"אני לא כל כך בטוחה שאני מבינה מה המשמעות של כל האנשים האלה שהופכים לקרנפים", אמרה גבריאל.
"תחשבי על זה כעל סמל", אמרה לה מישל.
"נכון", אמרה גבריאל. "הספרות היא מערכת של סמלים".
"והקרנף הוא בראש ובראשונה סמל", אמרה מישל.
"כן, אבל אפילו אם אנחנו מקבלות את העובדה שהם הופכים לסמלים ולא לקרנפים, איך הם בוחרים לאילו סמלים להפוך?"
"כן, ובכן, זאת בעיה", אמרה מישל בעצב. הן היו בדרך חזרה למעונות והלכו זמן מה בדממה.
לבסוף גבריאל דיברה. "את חושבת שיכול להיות שזה סמל פאלי?"
"מה?" שאלה מישל.
"הקרן", השיבה גבריאל.
"נכון", אמרה מישל, אבל אז היססה . "אבל למה כולם הופכים לסמלים פאליים – גם הגברים וגם הנשים?"
שוב הן צעדו בדממה למשך זמן מה.
"פתאום חשבתי על משהו", אמרה לפתע מישל.
"מה?" שאלה גבריאל בסקרנות.
"מדאם רפאל אפילו רמזה לכך", אמרה מישל על מנת לגרות את סקרנותה של גבריאל עוד יותר.
"נו, מה זה?" שאלה גבריאל בחוסר סבלנות.
"הכותב התכוון ליצור אפקט קומי!"
גבריאל נרעשה כל כך מהרעיון של חברתה, הייתה כה נסערת ממה שהתחולל בראשה, שבלי משים היא האטה את צעדיה יותר ויותר. שתי הנערות כמעט עמדו מלכת.
"את מתכוונת שהסמל של הקרנף נועד ליצור אפקט קומי?" היא שאלה.
"כן", השיבה מישל, מחייכת בגאווה על התובנה.
שתי הנערות הביטו זו בזו, מוקסמות מנועזותן, וזוויות הפה שלהן החלו להתעוות בגאווה. ואז לפתע הן החלו לפלוט קולות חדים, צווחניים, נושפניים שקשה מאוד לתאר אותם במילים.
(מילן קונדרה, "ספר הצחוק והשכחה")