ביבי (במרכז, עם שלט) מסיים את שביתת הסטודנטים (אילוסטרציה) 

אפשר לכתוב הרבה מילים על היחס של ראש הממשלה הנוכחי למערכת החינוך. אפשר גם לכתוב הרבה מילים על יחסו של בנימין נתניהו לאותה מערכת – על הקיצוצים שלו במהלך תקופת כהונתו כראש ממשלה וכשר אוצר, על סוג החינוך שהוא מעוניין להעניק לילדים, או על העובדה שאפילו היום הוא טוען שאין שום קשר בין שכר המורים לבין רמת החינוך (ועל כך אולי ראוי בכל זאת לומר כמה מילים: אליבא דנתניהו, הבעיה היא לא השכר של המורים, אלא העובדה שאין מערכת מיון הבוחרת את המורים בקפידה, כי המכללות והאוניברסיטאות מקבלות את כולם; ודומה שמתבקש לשאול, האם ייתכן שיש קשר כלשהו בין העובדה ש"כולם מתקבלים" לבין רמת השכר שאותם "כולם" יזכו לה כשייכנסו לשוק העבודה). אבל לדברים הללו דרוש הרבה יותר זמן ומקום משיש לי כרגע. אבל אל דאגה, ברגע שיהיה לי זמן, אני מתכוון לחשוב על הנושא הזה במשך כמה ימים, וכמובן לכתוב עליו באופן מיידי ובמהרה.

·          "אסטרונאוטים רוסים ואמריקנים עשו סקס בחלל, כחלק משני מחקרים נפרדים על האפשרות של קיום חיים אנושיים בחלל לאורך זמן. כך נטען בספר שפורסם לאחרונה בצרפת". חדשות, על פי ההגדרה המקובלת, מהוות דיווח על אירועים אמיתיים שהתרחשו בזמן האחרון. לכן, מה רבה הייתה שמחתי כשנתקלתי בחדשה המרעישה ב-Ynet, לפיה נאסא אינה מונעת מאסטרונאוטים הטסים לחלל את הנאות החיים הבסיסיות, ומאפשרת להם, לצד חקר השפעת כוח הכבידה על נמלים, גם סקס בריא וטוב, גם אם כזה המיועד לצרכים מדעיים, וכזה שאינו כולל – מסיבות גרוויטציוניות מובנות – את התנוחה המיסיונרית המועדפת על עצלנים שכמותי. כחובב חלל מושבע, וכזה האוחז בכמה וכמה תמונות חתומות של אסטרונאוטים ואסטרונאוטיות, פעילים ופעילות – וכנראה ביותר ממובן אחד – שמחתי הייתה גדולה עוד יותר. מעתה, כך חשבתי לעצמי, לא אתהה יותר מה פשר המבטים הנבוכים בתמונות שכגון זו:

קריאה מדוקדקת בגוף הידיעה החדשותית חושפת כי המידע מתבסס על ספרו של פייר קוהלר, "המשימה האחרונה: מיר, ההרפתקה האנושית", שפורסם "לאחרונה" בצרפת. קוהלר מתבסס על "דו"ח סודי שנכתב בנאסא... שתיאר את 20 התנוחות השונות שבהן התנסו האסטרונאוטים בחלל". רק ארבע, למרבה הצער, נמצאו כאפשריות ללא סיוע מכני, וכמה אחרות "התאפשרו רק בעזרת חגורת גומי מיוחדת ומנהרה מתנפחת, הדומה בצורתה לשק שינה הפתוח משני צדדיו" (כך Ynet).

מאחר שרציתי, כמובן, למצוא מידע נוסף בסוגייה מרתקת זו, הרהבתי עוז לחפש אותו בעצמי באותו ארכיב מופלא של ידע אנושי, האינטרנט. ואכן, לא קשה היה למצוא אזכורים לספרו של קוהלר, "המשימה האחרונה". הספר, ראו זה פלא, אכן פורסם "לאחרונה". כל כך "לאחרונה", למעשה, שחלפו רק קרוב לשמונה שנים מאז פרסומו בפברואר 2000. חלפו רק קרוב לשמונה שנים מאז שכתבו עליו בכל מקום אפשרי (ב"גארדיאן" ובבי-בי-סי, לדוגמה). ולמרבה המבוכה, חלפו רק קרוב לשמונה שנים גם מאז שהוכח בוודאות כי המסמך שעליו התבסס קוהלר הוא לא יותר מבדיחה שהופצה ברשת במשך קרוב לעשור. בין השאר, נמצא כי במשימת החלל שעליה כתב קוהלר לא היו כלל נשים, וכי המסמך שעליו התבסס הופץ עוד קודם למשימת החלל הזו.

אפשר לכתוב הרבה מילים על גופי תקשורת המפרסמים אגדות אורבניות כמציאות, בלי לבדוק ולו עובדה אחת בגוף הידיעה. אפשר לכתוב הרבה מילים גם על תיאוריות קונספירציה ונאסא, ואפילו לתהות האם קיום יחסי מין בחלל הוא באמת משהו שלא כדאי לחקור אותו במועד כזה או אחר, לבטח לנוכח המחשבה שהאיש המטפל בשביתות במערכת החינוך "במהרה" עתיד לשוב "במהרה" אל כס ראש הממשלה, ועל כן עדיף יהיה להעביר את שיגולינו לפלנטה אחרת, במידת האפשר. אבל גם למילים האלה דרוש הרבה יותר זמן ומקום משיש לי כרגע. ולכן אסתפק בינתיים בתהייה אחרונה על משמעותה של המילה החמקמקה הזו, "לאחרונה".