חצי הגמר השני ייזכר כעוד אחד מהערבים המעיקים של העונה, החל בכוסות הרוח של מרגול וכלה בהצבעה הכפולה. היה מתיש, נמרח ועגמומי. אנחנו סבלנו, עכשיו תורכם.

שלומי בראל, "להשתטות לפעמים" (גבי שושן)

שלומי לקח אותנו לחדר החזרות של הלהקה שלו, שאפילו השם שלה נשמע כאילו הוא נלקח משנות השבעים – "פיניקס". זה לא היה משהו של עוזי פוקס? שלומי אמנם טען שהמקלט המעופש שבו קבורים הנגנים הוא "הבית השני שלו", אבל מתברר שהוא לא היה שם כבר שנה, מה שמסביר כנראה את המרירות ששאר חברי הלהקה הפגינו כלפיו. זה בסדר, עכשיו שהוא עלה לגמר, הסיכויים שלהם לראות פיניקס יותר גדולים מהסיכויים לראות אותו שוב.

שלומי עם חברי להקת "פיניקס". משמאל: גזורי

תום: לשלומי יש נטייה לחקות את המניירות של רוקרים שהוא מעריץ בלי להפגין שמץ מהכישרון שלהם, ובדרך כלל זה נשמע כמו כשכהן מנסה לחקות את נינט מול ערוץ 24, משהו שקורה על בסיס יומיומי. הפעם, כנראה כי מדובר בשיר כל כך בסיסי שקשה לפשל איתו, היה משהו מהנה באופן שבו שלומי הסתער על הבמה ובמשך שלוש דקות הוציא אנרגיות כאילו אין מחר (ולמען האמת, הייתי די בטוח שבאמת לא יהיה לו מחר, אלא אם כן מתעקשים לספור את להקת פיניקס במניין הימים). שלומי נראה כאילו הוא נהנה הפעם, ולפעמים זה מספיק.

ש. כהן: משום מה הייתי בטוחה ששלומי כבר ביצע את השיר הזה בתוכנית, אבל כנראה התבלבלתי עם שיר אחר שהוא גם שיר ישן שיר מזמן וגם רועש ואנרגטי כמכסחת דשא בשש בבוקר מתחת לחלון, או לחלופין כמו תום בהפגנה של סמולנים. כהרגלו שלומי הותיר בי תחושה סתמית כליל אמש. האנרגיות שלו, שכל כך משפעלות את השופטים, לא מצליחות לעבור אלי, ואני מוצאת את עצמי יושבת ומתגעגעת לחן אהרוני.

שלומי בפוזת הרוקר, טייק וואן. מאחור: סטלה מאריס

צדי אמר ששלומי עושה לנו כיף. כיף, מיגרנה, מה ההבדל.

צביקה פיק מרח את בדיחות ה"הורדתי את משקפי השמש תראו איזה זקן רופס אני" עד לקצה גבול היכולת, וצביקה הדר שיתף פעולה בחדווה.

מרגול נראתה כאילו היא הולכת לירות בשניהם, אבל אז נתנו לה לדבר אז היא קראה לשלומי "ידידי הנמרץ ויפה השיער" ואמרה שזו הייתה הופעה של איצטדיונים. איצטדיונים, חתונות של גרוזינים, מה ההבדל.

גל אמר שהשיר ישב על שלומי טוב ושהכותרת של הערב תהיה "מלחמה". מלחמה, מכות של ערסים, מה ההבדל.

דורון רוקח, "שובי לביתך" (שם טוב לוי)

דורון לקח אותנו לטייל בטיילת של בת ים. פעם הוא היה מתבייש ללכת לשם כי הוא שמן, היום הוא מתבייש ללכת לשם כי הוא זמר מחורבן.

כדי להוכיח שאפילו בבת ים לאף אחד אין מושג מי זה דורון ואיך לכל הרוחות הוא הגיע לחצי הגמר, הראו לנו אישה שטענה שדורון הוא "גם חתיך, גם קול יפה, הכל הכל". אחרי זה דורון לחץ קצת ידיים ואמר שהוא מרגיש כמו ביבי בשוק מחנה יהודה (אנחנו הרגשנו כמו רבין בכיכר רבין), ולסיום הוא הציג שלט חוצות בשני שקל שקרא להצביע לו והסביר: "זה השלט שלחיאני ראש העיר שם בשבילי. כל הכבוד לו!". באמת כל הכבוד ללחיאני שיודע איך צריך להשקיע את המסים של התושבים המסכנים, הרי ברור שאין בבת ים שום דבר שיותר חשוב לטפל בו מאשר הצבעות לדורון רוקח.

שלט החוצות של דורון רוקח. כל הכבוד לשלומי לחיאני! (וכיפאק לצדי!)

ש. כהן: הפעם לדורון היה תירוץ לזה שהביצוע שלו נשמע ממוחזר כי הוא באמת שר את זה פעם באודישנים. אני לא מאמינה שדורון עלה לחצי הגמר, מצד שני עדיין לא ממש עיכלתי את זה שהוא בכלל התקבל לנבחרת. השיר עצמו יפה מאוד. מדי פעם אני שמה אותו במערכת כשתום אצלי כעוד ניסיון נואש לגרום לו ללכת, אבל בסוף הוא תמיד נרדם ואין לי מה לעשות חוץ מלקלל בשקט ולדחוף לו נעצים באף.

תום: "שובי לביתך" הוא בעיניי שיר יפהפה, ולשמוע את דורון מחרב אותו באופן כה יסודי גרם לי למפח נפש של ממש, כמעט כמו הפעם שבה כהן הבטיחה לי "הפתעה" ושכחה לספר שזה כולל אותה וחוטיני. זה היה ביצוע שטוח, עקר וזייפני שחסר בדיוק את מה שב"כוכב" טוענים כל הזמן שלדורון אמור להיות בשפע, נשמה. הבלוף מעולם לא היה זועק כל כך, והרגע שבו דורון ניסה לזייף דמעות לקראת הסוף היה כבר מביך ממש. מירילא, מאחוריך.

דורון בתנוחה הקבועה. אפילו את הרקע האדום מעתיקים מחדש כל שבוע

עם סיום השיר צביקה הדר ניגש לדורון וצעק לו בקול "נשמה", ודורון באלקוונטיות האופיינית שלו הסביר ש"יש לי איזה סיפור קטן, כאילו שזה אצלי בלב וזה, תכלס זה סיפור ענק. זה שיר שמוקדש למישהי שכל כך אהבתי, מישהי שנהרגה". אפילו צביקה הדר התקשה שלא להתפוצץ מצחוק ומלמל בתגובה: "טוב, זה יפה, זה מאוד מרגש, בטח לך".

בגזרת השופטים, מרגול טענה שדורון יצק לשיר איכות (האמת היא שהאיכות הייתה שם גם קודם, ודורון דווקא שאב אותה, כמנהגו). אוחובסקי טען שהיה "ממש מרגש", וצביקה פיק אמר שממרומי גילו וניסיונו הוא יכול לקבוע שזה היה ביצוע מרגש. רק צדי, בהבלחה רגעית וחד פעמית של שפיות, אמר שהיה חסר משהו ושדורון לא סחב.

בועז מעודה, "מזמור לילה" (אחינועם ניני)

"מזמור לילה" של אחינועם לילי, איזה שיר!", צווח צביקה הדר. לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים מה להגיד.

ש. כהן: בועז בחר את שיר הגמר של הרקדן אור כחלון, זוכה העונה הראשונה של "נולד לרקוד", מה שהיה די אירוני בהתחשב בקשיים שיש לבועז עם כל הקשור לתזוזה, שהם קצת פחות חמורים מאלה של תום ושל אמא של חן אהרוני, אבל עדיין, לא נעים. הביצוע היה נחמד ובועז הוא פסל סביבתי נאה, ואין ספק שצריך להתחשב בכך שלבקש מבועז לשיר שיר הדורש חוש קצב זה גובל בהתעללות, ככה שיש כאן נסיבות מקלות. בשורה התחתונה – לא נפלתי, אבל אני סולחת. ממש כמו דורון, גם אני הביגר פרסון כאן.

תום: כל הנסיבות המקלות לא מצדיקות הלם קטטוני בשלב חצי הגמר. מילא שדורון מכניס אותנו למצב כזה, אבל זה שבועז נכנס אליו בעצמו, ועוד בזמן שהוא מתיימר לשיר, זה באמת מוגזם. יחסית לשיר קצבי, הביצוע הזה היה כל כך איטי שאפילו כהן סיימה תואר יותר מהר משהוא נגמר. עם כל הסימפטיה שאני רוחש לבועז, ולמרות הביצוע השני המצוין שלו, העובדה שעם השיר הזה הוא הגיע לגמר מעידה יותר מכל על הרמה של "כוכב" העונה.

בועז נרדם שוב במהלך השיר, כמו כל הצופים בבית

מרגול אמרה שזה היה "שיעור בסולפז'" ושבועז שר יפה "בלי לתקוף מדי". אנחנו מעדיפים לקרוא לזה "משעמם". צדי אמר שקולית היה ביצוע מושלם אבל שהוא לא התמוטט, וצביקה פיק אמר לבועז שהוא כנראה התרגש כי הוא שר חרא. אוחובסקי צחק על בועז על זה שהרגליים שלו לא זזו בכלל בשיר קצבי, אבל אמר שהיה מקסים ושאת כל האנרגיה הוא הביא מהחלק העליון. גם כהן אוהבת את החלק העליון של בועז, והיא אפילו מוכנה להתחלק בו עם גל.

שלומי בראל, "הגברים בוכים בלילה" (אבנר גדסי)

תום: הבחירה בהימנון החביב על הדייטים של כהן התאימה לשלומי כמו בדיחת קרש לצביקה הדר, והתוצאה הייתה אחד הביצועים היותר טובים שלו העונה, גם אם כזה שאף אחד לא יזכור דקה אחרי שהוא נגמר, כרגיל. גמר? שיהיה, למי בכלל אכפת?

ש. כהן: שלומי וחן הם די אותו שטאנץ: שניהם מקובעים על סגנון די מאוס, שלומי על רוק זקן וחן על פופ מעצבן. שניהם צועקים, כל אחד מסיבותיו הוא, ואצל שניהם זה יוצא מוגזם. ההבדל הוא ששלומי עובר מתחת לרדאר, בעוד שחן מצליח להביא את הקריזה. בעונה הזאת זה מספיק לשלומי על מנת להגיע לגמר, אפילו שבסופו של דבר הוא הביא עוד ביצוע בינוני ומטה בדיוק מאותו פס ייצור. גם תום, אגב, לא בוכה בלילה (חוץ מפעם אחת, כשהנסיכה דיאנה מתה), וגם לא עובר מתחת לאף גיי-דאר.

שלומי מנסה לרגש. הצליח יותר מדורון רוקח, אם זה אומר משהו

מבחינת צביקה פיק זה היה ביצוע חסר תקדים, הוא אפילו ישב וסימן לעצמו. אנחנו גם מסמנים לעצמנו כל מיני דברים בזמן "כוכב", בעיקר על העור, בעיקר עם סכין גילוח.

גל אמר ששלומי שר כאילו הוא מבין על מה הגברים בוכים בלילה. יש לנו הרגשה שזה לא מאותן סיבות של גל. צדי חשב שהשיר ישב על שלומי טוב, ואילו מרגול הוסיפה לרשימת שכניה הדמיוניים עוד זמר אומלל, כשהודיעה ש"מחר אני אפגוש את אבנר גדסי בשכונה, הוא גר לידי", תוספת טרייה למסכת השקרים החולניים שטוותה. בשבוע הבא בטח נשמע שהיא גם שכנה של פול סיימון ושהוא מת לשיר איתה את "חומות חמר".

דורון רוקח, "פס ליום אחד" (יוסי אזולאי)

ש. כהן: אפתח בהסבר קצר לדורון, לתום ולשאר משתמטי העונה: פס הוא אישור יציאה מהבסיס, שאותו מקבלים בדרך כלל מהמפקד, אבל אם אתה מקומבן יש לך פנקס כזה בתיק. אם עוצרת אותך משטרה צבאית, הפס בעצם מסמל שזה בסדר שאתה לא טוחן מטבחים בצבא כרגע.

השיר הקצבי של דורון היה בחירה ערסית מתבקשת באלילו של מאור פיניה, שבוצעה רע אפילו יותר – וקשה לכתוב את זה – ממאור פיניה. הביצוע הזה הבהיר חד משמעית שדורון הולך לקבל את הפס שלו מהתוכנית. לתמיד. עכשיו רק צריך לארגן אחד גם לתום.

תום: דורון החליט לבחור בשירו של יוסי אזולאי כדי שנחשוב ששיתוק המוחין שנלקה בו בעקבותיו הוא תוצאה של השיר ולא של המבצע (ועל פי הביקורות, זה עבד). בכל מועדון קריוקי אפשר למצוא זמרים שהיו מבצעים את השיר הזה טוב בדיוק כמו דורון, אילו היה מועדון קריוקי כלשהו שהיה מאפשר לבצע את השיר הזה ולא מבין שבכך הוא מבטיח לעצמו פשיטת רגל. ההנאה היחידה מהשיר הייתה גלומה בידיעה שאחריו דורון ייעלם אל תהומות האנונימיות המשמימה, בדיוק כמו כהן בשבוע הבא.

דורון מחייך. כבר עדיף שיחזור לפוזה הרגילה

לצביקה פיק, למי שזוכר, יש תיק פתוח עם יוסי אזולאי, שעקף אותו בסיבוב ההצבעות האחרון בקדם אירוויזיון וסימל את השפלתו הסופית ("אפילו יוסי אזולאי עקף אותנו", גיחך צביקה במבוכה בפרק מיתולוגי של "המאסטרו"). גם הפעם, כמו בשנה שעברה, צביקה ניצל את ההזדמנות כדי לרדת על השיר, ושאר השופטים התיישרו לפי הקו שלו. צדי אמר ש"עם השיר הזה קשה לצאת למלחמה", ומרגול הודתה ש"הביצוע הותיר אותי שממה לחלוטין" והוסיפה הערה תמוהה על כך שהיה "סתמי כליל אמש". למה התכוונה מרגול? מה היה סתמי בלילה שלה? מי היה סתמי בלילה שלה? לשכן ממול, אבנר גדסי, ולמשקפת ראיית הלילה שלו פתרונים.

גל אמר שהוא רוצה לתקן את הרושם שהשאירו השופטים האחרים, ולכן אמר גם הוא שהיה גרוע. אנחנו בטוחים שדורון העריך את התיקון.

בועז מעודה, "אצלך בעולם" (מאיר בנאי)

בועז הזמין אותנו למנגל במושב, שם זכינו להיחשף לעולמו הרוחני העשיר דרך דיאלוגים מופלאים כמו הבא:

-          כמה אתה קשור להורים שלך?

-          כמו בן זקונים שקשור להורים שלו.

לזכותו של בועז ייאמר שהוא הצליח להימנע עד היום משימוש בקלף האמא המשותקת כדי לשפר את סיכוייו בתוכנית. רק על הסירוב לשתף פעולה עם מכונת הקיטש של "כוכב" מגיע לו להגיע לגמר.

בועז ומשפחתו. קיבל את העצה לחזור לגופייה ועלה לגמר

ש. כהן: בועז הבין שהוא יוצא הכי טוב כשהוא יושב ועם גיטרה, כי ככה אין חשש שידרשו ממנו לזוז. אולי זה אפקט האמא הנכה אבל הביצוע היה נהדר, השיר מרגש, ובועז קטף בצדק את מקומו בשלישיית הגמר. עכשיו רק צריך להביא אותו לגמר בלי חולצה, ומבחינתי הוא הכוכב הנולד. ואם אפשר יהיה גם לדאוג לכך שתום ייתקע בבגאז' של פונטו שעומדת על קצה צוק, אז בכלל מבחינתי זה יהיה יופי של יום.

תום: בועז שמר את הביצוע הכי טוב שלו העונה לרגע הכי חשוב, התעורר מההלם של השיר הראשון והצליח לרגש באמת בפעם הראשונה, גם בזכות התהודה היפה שסידרו לו, שהעניקה לקול היפה גם כך שלו גוונים נוספים ועמוקים יותר. הייתי מוסיף משהו על כהן, אבל חבל לקלקל שיר כל כך יפה.

בועז בפוזת הנמלה הנמלית. הפעם הוא זכר את המילים

מרגול הציעה לבועז יד, מקום ועוד כמה דברים שהשתיקה יפה להם, אבל יעזרו להפוך את ליל אמש לפחות סתמי. היא סיכמה בכך שאמרה שבועז הוא זמר בעל גולדן ווֹיס, שזו הגירסה העכשווית שלה לשטויות הרגילות על שירת הכהנים. גם שאר השופטים התלהבו, פרט למשפט קטן ומריר של צדי שאמר שהוא מאוד אוהב את בועז כש"יש לך אפשרות לשיר באמת שיר שאתה לא ממש צריך להוציא מתוכך מי יודע מה", שזה בעברית "אתה שר יופי שירים שכל אחד יכול לשיר".

חלקו הראשון של הערב נגמר, תודה לאל. על מנת להאריך את משך זמן ההצבעה ולסחוט עוד קצת כסף, הביאו הפעם למחרוזת שירים את בעז שרעבי על תקן חן צימרמן. ממש במקרה יצא לו דיסק יום אחרי התוכנית, והוא כנראה היה הזמר היחיד שהסכים להגיח ממחשכי הנפטלין. המחרוזת דווקא הייתה לא רעה, כל עוד מתעלמים מהרגע הדוחה שבו שרעבי ליטף בחושניות את הכרס של דורון רוקח ומיד את בטנו שלו. למען האמת, אין שום סיבה להתעלם.

אחרי המצוקה על הבמה עברנו למסע האנתרופולוגי השבועי של "כוכב" לעיירת פיתוח כזו או אחרת, שבה מציגים בפנינו בתדהמה את התושבים המקומיים כאילו מדובר היה בדודואים נדירים, עם אנשי "כוכב" בתפקיד ג'ראלד דארל. הפעם הגענו לסלקום ווליום בנתיבות, שם שוחחנו עם חברי להקת "ברינקס", על שם המשאית של הכסף שאנחנו מקווים שיום אחד, כשהם יבינו שגופים כמו קשת, טדי הפקות וסלקום סתם ניצלו אותם כדי לקבל פרסומת, הם ינסו לשדוד.

חברי להקת "ברינקס" קוראים לאליסה שפרגה לשוב לנתיבות

כעבור נצח או שניים השופטים והקהל הואילו בטובם להעניק את המקום הראשון לבועז, בעוד שדורון גורש הביתה, לא לפני שהוא סיכם ואמר שזו הייתה חוויה מדאימה ומאממת והוא יכול לארגיע את כל אלה שמחכים, כי אוא אולך לאוציא דיסק מאולה. אנחנו התחלנו לכסוס ציפורניים כבר מעכשיו. 

בועז מעודה ברגע הזכייה. לא זכה לקלוז-אפ כי הפלייאוף היה יותר חשוב

דורון רוקח מודח. שלושה חודשים מאוחר מדי

שני המתמודדים שהגיעו למקום השני נאלצו לעלות שוב לבמה על מנת להילחם על המקום השלישי בגמר. כל אחד מהם בחר ביצוע שהוא אהב מהעונה ומחזר אותו למוות. חן בחר, אלוהים יודע למה, ב"מגדלור" האנמי והמשמים, ושלומי, שנראה כאילו הוא הריץ שורה או שתיים מאחורי הקלעים, אכל אותו בלי מלח עם "אהבה בוערת" של "מני בדר", כנראה האיש היושב לשמאלו של חבר הכנסת בגין, שעל שמו קרוי חוק בדר-עופר.