פתחים סמויים מהעין

מרגש היה לראות את דיקלה שאני כל-כך אוהב בהופעת הבכורה 'עולם'.

בטוטליות רכה היא שרה מן הנשמה את מילותיה שלה.

דיקלה חיה את המוזיקה שלה, היא מאדירה את המילים לכדי שירה-תפילה מונומנטלית. הסגנון "האום-כולתומי" של דיקלה רחוק מלהיות חיקוי או יומרה, הוא הדבר האמיתי. מרגש ונדיר למצוא יוצרת כזו בימינו.

בשמלת פונץ'-בננה סקסית, ומחמיאה, קשה להוריד ממנה את העיניים ולראות את הנגנים וזמרת הליווי, שעטפו מאחור ועשו מוזיקה נהדרת לטעמי.

הקהל, להערכתי כ-300 איש, שר ברובו עם דיקלה, הזכיר לה באהבה את המילים של 'געגועים', ובכלל היה נדמה שההופעה נגמרה מהר מדי.

נהניתי מאד, ואני מקווה להיות בהופעה הבאה שלה שוב, ואולי לראות את הביצוע של 'בוחרת להיות'.

אני בוחרת להיות\ לחיות את כל האמת שבי

לצחוק בקול ולממש\ לאהוב את מה שיש

אני לוקחת את הזמן\ משחררת כל בלאגן

גם אם נגמר\ גם אם נשבר

אני קיימת

לא ביקשת שום דבר\ אולי סתם חלק

לא רצית להיקרע בין מחיצות\ עכשיו עשי לך שקט

לא ביקשת שום דבר\ אולי סתם חלק

לא רצית להיקרע בין מחיצות\ עכשיו עשי לך שקט

בוחרת להיות\ דיקלה