פתחים סמויים מהעין

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ביישן.

התביישתי מאנשים מבוגרים שחייכו ונישקו אותי,

כבר אז לא הבנתי את פשר החיבה הזו אלי.

החיבה הזו גם קצת הגעילה אותי - הרי הם לא באמת מכירים אותי, אז באיזו זכות הם מרשים לעצמם להראות לי אותה?

התביישתי גם מבנות. הרבה.

כבר בגן אני זוכר שהתביישתי מזו עם החיוך צחור השיניים והעגילים החמדמדים.

התביישתי גם בשבוע הראשון בבית ספר, כיתה א'. התביישתי מהכיתה הזרה, והשולחנות, והכסאות, והתכונה הרבה של התחלה חדשה.

התביישתי גם מהבת הראשונה שגיליתי באחת ההפסקות באותו השבוע. היה לה שיער של בן, ופנים מתוקות שאני זוכר איך הלב שלי היה מחסיר פעימה ומוסיף שלוש מהירות נוספות, כל אימת שנתקלתי בה. היא היתה מכיתה אחרת ולא דיברתי איתה אף פעם. התביישתי.

בגיל 12-13 גיליתי את פשר ה- אהבה-שנאה בין בנים ובנות כשהם עוד קטנים. גיליתי את קצה הקרחון של המיניות שלי.

אוננתי בלי הכרה. מעצמי לא התביישתי.

האוננויות בשנה הראשונה היו נטולות מושא. פשוט היה לי נעים לגעת ולהגמיר, לא הייתי צריך אימג' כלשהו להתחרמן ממנו. כל  מגע הכי קטן חירמן אותי. אוננתי 5-6 פעמים ביום, וכל כמה ימים הייתי צריך לקחת הפסקות, המירוק האובססיבי פשוט פצע אותי.

יותר מאוחר גיליתי את הפורנו, או בגירסתו הרכה, עיתון "לאישה" של אותה ימים. הייתי מאונן חופשי רק על מחשופים, שסעים, וכל ציץ חשוף חדש היה דורש את תשומת ליבי\בולבולי.

דורית ילינק, אם היית יודעת כמה פעמים אוננתי מול השסע בחצאית שלך...

מבנות\נערות עדיין התביישתי. הרגיש לי "נמוך" הצורך הזה שלי בקרבה ובחברות עם אישה. לא ברור לי למה. למה צרכים נראו בעיני כחולשה, תורפה שיש להלחם בה. לא גדלתי בבית דתי, ולא היתה לי דוגמא שאני זוכר מחיי המשפחה, שיכולתי אולי "להעתיק" אותה. פשוט התביישתי בצורך שלי. תמיד רציתי להיות בשליטה עצמית, וקשה היתה לי להרפות.

כנראה ניסיתי לשמור עלי מפגיעה. כל פגיעה. אני לא מצליח לחשוב מה היה המניע לכזה דפוס התנהגות.

רק בשנים האחרונות הבושה התחילה להתקלף מעלי, ביחס הפוך להדרדרויות השונות בהן הובלתי על-ידי עצמי.

אני קצת מפחד לאבד את הבושה לגמרי, ראיתי אנשים מבוגרים ממני שאיבדו אותה ואין עלוב מזה בעיני. אני לא רוצה להיות חסר מעצורים באמת, ובדרך גם לפגוע או להגעיל אנשים. חשוב לי מה חושבים עלי. זה ברמה הרגשית. ברמה המחשבתית גם זה מתחיל לנשור מעלי, ויש לי תחושות מעורבות ביחס לכך.