אני לא מצליחה לנשום

אלוהים

אין לי כוח לזוז ואין לי כוח לשמוע וכואבת לי המחשבה שאני לא משתייכת לשום קבוצה

הכל השתנה ואני לא עומדת בקצב ואתם משתנים ואני נשארת מאחור וחושבת שעוד אני מסוגלת להשתלב

אבל נדחקתי לפינה.

כל הביחד הזה השתנה ל4 קבוצות מרכזיות שלאף אחת אני לא באמת משתייכת.

כי הם סגורים וכאילו אני צריכה לפרוץ חומות בלתי נראות אבל הן שם, אולי אני לא מצליחה לראות אותן אבל אני מרגישה אותן בכל פעם שאני מנסה להכנס, כל פעם אותה מכה לפנים.

ואין לי עם מי לדבר כי אני רק מחפשת שקט אבל גם בא לי לפעמים לפרוק טיפה כעסים וטיפה עצבים

ושישימו לב רק אליי, שלא ישנו את המבט בתוך שנייה ואני רוצה שיראו שאני כאן ושאני נחמדה ושיש לי מה להגיד

ושרק יראו שאני שווה את הדיבור למרות שאנלא שוקלת 45 קילו.

ושאני שווה שיזמינו אותי ושאני לא אהיה מהאלה שיושבות ומנסות. אני רוצה שהם ינסו.

אני רוצה לדבר כמו עצמי ולהתנהג כמו עצמי ושתכירו אותי ושתדעו מי אני כי נמאס לי להתחיל הכל מהתחלה.

אני צריכה את הבסיס שלי אבל כרגע הוא רעוע ולא נוח לי לעמוד ככה, זזה מצד לצד.

ואני עכשיו רוצה לחזור למקיף. עכשיו. כי כוסעמק נמאס לי להתלבש יפה ולהיות נחמדה לאנשים ששמים עליי זין.

ראבק למה עזבתי בכלל.