פרק 1- אז ככה הכרנו.
"אני לא מאמינה שהרגע אמרת את זה!" צעקתי על רן וזרקתי עליו כרית בכל כוחי.
לא יכולתי לתאר את הכעס והזעם שעבר בי באותו רגע, להט בלתי ניתן להסברה.
"נמאס לך כבר מכל השטויות שלך! תמצאי לך מישהו יותר בוגר אם אני לא מתאים לך, טוב?!" המילים פשוט נזרקו לו מהפה ישר לפרצופי. הרגשתי פגועה.
"אתה יודע מה, אולי זה מה שאני אעשה!" אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
הוא שתק, בוהה בריצפה, חושב מה לומר.
"מפגר" סיננתי לעצמי בשקט.
"היסטרית" הוא החזיר לי באותה מידה.
"תינוק" סיננתי שוב.
"סתומה" הוא התקרב אלי, מבטו הזועף השתנה.
"אידיוט" התקרבתי אליו, מבטו ריכך את ליבי.
"שונא אותך" אפו נגע בשלי, מרגישה את נשימותיו הכבדות.
"אני יותר" הנשיקה לא איחרה לבוא.
התרגלנו לזה, שאחרי כל ריב תבוא הנשיקה ואחריה הסקס, אחרי כל הצעקות והכעס, הזריקת חפצים אחד על השניה והטריקות דלת, תמיד תבוא הנשיקה המפייסת, הנשיקה עם הכי הרבה תשוקה שיש.
לשונו השתוללה בפי, ידו ליטפה את שיערי בתשוקה ולא עצרה לרגע, גופו נצמד לשלי, מרגיש כל נשימה של תשוקה ואהבה.
"סליחה יפה שלי" רן הפסיק את הנשיקה והסתכל לתוך עיניי עם מבט מתחנן לסליחתי.
"לא, אני צריכה להגיד סליחה. סליחה אהוב שלי" נישקתי אותו במלוא עוצמתי. כמה שאהבתי אותו.
רן, איך אפשר להתחיל לתאר את הבן אדם הזה.
גבוה, שזוף, עיניים כחולות, חלום של כל בחורה, אבל הוא שלי, רק שלי, ועל זה אני מודה כל יום.
רן הוא החבר הכי טוב של אח שלי הגדול ממני ב-3 שנים, נשמע מוזר, אבל ככה זה.
אני זוכרת את היום שאח שלי, יניב, הציג לי את רן ואמר שהוא יתארח בבית עד שימצא דירה.
"היי, אני רן" הוא השיט לי את ידו החסונה וחייך חיוך של הכרות.
"מיכל" עניתי מבוישת. חשבתי באותו רגע שהוא יכל לשמוע את דפיקות הלב שהשתוללו בקצב מטורף, המבט הזה, הגוף ההורס, הקסם שלו, הכל התחבר לי ביחד.
"שלא תתחיל גם איתה כן? היא אחותי הקטנה ואין לך סיכוי" יניב אמר עם מבט רציני בעיניו, הוא כבר שם לב למבטים של רן שבחנו את גופי ואת פניי. ברגע שיניב אמר לו את זה הבעת פניו השתנתה, הוא היה נראה מאוכזב.
הבנתי שאין סיכוי, לפי מה שנראה, הבן אדם זיין, לא חסר לו בחורות, אני לא אוהבת כאלה.
"מה אתה מפגר, מי חשב על זה בכלל" רן צחק באי נוחות והלך אחרי יניב לחדרו, מנסה לא להסתכל לכיווני.
"אני מקווה מאוד שהשארת לי מים חמים!" צעקתי לכיוון החדר של יניב, יניב היה ידוע בחיסול המים החמים בבית, הוא היה מתקלח שעות על גבי שעות, ואחר כך עוד טען שהיה רק 10 דקות במקלחת. ממש נקבה.
"יש מים, תשתקי תינוקת!" שמעתי אותו צועק מחדרו בזלזול.
נכנסתי למקלחת, הסתכלתי במראה, בוחנת את פניי, עיניי היו ירוקות, שיערי היה שטני חלק, כמו של אמא.
התפשטתי לאט, בינתיים פתחתי לי את המים. הרשתי לעצמי לעשות מקלחת ארוכה, להתפנק עם הסבונים והריח הטוב.
כשסיימתי, התעטפתי במגבת הכחולה שלי ויצאתי מהמקלחת כשענן של אדים יצא אחרי.
הלכתי במסדרון, משאירה אחרי עקבות של כפות רגליים רטובות.
"אני מת על הריח הזה של אחרי מקלחת" פתאום שמעתי קול לא מוכר, הסתובבתי, ראיתי את רן נשען על הקיר, מתבונן.
הרגשתי לא בנוח. מה הוא מסתכל ככה?
"אכפת לך לא לבהות בי?" התעצבנתי. היה ידוע שהיה לי פתיל קצר וחצוף, ככה רן גילה את זה בפעם הראשונה.
רן גילגל את עיניו, אמר "היסטרית" ונכנס לחדר של יניב. זו הייתה הפעם הראשונה שרן קרא לי היסטרית, כמובן ששמעתי את זה עוד המון פעמים.
"שכחי ממנו, עכשיו" פקדתי על עצמי ונכנסתי לחדרי.
שמתי מוזיקה בפול ווליום, כמו שאני אוהבת. הורדתי את המגבת והתחלתי לרקוד עירומה, הרגשה של שיחרור וחופש עברה בי, לקחתי את הזמן בלבחור בגדים.
בסוף התפשרתי על בוקסר וגופית סבא, לא היה לי כוח לדפוק הופעה בגלל המפגר הזה.
הלכתי לסלון והכנתי לעצמי שוקו.
"רק שתדעי, שבכלל לא בחנתי אותך" רן עבר לידי ופתח את המקרר כאילו הוא גר בבית הזה שנים.
"כן בטח" לא התרגשתי, המשכתי להכין את השוקו.
"לא מאמינה אה? בעיה שלך" רן סגר את המקרר ושם את החלב על השיש.
"בדיוק מה שהייתי צריכה" לקחתי את החלב ומזגתי לכוס שלי.
"גם אני באתי להכין שוקו, המשקה האהוב עלי" רן לקח כוס גדולה והתחיל להכין.
"ממש צירוף מקרים" לקחתי את הכוס שלי והתיישבתי בסלון.
לא רציתי שהוא ישאר פה, אין לי כוח לעוד בחור שאין לו רגישות לבנות ומחליף אותן כמו זוגות גרביים.
"בחיים שלי לא ראיתי אותך שותה שוקו. אתה בכלל שונא שוקו. איזה ילדה אתה באמא שלי" יניב הופיע משום מקום והסתכל על רן.
הוא שיקר, כמה מפתיע.
באותו רגע רן רצה להרוג את יניב אך התאפק.
"אני אוהב שוקו" הוא הסתכל עלי ווידא ששמעתי את זה.
"ברור ברור" לקחתי את השוקו ועליתי לחדר שלי.
התיישבתי על המחשב, בחרתי שירים לשים לי ברקע. פתאום רן נכנס.
"דופקים בדלת. אם הייתי עירומה?" התעצבנתי.
"הייתי נהנה מזה" הוא דיבר כמעט לעצמו וחייך חיוך רחב.
"מפגר, תעוף מפה" אמרתי וקפצתי על המיטה, מלטפת את החתולה שלי.
"רק רציתי להגיד לך שאני באמת אוהב שוקו, ולא שיקרתי כדי להתקרב אליך או משהו, ואת כזאת ילדותית והיסטרית, יניב לא ציין שיש לו אחות בת 3" הסתכלתי עליו בהלם.
"מי אתה חושב שאתה שתבוא לבית שלי ותתנהג כאילו אתה בעל הבית?" עמדתי מולו, זועמת מכעס.
רן שתק לשניה, כאילו חשב מה לומר, הוא רק התקרב, יותר מידי.
"מת על הריח שלך" הוא אמר בקול רך. לרגע הלב שלי נמס. יכולתי גם להריח את הריח שלו, שהיה טוב, מאוד.
"אני יודע מי את, אל תחשבי שהכרתי אותך בפעם הראשונה רק אתמול, אני יודע שאת לומדת בבית הספר "אורנים", שזה שני רחובות מפה, שליטל ושיר הן החברות הכי טובות שלך, שאת שונאת מתמטיקה ובאנגלית את המצטיינת, שאת אוהבת סרטי אימה ואקשן, שהיה לך חבר בשם גיא שזרק אותך מול כל הכיתה, שאת שונאת אותי עכשיו כל כך שאת רוצה לבוא לי סטירה, ועוד כמה דברים" הייתי בשוק. לא מצאתי את המילים, לא יכולתי לדבר.
הוא דיבר בביטחון, יותר מידי בבטיחון.
"מה זה היה?!?! אתה..עוקב אחרי?! מי אתה??" צעקתי, בהלם.
"המעריץ הסודי שלך, נעים להכיר" הוא הושיט לי את היד.
הרגשתי איך הסומק עולה לי לחיים, איך כולי אדומה, גלים של חום עברו בי, לא ידעתי אם לכעוס או להיות נחמדה.
"חמודה, את מסמיקה" הוא חייך חיוך קטן וליטף את פניי.
"אתה חצוף אתה יודע?" הורדתי את ידו מהלחי שלי.
"הנה זה מתחיל.." הוא התיישב על המיטה וכאילו ציפה לצעקות ממני, כאילו הוא מכיר אותי שנים, זה הפחיד אותי מאוד.
הסתכלתי עליו, בהיתי בו, לא ידעתי איך להגיב, מה לומר.
כשרן ראה שאני לא אומרת דבר, הוא הסתכל עלי המבט הכחול שלו.
"כדאי שאני אלך" הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר, משאיר אותי עם הריח שלו וההלם המוחלט.
התקשרתי לליטל היסטריה.
"עכשיו! את! אצלי! בית! פאניקה!" צעקתי לתוך הפלאפון.
"תרגעי אחותי.. אני בדרך" קולו הרגוע של ליטל נשמע, אחרי הניתוק.
"שלום. האם גרה פה אחת מטורללת בשם מיכל?" יניב וליטל עמדו בדלת וכרגיל היא התחילה עם השטויות שלה.
יניב צחק וחיבק אותה. תמיד ליטל ויניב היו בקשר טוב, הם צוחקים הרבה ביחד, מדברים הרבה, אבל לא יותר מזה, אני מקווה.
"קחי את החברה שלך ותכינו ארוחת ערב, היא צריכה להתחיל ללמוד לבשל הילדה" יניב אמר לליטל והסתכל עלי במבט מזלזל. הרגשתי איך הדם שלי מתחמם, אני שונאת שהוא מדבר עלי ככה, אני בת 18, אני מספיק גדולה ובוגרת.
"די כבר מפגר! שונאת אותך!" לקחתי את היד של ליטל וגררתי אותה לחדר.
"לא יפה יניבוש!" מיטל צעקה ליניב שניה לפני שהדלת נטרקה.
"אוחח אני שונאת שהוא מתנהג אלי ככה" זרקתי את עצמי על המיטה ונשמתי עמוק.
"טוב, מה העניין? נשמעת בפאניקה בפלאפון" ליטל התיישבה לידי.
"ראית את ההוא שעמד ליד יניב?" שאלתי.
"כן, חתיך ביותר.. מי זה? חבר שלו?" ליטל שאלה בהתעניינות.
התחלתי לספר לה הכל, על ההתוודאות הארוכה של רן על חיי ועל החיזורים הקטנים שלו.
"וואו אחותי. יש לך מזל!" ליטל מחאה לי כפיים והתנהגה כאילו זכיתי בלוטו.
"לא! הוא זיין ואני לא אוהבת כאלה" פסלתי ישר.
"מאיפה את יודעת? את בכלל לא מכירה את הבן אדם" ליטל אמרה דבר נכון, הבחורה הזאת תמיד צודקת.
הנהנתי עם הראש בהסכמה.
צעקה נוראית נשמעה מהסלון, ליטל ואני קפצנו במקום, מסתכלות אחת על השניה בבהלה, רצנו מהר לסלון.
לא האמנתי למראה עיניי.
המשך יבוא.. (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
