפרטואר של תום, שפעם שוחח עליו עם מישהו עם שפם ליד דיזנגוף סנטר שניגן אותו באורגנית.
ש. כהן: מארינה עלתה לבמה במה שנראה כמו שמלה שחורה עם חזייה לבנה מתחת, או לחלופין כמו תאורה ממש גרועה. היא התחילה בסולידיות קצת ילדותית ואפילו טיפה אפרת גושית, אבל נגררה מהר מאוד למבטא המעיק ולהופעה הגרנדיוזית. זה היה רגוע יותר מ"מערבה מכאן" הפסיכדלי, אבל עדיין נכחו באזור תנועות הגוף האקסטטיות והבעות הפנים האורגזמטיות.
אני נורא שמחה שמארינה הולכת להיות איתנו בגמר ומקווה שייצא לה הכי פסיכוטי שיש.
שמלת השבת של מארינה'לה. מעניין אם היא עיצבה אותה בעצמה
תום: לא חשבתי שנולדה הזמרת שתגרום לריטה להישמע כמו ג'וני מיטשל, אבל מארינה מצליחה להפתיע כל שבוע מחדש. אני לא רוצה להישמע כמו צביקה פיק, אז אסתפק בכך.
גל נשפך על מארינה והתוודה שהוא אוהב אתה כשהיא קרירה ולא נחמדה ומפנטז עליה מצליפה בו עם מגלב קטן. מרגול אמרה שמארינה הייתה "הטובה ביותר מאי פעם" (לא נגענו). אחרי זה היא גם הזכירה את תומס דולבי, שהוא בטח מחבריה הטובים ביותר וגם כתב את המילים ל"חומות חמר". לצדי מארינה הזכירה "זמרת קברט עם עשן", ואילו יוני ניסה לללא הצלחה להוכיח שהוא לא מיותר לחלוטין ואמר שמארינה מתנשאת, אז שאר השופטים התנפלו עליו והוא חזר בו ורק אמר שהיא לא צנועה.
מארינה מגששת באפלה. יודעת גם לרפא באמצעות מגע בכפות הידיים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
