פתחים סמויים מהעין

התעוררתי בתשע וחצי בבוקר, המנקה המוזרה הגיעה. כן, ההיא שמדברת לעצמה. האבא שלי פתח לה, וחזר לו לישון.

הייתי כל-כך זקוק להשתין, ולהריח קצת עשב, אבל אני תלוי בו גם לזה, מה אפשר לעשות?

יותר מאוחר הוא קם, התאפס על עצמו בעצלתיים, עשה טובה ושם עליו מכנסיים, הוריד לי את גופיית הגולש שלי, וירדנו למטה.

אחחח, החיים יפים שם בחוץ. חתולות, שממיות, זבובים, ילדים קטנים בגן. כשנחה על אבא המוזה, אז הוא לוקח אותי לשדה נטוש, ואנחנו משתוללים שם יחד. לפעמים הוא מביא איתו ספר, ונגן מוזיקה, פורש שמיכת פיקה, ומתחרדן לו בשמש. ואני חופשי להתבונן עליו, כמו שהוא מתבונן בי בבית. האמת, טוב לי שהוא שלי בלבד. אני מעדיף את זה ככה. כן, קצת אגואיסט.

טוב, אז כשחזרנו הביתה, הבחור הכין לו קפה, ולי שם מים טריים מהמטהר, הפטיר "לטריות" והלך לסלון לראות סרט בדויד.

הצטרפתי אליו במהרה, והתפזצנו כל אחד בכיף שלו. הסרט נגע לליבי. היה שם איש, גמד, ששימש מן עוגן של שלווה על סביבתו חסרת המנוחה, ובכך הזכיר לי קצת את עצמי. היו בסרט הרבה טיולים לאורך מסילות הרכבת, אבל אותי יותר עניינו קולות הציפורים הכה ממשיים, שחשבתי שהם נמצאים בבית ממש, וממש קפצתי לתור אחריהם בבית. על הדרך תפסתי זבוב, אני אוהב לצוד אותם - יכול להעביר שעות ככה.

זהו, אני שומע שא-בא מסיים את ענייניו בסלון - הוא בטח יצטרך את האינטרנט שלו עכשיו.

אני אלך לישון צהריים.

אז האו האו ושלום,

גיזמו