פתחים סמויים מהעין

פחדיי הארורים צפים

אל מול נוכחותה היוקדת.

היא כל כך מיוחדת,

ואני כל כך אני-

מראית עין של משהו שאני עיוור לו לחלוטין

אבל, בכל זאת יחידה שלמה ונושמת

כביכול נורמלי.

אבל כמה אפשר להיות נורמלי

עם יום ועוד יום ועוד יום?

הדמות שלי,

מראה בתקרה מראה לי אותי מרוח, סרוח

זה כל כך מביך,

מי זה שם?

בדיחה רעה הקיום הזה הפרונטלי

קיום שזורח עליך כמו שמש צהריים

ואתה מתקשה להתמקד בו פן תתעוור

(או תשתגע מתסכול אם נחליק מהדימוי למציאות)

מתעמת עם רוחי הכלואה

עם נפשי המפוקפקה

איך אשתחרר מהסבל הזה?

אני רוצה לצום

לשבות, לשבות רעב

להתחבר אל הרוח, להמנע מהחומר

להחליש ולהתחזק,

להעיר את הצמח

בואי רוח

ביצוע: ליאור ייני
מילים: יבגני אלכסנדרייביץ' יבטושנקו
לחן: אדוארד קולמנובסקי
גירסה עברית: יעקב שבתאי

יום ועוד יום שנה ועוד שנה
כמו מילים ללא מנגינה.
בואי רוח, בואי רוח, שוב שלכת וקרה
בואי רוח, בואי רוח, מי ישוב בחזרה.

לילה ארוך ושוב טפטוף עקשן
כל ימי כלים כעשן.
בואי רוח, בואי רוח, שוב שלכת וקרה
בואי רוח, בואי רוח, מי ישוב בחזרה.