פתחים סמויים מהעין

קשה לי לומר אמת כשלא נוח לי איתה, כשאני מובך ממנה.

קשה לי התחושה המחלטת בה אני עלול להתפש על-ידי הצד שכנגד לאור אותה אמת לא מחמיאה.

אני מרגיש כל-כך חלש באותה צומת בה עלי להחליט אם לומר אמת או ליפות ולשפץ אותה במקרה הטוב, או לשקר במקרה הרע.

השקר מייסר אותי, מכאיב לי, לאורו אני לא יכול להמשיך, וזה מוביל תמיד לשבר בו אני בורח בגלל אותו שקר קדמון שהביא לשקרים נוספים שנטווים.

כשאני אומר אמת, ונחשף במלוא מערומי, אני מתפלא בכל פעם מחדש עד כמה היא לא נוראית כשהיא נחלקת, עד כמה היא נכונה ומקרבת.

אני רוצה להיות מספיק חזק בשביל להיחשף גם באמת הבינונית שלי.