פתחים סמויים מהעין

החלום האחרון והדיון שהתעורר לאחריו, עוררו אותי להתעסק ולנתח אותו.

עולים כל מיני דברים מעניינם שדי מסעירים אותי.

אם לחשוב שהחלום הוא סוג של רמז מקדם, אז המוות, כנראה של אבי, מרחף באוויר.

אני מנסה לדמיין איך אני אחוש כשזה יקרה.

ואני מרגיש אטום לגמרי לכל רגש.

אני חושב שאני ארגיש הקלה,

אני חושב שאני ארגיש באיזשהו שלב תסכול, שרק דרך המוות אני יכול להניע תהליכים של התמודדות והשלמה.

אני חושש מייסורי פוסט מורטם.

בינתיים אני רק חושב.