פתחים סמויים מהעין

חלמתי שעוצרים אותי בטורקיה, על כך שלא עצרתי בעצור. בחיפוש מוצאים עלי קצת חשיש, לשימוש עצמי. מאסר של 5 שנים. המאסר הוא בבטנה של אוניית מאסר (אוניית 7 השנים, שיטת מאסר אוסטרלית). התנאים שם מחפירים, רעש וצחנת גהנום, לא ניתן לזוז ללא להרגיש מישהו לידך. השינה היא מקופלת מצונפת משתבללת, כל יום כמו נצח. כמוני היו עוד 55 ישראלים באוניה. יום אחד מופיע בספינה נשיא מדינת ישראל, אלחנן טננבאום, לביקור של פדיון שבויים, מחווה של הממשל הטורקי.

אנחנו חוזרים באוניה לחיפה. יורדים בנמל, ואני ממהר לתחנת הרכבת. עד שהרכבת תגיע אני מחפש את השירותים, מת להשתין.

השירותים הם כמו היכל עם תקרה גבוהה, עם עמודים דרמטיים מסביב (כמו טרמינל 3 בנתב"ג). הגברים משתינים מסביב למבנה חרסינה ענק, דמוי ברזיה מבית הספר היסודי של פעם. לידי משתין איש עם שפם. האידיוט, הידיים שלו רועדות, והוא משתין גם עלי בטעות. אפילו לא מתנצל. אני מתעמת איתו.

FIN

תוספת 15.5:

עפ"י פרויד, הפלגה או נסיעה ברכבת, בחלום, מייצגים מוות.