ספיישל הרוקנרול נפתח כרגיל עם הצגת המועמדים, כשצביקה הדר מבלבל בין דניאל לבועז, כי באמת אין שום סיבה להסתכל על המועמדים אם אפשר לקרוא מהטלפרומפטר ולעשות טעויות מביכות.

אחרי זה עברנו להדחה השגרתית. כשנדב ודורון נשארו אחרונים על הבמה עוד קיווינו לקצת צדק, אבל הכולסטרול הרע ניצח ונדב עף. צביקה הדר הספיד אותו כעוד חלל "כוכב נולד", ואוחובסקי, שפניו המכורכמות אמרו הכל, עוד איחל לנדב בהצלחה והבטיח לו שהוא יוציא אלבום וישיר על במת "כוכב". כן, בטוח, וגם סיון גוריאלשוילי כבר מפלסת את דרכה במשעולי השואו ביזנס.

בשלב זה שוחררנו להפסקת פרסומות, "כי זה לא קל להיפרד ככה". כן צביקה, בגלל זה יש פרסומות, ובכלל אתם אנשים גדולים כולכם.

מימין: נדב קדמון מודח. משמאל: אוחובסקי מכורכם. לא נורא, נשארנו עם דורון רוקח

במהלך ההדחה נזהר הבמאי שלא לצלם ימינה ממרגול, כך שהיה ברור שההבטחה מיום אמש לחנוט את צביקה פיק בחליפה התממשה. ואכן, מיד לאחר שחזרנו מהפרסומות (צביקה הדר התאושש בדרך פלא מהדחתו של נדב ונראה רענן מתמיד), עברנו לפרק משחקי החברה של השופטים: צביקה פיק הצליח למצוא חליפה שנראית בדיוק כמו מה שהוא לובש כל שבוע שני – כלומר, משהו שחור בלתי מזוהה – ואלה שנדפקו היו דווקא צדי, שחיטט כל כך עמוק בארון כדי למצוא את החליפה האחת שלו שהוא הגיע לאולפנים דרך נארניה (עם עצירה בדרך בהוגוורטס), ואוחובסקי, שנאלץ להחליף תלבושת במהלך הפסקת הפרסומות ולכן לא קיבל את זמן האבל הדרוש כדי להיפרד כהלכה מנדב קדמון. לצערנו לא סידרו שום דבר למרגול, וכך נאלצנו להמשיך לצפות במחשוף שלה, פרט לתום שהמוח שלו מצליח לסנן החוצה גירויים כאלה באינסטינקט של הגנה עצמית.

אחרי שדאגו שהשופטים יהיו לבושים, יישבו יפה במקום וייקחו את הריטאלין, פנינו לשירים, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

שלומי בראל, "ככה את רצית אותי" (תמוז)

ש. כהן: שלומי לא שחזר את הצלחתו משבוע שעבר. דווקא הייתי במצב רוח טוב כי נדב עף ובאתי בגישה חיובית לשיר, אבל בשלב מסוים שלומי צרח כל כך חזק שהלכו לי האוזניים (חבל שלא יצאנו לפרסומות, קשה להיפרד ככה מהשמיעה).

תום: קו דק מאוד עובר בין ביצוע סוחף אמיתי לבין ביצוע שהאנרגיה שלו היא אנרגיה ממוחזרת, ובמקרה הזה שלומי היה בצד הלא נכון של הקו. אין למיטב ידיעתי ביטוי עברי מקביל ל"going through the motions" (רענן שקד נהג לכתוב על זמרים ש"הולכים דרך הרגשות"; זה העיד רק על כך שיש דברים שגם כמה שנים בניו יורק לא פותרות), אבל זה בדיוק מה ששלומי עשה. כל התנועות והצלילים הנכונים היו שם, אבל זו הייתה יותר הצגה של כוכב רוק ופחות הופעה של כוכב רוק, אם כי כהצגה היא הייתה סבירה בהחלט.

השופטים כמובן נהנו, כי דקויות מהסוג הזה לא ממש מטרידות אותם. אוחובסקי אמר שהיה משכנע, צביקה פיק אמר שהיה אחלה, צדי אמר שהוא לא דואג לעתיד של שלומי, ומרגול המשיכה את מסעה הבלתי נגמר אל תחילת שנות התשעים כשהכריזה ששלומי הוא "האקסל רוז של 'כוכב נולד 5'". ניסינו להיזכר מי זה בדיוק, אבל "פיקדילי" הייתה סגורה, לא מצאנו בממיר את ערוץ "נטו", וכשחיפשנו מישהו ב"רוקסן" שיעזור לנו מצאנו רק כמה אנשי היי-טק תזזיתיים אוכלים סושי. אחד מהם אמר שנראה לו שזה היה הסולן של סאונדגאנדר.

מימין: שלומי בראל. משמאל: אקסל רוז. קשה שלא לשים לב לדמיון

אדיר אוחיון, "מחכים למשיח" (שלום חנוך)

ש. כהן: סוף סוף שיר שאני אוהבת. לאדיר, האיש והעששת, היה פוטנציאל להביא כאן את ביצוע חייו. לצערי הוא התחיל קצת משעמם, ולמרות השיפור הניכר בהמשך עדיין היה לי חבל שהעיבוד לא היה כסאחיסטי. אבל גם זה בסדר, אני חיה עם הרבה פחות.

תום: אדיר חזר לעצמו עם ביצוע ענק נוסף, שהצליח לתמצת לכלל זעקה נרגשת אחת את כל מה שעבר עלינו ב-22 השנים מאז שהשיר הזה הושמע לראשונה: מה שהיה פעם זעם הפך לייאוש, ומה שהחל אצל אדיר בכמעט לחישה הפך לקרשצ'נדו מסעיר שסופו בהתנפצות אדירה וכואבת. כביר.

צדי לא מצא מילים, אוחובסקי אמר שהיה יותר טוב משלומי, ומרגול חטפה עליו קריזה בלתי מובנת ואמרה שאדיר איכותי (אנחנו די בטוחים שזה אומר שהיא שונאת אותו). צביקה פיק מחזר את האמירה הקבועה שלו על כך שאדיר "מתקדם משבוע לשבוע", ואז המשיך למחזר את המשפט הקודם והודיע שאדיר מתקדם גם מתוכנית לתוכנית ומיום ליום. בשבוע הבא הוא יתקדם גם משעה לשעה ומשנייה לשנייה.  

אדיר אוחיון. עוד אחד עם הבעות פנים מגוונות

חן אהרוני, "את שרה ברדיו" (רמי קלינשטיין)

תום: כשירדנה היפה מלמלה "זה לא ייתכן", היא התכוונה לזה שהיא לא מאמינה שאחרי הביצוע המפעים של אדיר היא צריכה לשמוע את חן אהרוני. חן שוחה ברוקנרול כמו שפרוט בקופסת סרדינים, אבל לזכותו ייאמר שכסוג של ביקורת תרבות, הביצוע שלו היה מצוין: הוא הצליח לתת עיבוד קלינשטיין-מאוחר לקלינשטיין המוקדם ולהוכיח בדיוק כמה מחריד הראשון וכמה מבטיח היה השני. ברדיו חן לא יזכה לשיר, אבל עתידו בערבי הווי של קלאב מד מובטח.

ש. כהן: כואב לי לכתוב את זה, אבל פרט ללבוש של חן, שכנראה נבחר על ידי אלינור מרז'ן, זה היה ביצוע לא רע יחסית לחן ולרמי קליינשטיין, שממש כמו ג'קו גם אני מקיאה עליו.

חן אהרוני במיטב אופנת "יד לעיוור"

למרגול הייתה במהלך השיר תובנה מסדר הגודל של ארכימדס, כשהבינה שחן הוא לא זמר רוק. בשביל לוודא שהבנו, היא חזרה על זה שמונה פעמים, אבל עוד לפני שהספקנו להפנים, גילינו שגל פתח את החולצה וחשף חזה שעיר ואוורירי כי היה לו חם. גם לכהן נהיה חם.

צדי אמר שהיה על הכיפאק (כיפאק לצדי!), וצביקה פיק אמר שהיה מעולה, ממש כמו ג'ורג' מייקל. לנו חן דווקא מזכיר יותר את אנדרו רידג'לי.

אוחובסקי חושף. מרגול אחראית על המסאז'ים

דורון רוקח, "היינו עושים אהבה" (כנסיית השכל)

ש. כהן: כנסיית השכל היא אחת הלהקות האהובות עלי, ככה שלשמוע את הביצוע הזה היה לי קשה לפחות כמו שהיה למרגול עם "נערי שובה אלי" בביצוע אליסה. בניגוד למרגול, לא קמתי למחוא כפיים, כי דורון היה מעצבן וזייפני כהרגלו. בשלב הזה דורון וחן מבחינתי הם האנטיקרייסטים של העונה. לא שהשאר יותר נסבלים, אני פשוט צריכה למקד את השנאה שלי.

תום: נורא מוזר לי לכתוב את זה, ואני יודע שהבעיה כנראה אצלי, אבל זה היה ביצוע מצוין לטעמי, והפעם הראשונה שבה דורון נשמע כמו משהו שמזכיר זמר. הוא אמנם לא שר באופן שונה מאוד מהרגיל, אבל העיבוד היצירתי הפך את מה שבדרך כלל נשמע כמו מִחזוּר זייפני ומביך של המקור למשהו שלפחות נדמה שהייתה בו מקוריות כלשהי, אפילו אם זו לא ממש הייתה מקוריות של דורון. הביצוע הכי טוב שלו העונה.

אוחובסקי החמיא לדורון על התעוזה שבבחירה ובעיבוד, ואילו מרגול חזרה למחוזות הפליליים המוכרים ואמרה שאם היו חוקרים חשוד ומשמיעים לו את דורון הוא היה מודה בכל. יש להודות שבדרך כלל עדיפה אלה בתחת על פני האזנה לדורון.

צביקה פיק לא התלהב ואמר שמשהו גרם לו לאבד קשב (קוראים לזה מרגול), וצדי הפחיד את הצופים בבית ואמר שדורון היה עירום על הבמה. אמא'לה.

דורון רוקח, עירום על הבמה ומאוכל על ידי עשן לבן. וזה באחד הימים הטובים שלו

אליסה שפרגה, "גיבור גדול" (סי היימן)

תום: כמו שלומי, גם אליסה נשבתה קצת יותר מדי בדימוי של כוכבת הרוק לפני שפיתחה את כל המיומנויות הדרושות. זה הוביל לביצוע חלול, שמבחוץ נראה בסדר אבל כשדופקים עליו מקרוב נשמע כמו הראש של צביקה הדר. נעמה לוי עשתה את השיר הזה יותר טוב בעונה 3. נדמה לי שגם אז הבטיחו לנו שתוך שבועיים מקסימום היא תשתלב בשואו ביזנס ושימשיכו לעקוב אחריה.

ש. כהן: אפילו בשיר שתפור עליה בול, אליסה המשיכה עם המגמה החלשה מהתוכניות האחרונות ולא סחבה. משהו בה לא היה מפוקס, וצדקו השופטים שאמרו שהיא משכה קצת לכיוון הסי היימן, רק בלי הש. המורתית (את זה היא משאירה למארינה). מה שכן – היא נראתה פצצה.

לפני המעבר לזירת השופטים, ייחל הפציפיסט הידוע צביקה הדר: "מלחמות, שלא יקרו בחורף, שלא יקרו בקיץ, שלא יקרו בכלל". אבל אם הן כבר קורות, ככה סתם במקרה ולגמרי לא בגללנו, תהיו בטוחים שצביקה יהיה שם כדי לשסות את מטוסי ה-אף-16 בילדי לבנון.

אחרי זה צביקה פיק נזף באליסה על כך שלא חייכה מספיק והודיע ש"אולי זה מצב רוח" (אולי גם יש לה כאב ראש). אוחובסקי התפלץ ויידע את צביקה שזה שיר מחאה (או בגירסה של מרגול, "שיר מדכא"), אבל פיק לא נבהל והסביר: "אפשר לחייך גם בשיר מחאה" (כהן מחייכת גם כשהיא מדקלמת "סעו לטרבלינקה").

צדי לא נסחף, ומרגול אמרה שאליסה היא חוקרת שב"כ מנוסה. היא כנראה זו שתשמיע לחשוד את דורון רוקח.

בועז מעודה, "מכה אפורה" (מוניקה סקס)

ש. כהן: חבל שבועז הביא איתו את אושר הכונף ולא חבר אחר, נגיד מהחדר כושר, נגיד לאימון, נגיד בלי חולצה.

בועז ממשיך להיות שפן הניסויים המוסיקליים של עמוס בן דוד (אתם כבר יודעים מה התפקיד של מארינה במלודרמה הרומנטית הזו). עמוס שוב הלביש עיבוד לא קשור על השיר, אבל הפעם בועז דווקא היה חינני, למרות שאני ממליצה לקצץ בשמחת החיים המזויפת. אחרי שבת שלמה באולפנים עם דניאל בן חיים זה לא ממש אמין.

תום: אחד הקולות של ארלין גולד אמר לי להגיד שזה היה ביצוע טוב. אז אמרתי.

צדי הודה שהוא מחכה לבועז בפינה כמו סוטה זקן, ואז הודיע שהוא רוצה לשמוע את השיר שוב, משום מה. אוחובסקי אמר שזה נורא לא הטעם שלו, אז מרגול צרחה עליו "מה זאת אומרת לא הטעם שלך? זה צריך להיות הטעם שלך!". פתיחות לקבלת דעתו של האחר תמיד הייתה הצד החזק שלה. אחרי זה מרגול אמרה שבועז הוא טנור לירי מדהים (כמו פבארוטי) והצדיעה לו. גם יהלי מצדיע בבית. וגם אביהו מדינה. ונסים סרוסי.

בועז מעודה מחייך להנאתו בשיר קליל ומשמח במקצב הרגאיי, "מכה אפורה"

מרים טוקאן, "לאלף נמר" (ריטה)

ש. כהן: מרים בחרה בשיר שאני הכי שונאת מהרפרטואר של נסיכת המטאל ריטה. קשה להרוג שיר שנולד מת, אבל מרים הצליחה לזייף אותו באופן מעורר הערצה. כל השיר זממתי על ההדחה, שאכן לא הכזיבה. זה לא שיש לי משהו אישי נגד מרים, אני פשוט חייבת להיות נגד המועמדים של תום, סתם כדי שיהיה פה סדר.

תום: איכשהו הצלחתי לחמוק כמעט לגמרי מהשיר המיותר הזה, כך שלא הייתה לי אפילו יכולת לשפוט עד כמה מרים חירבה אותו, כי לא היה לי למה להשוות. למרים היו ביצועים הרבה יותר טובים מזה, אבל גם בערב הזה היו כמה וכמה שהיו גרועים ממנה. עם פרופיל המצביעים של "כוכב" ושיטת ההצבעה המגוחכת, ההדחה שלה בערך בשלב הזה הייתה כנראה צפויה, גם אם ניסיתי בכוח לחיות בהכחשה עד היום.

השופטים לא התלהבו, ואוחובסקי אמר למרים שזו לא הטריטוריה שלה. וואלה, כי כבר חשבנו לצרף אותה לבנות נחמה. מרגול אמרה למרים "אולי את לא שומעת טוב או משהו", והסבירה לה שזו הסיבה שהיא לא מדייקת (היא רצתה להגיד "מזייפת אימים", אבל החליטה להשאיר את זה עז איז). צדי הפך לידיד שלך בער"ן ואמר שלמרים נורא קשה ויש לו המון כבוד אליה כי היא מתמודדת.  

כבר לא.

מרים טוקאן, בפעם הלפני אחרונה. חוק "כוכב נולד": מי ששר על רקע נקודות אדומות יודח

דניאל בן חיים, "לבן בחלום שחור" (איפה הילד)

ש. כהן: גם דניאל, מוכרחים להודות, זייפן לא קטן. הוא היה מכמיר לב בשירה הלחוצה והמבוהלת שלו, ונתן ביצוע סביר יותר מבדרך כלל, אבל כמו שגל אומר, הגענו לשלבים בהם מתחילים לדבר על הגמר, ודניאל לא צריך להיות שם.

תום: לפני השיר, אבא של דניאל אמר ש"גם אם הוא יצטרך לעשות שיר של ג'ס, אני מאמין שהוא יעשה את זה על הצד הטוב ביותר". אני לא יודע מי זה ג'ס וחושד שהכוונה לסגנון המוסיקלי המכונה בפי יודעי דבר "ג'אז", אבל מה שבטוח הוא שכשדניאל צריך לעשות שיר של "רוק", הוא עושה את זה על הצד הרע ביותר. אסף שריג וחמי רודנר ויתרו על התמלוגים מהשמעת השיר הזה, פשוט כי הם לא הבינו שזה שיר שלהם.

אוחובסקי דווקא אהב ואמר שזו הייתה ההפתעה של הערב. מרגול אמרה שלא חוקי איך שדניאל נראה. גם הטרדות מיניות זה לא חוקי, אגב. מרגול גם טענה שדניאל היה פחות טוב בבתים, אבל בפזמון הוא נהיה ז'וני הולידיי! זמר רוק מצרפת! (קראו לו האלידיי, כמובן, אבל זה פחות דומה למילה אנגלית שמרגול מכירה, אז אפשר להבין אותה, שזה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לומר רוב הזמן.)

צדי, לעומת מרגול, אהב דווקא את הבתים ולא את הפזמון – אכן, ביקורת בונה – ואילו צביקה פיק אמר ש"כאן נולד כוכב גדול מאוד". למרבה הזוועה, יכול להיות שהוא צודק.

דניאל בן חיים ממשיך לישון. יעשה את זה עד לגמר, כנראה

מארינה מקסימיליאן בלומין, "סוס מעץ" (נורית גלרון)

תום: אני לא אוהב את מארינה, אבל בכל זאת אני חושב שיש משהו מאוד לא מנומס בזה שהשאירו אותה מאחורי הקלעים והעלו במקומה לבמה דראג קווין מחופש לזונה כדי לצווח כמו תרנגולת שחוטה, לנענע את הירכיים בארוטיות מחוללת מחלת ים ולעוות את השפתיים לזוויות בלתי אפשריות בעליל, והכל כדי לצחוק עליה. על מארינה אני מוכן לכתוב ביקורת בשמחה כל שבוע, אבל אין לי עניין לקטול כל חקיין גרוטסקי שמנסה להשיג פרסום על חשבונה מעל במת "כוכב נולד". בפארסה הזו אני מסרב להשתתף.

ש. כהן: מארינה המשיכה את מגמת ערב רוקנרול לגיל הזהב עם בחירה בשיר ישן שיר מזמן. ווקאלית היה מצוין, ההגשה הרגה אותי. כרבולת הטין טין, הבעות הפנים המדושנגות והתזוזה הלא רצונית של האגן היו ברמת הפארודיה.

צביקה פיק וצדי אמרו שרוק זה לא השטח של מארינה, וצדי הוסיף שהיא דפקה בלי הפסקה (אנחנו חושדים שהוא שכח ו'). אוחובסקי חילק מחמאה קצת ביזארית ("זה כן היה משהו שאפשר ליהנות ממנו"; אפשר ליהנות גם מרצח עם, אם אתה פסיכופת), ומרגול הפליאה כהרגלה עם הטענה ש"מארינה היא עדות חיה ולא אילמת (יו קן סיי דאט אגיין) של דינמיקה. היא המציאה את המילה דינמיקה. היא דינמיקה עומדת וחיה". אכן, קשה להיות דינמיקה שוכבת ומתה.

החקיין של מארינה ברגע מביך במיוחד. לא אמין

זהו, הגענו לשיא של הערב מבחינת כהן – הופעה של רן דנקר, שהוא כוסון מושלם ושווה ואפילו את האלטר אגו ההומו-ארוטי שלו, עילי בוטנר, היא מוכנה לסבול. השיר כמובן חרא, אבל כשרן מחייך המוזות שותקות וש. נאלצת לדחוף את התחתונים לייבוש במיקרו.

אחרי ראיון קצר ומיותר שבו צביקה הדר הצליח לשמור על מידה מינימלית של טאקט ולא להזכיר את נינט, עברנו להיילייט השני של הערב, סלקום ווליום בנתניה עם מישל, שהקליט פזמון ללהקת "קפה שחור חזק" והזכיר לנו את פגיעות ההדף שלו מהעונה הרביעית. פעם קיווינו שחברי הלהקה יימנעו מההזמנה המעליבה של צביקה הדר לבצע שיר של צביקה פיק, אבל זו כנראה הייתה דרישה מוגזמת, ובינתיים הם ביקשו לבצע גם שיר של מרגול, כך שטעם זה כנראה לא הצד החזק שלהם. הראיון עם חברי הלהקה היה שזור במשפטים לא ברורים על חיילים שקפצו עליהם באוטובוס ועל זה ש"הכי חשוב לעשות מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות וזה הכי חשוב", אבל מילא, הם עוד צעירים ויש להם כמה שנים עד שיגיעו ל"כוכב" וילמדו שהדבר הכי חשוב זה בכלל כוח של אנשים שהוא דבר כל כך חזק.

"קפה שחור חזק" מתארים את רגעי האימה

בסוף התוכנית נאלצנו לעבור את שלב החסינות הבלתי נמנע. צדי נתן לאדיר ולבועז, צביקה פיק לחן ולדניאל, מרגול רצתה לקחת את כולם הביתה לארוחה, אבל במיוחד את אליסה ומארינה, ואוחובסקי רצה את שלומי ודניאל, אנחנו לא יודעים לאן, אבל כנראה לא לארוחה. היינו תוהים איך בדיוק גל אמר שהוא נותן את החסינות לשני השירים הכי טובים של הערב ואז בוחר בשלומי, אחרי שהוא אמר לאדיר שהביצוע שלו היה יותר טוב, אבל כבר מזמן הבנו שזיכרון לטווח קצר זה לא השטח החזק של אף אחד מהשופטים.

בסופו של דבר מרים עפה, אז השופטים השתפכו, וזכינו לשמוע שאלי יצפאן עבר לדקת דומייה, רגע לפני שהוא חוזר לחקות ערבים כאילו הם קופים. צביקה הדר הבטיח ללוות את מרים בהמשך דרכה, כרגיל; מרגול הבטיחה לה שעתידה בעולם המוסיקה מובטח, כרגיל; וצדי נבח "אנחנו אוהבים אותה רק בגלל איך שהיא שרה" (פעמיים, ולא כרגיל), עדות נוספת לאופן שבו מרים הצליחה לערער לחלוטין את כל שיווי המשקל של התוכנית הזו. אפילו הייתה זו תרומתה היחידה ל"כוכב", היא הייתה מבורכת.

מרים טוקאן ברגע ההדחה. יצפאן שבור

שניים משלושת המועמדים החביבים על תום הלכו השבוע לעולם שאולי לא כולו טוב, אבל לפחות אין בו צביקה הדר, שזה כבר יותר טוב. שאר השמונה ימשיכו איתנו בשבוע הבא, וגם אנחנו נהיה שם, אם לא יימאס לנו לפני כן. תעשו חיים.