אני קצת מושבת רפואית, ולכן אני מקווה שייסלח לי על שאני מסתפק הפעם בשתי המלצות קריאה חשובות (ובעוד הערה קטנטנה אחת):
א. הפוסט הזה של דני אמיר, מהאנשים שבזכות קיומם שווה עדיין לחיות במדינה הזאת, מסיר קצת מהפיח השחור שמיטב עיתונאינו נוהגים להניח על עדשות המצלמות המטאפוריות שלהם כשהם באים לשקף לנו את המציאות. לבושתי, אני חייב להודות שהדברים שעליהם מדבר דני (בהסתמך על דו"ח חשוב מאין כמותו של עמותת קשב) מוכרים לי היטב. בעברי הלא כל כך רחוק שיתפתי איתם פעולה בעצמי. זה חלק מהסוציאליזציה שלנו כאן: אם את/ה מקבל/ת מידע מדובר צה"ל, מצד אחד, ומגורמים פלסטיניים כלשהם, למי תאמינ/י? אני יודע במי אני בחרתי. וזה אולי מובן, ואולי קשה לצפות למשהו אחר, ואולי זה אפילו נסלח לפעמים, אבל מה שפחות נסלח הוא היכולת שלנו להמשיך ולהאמין בזה שוב ושוב, גם אחרי שלמדנו ששיקרו לנו בעבר, פעם אחר פעם אחר פעם. ואפשר לכתוב על כך עוד כמה דברים, אבל הרבה יותר חשוב שתקראו את הפוסט של דני (ובאותה הזדמנות, תמשיכו ותקראו גם את כל השאר).
הבלוג של דני אמיר (דווקא לא אילוסטרציה)
ב. אני מרגיש קצת מגוחך להמליץ על הבלוג של דרור בורשטיין, כי הוא זקוק להמלצה ממני בערך כמו ששייקספיר זקוק להמלצה מאלון מזרחי. ובכל זאת, ולו משום שהוא מאזכר מדי פעם את אחד משני הסרטים הכי יפים בעולם, "הרמוניות ורקמייסטר" (שכבר כתבתי עליו פעם, ותמונה ממנו מעטרת את ראש הבלוג הזה), אני מרשה לעצמי להמליץ עליו עם כל הלב. בורשטיין (ותודה למיק שבזכותה הכרתי אותו) הוא בעיניי הסופר הכי מוכשר שקם בארץ בשנים האחרונות ("אבנר ברנר", "הרוצחים" ו"ערים תאומות" שלו הם כולם יצירות מופת מבריקות, מבעיתות, מצחיקות ומייסרות), והעובדה שמתאפשר לנו לקבל אותו גם במנות קטנות ויומיומיות יותר היא בעיניי לא פחות מנס.
מימין: דרור בורשטיין; משמאל: תום (אילוסטרציה)
ג. וגם, ובכל זאת: זה הכל? בשביל זה כתשנו, והחרבנו, והשמדנו, ורצחנו? בשביל זה? בשביל להשלים סיבוב שלם של המעגל ולחזור לאותה נקודה בדיוק, אותה נקודה שיכולנו להיות בה גם בלי כל זה: בלי עוד אלפי הרוגים ופצועים, בלי עוד שנאה וכאב, בלי עוד חוסר תוחלת? מישהו באמת מאמין שכוחו של חמאס נחלש כהוא זה? מישהו באמת מאמין ש"צרבנו את תודעתו" של פלסטיני אחד? מישהו באמת מאמין ששינינו משהו, ששיפרנו משהו, שצעדנו צעד אחד קטן לקראת עתיד טוב יותר? כי אם כן, אני מאוד רוצה מנה קטנה ממה שהמישהו הזה לוקח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
