פתחים סמויים מהעין

"משמעות היצירה נוצרת מהיחס שבין הפרט הבודד לקונטקסט שבו הוא מוצג", הוא ממשיך, "בקולנוע, למשל, המשמעות נוצרת מהמעבר בין הקלוזאפ לעלילה שמתרחשת על ציר של זמן. בציור יש רק קלוזאפ, והקונטקסט נותר מחוץ למסגרת. הצופה מקבל את האינפורמציה בבת אחת, בלי ממד הזמן, ולכן הוא צריך לייצר בעצמו את הקונטקסט כדי להבין את המשמעות".

דרוקס מציין שבציור הפיגורטיווי קל לצופה להשלים את הקונטקסט, כי הציור מזכיר לו את המציאות שהוא מכיר. בציור מופשט ההקשר נבנה מהקוד הפנימי שנוצר בציור, בדרך כלל קוד צורני, על גבול הדקורטיווי. דרוקס מנסה להימנע גם מזה וגם מזה. הוא מנסה לצייר ציור שיש בו "אמינות פיגורטיווית", כהגדרתו. "הציור נראה כמו ציור פיגורטיווי, כמו משהו שהצופה מכיר, אבל כשהוא מתבונן בו הוא לא באמת יכול להשלים אותו. הוא צריך להתאמץ ולייצר קונטקסט חדש. המאמץ הזה מכניס לציור גם את ממד של הזמן, וזה מה שמרגש אותי, בזה אני עסוק. אני מקווה שהסיטואציה שאני מגיש לצופה מספיק מגרה כדי שהוא ירצה לייצר משמעות לתמונה".

שיחה עם מיכאל דרוקס