פתחים סמויים מהעין

לדמעות יש טעם של דם

הטעם של הדם, מרמלוח ומתקתק

חיים ומוות.

ח.נ. ביאליק

דִּמְעָה נֶאֱמָנָה

כִּי תִרְאֶה אוֹתִי מוֹרִיד דְּמָעוֹת,

וּלְמִסְפֵּד אֶקְרָא הָעֲנָנִים,

עַל-חֻרְבַּן אֵיזֹה אֶרֶץ פְּלָאוֹת,

עַל-אָבְדַן אֵיזֶה גַן עֲדָנִים;

וּמִן הַמֵּצַר אִם תִּרְאֵנִי,

כִּי-אֶשְׁאַף מֶרְחָב בַּל יָדָעְתִּי,

אַל-תָּנָד-לִי, אַל-תְּרַחֲמֵנִי –

דִּמְעָתִי דִּמְעַת שָׁוְא, מוֹדַעְתִּי!

גַּם-אִם בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִשְׂגָּבוֹת

מִמֶּנִּי תִּרְאֶה כִּי אֶתְהַלָּךְ;

כִּי-אֶתְאַו לִרְכֹּב בָּעֲרָבוֹת,

כִּי-אֶשְׁאַל לִהְיוֹת כְּרוּב אוֹ מַלְאָךְ;

אוֹ זְרֹעַ כָּאֵל לִי אֲבַקֵּשָׁה,

וְעוֹד כָּאֵלֶּה תִּלֵּי תִלִּים –

גַּם-אֵלֶּה, אֹודֶה לֹא אֵבוֹשָׁה,

רַק-דִּבְרֵי רוּחַ, מִלִּים, מִלִּים.

בְּדוֹר טָרוּד זֶה הָרָץ, הָרֹדֵף,

בְּצוֹק עִתִּים אֵלֶּה וּבְמַשָּׂאָם –

רַק רֵיחַ צְחוֹק אוֹ-כָזָב נֹדֵף

מִן-הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם.

לִי דִמְעָה אַחַת נֶאֱמָנָה,

שֶׁבְּסֵתֶר לִבִּי אֶסְבְּלֶנָּה,

וּבְשׁוּלֵי נַפְשִׁי הִיא נִצְפָּנָה,

וּמִדֵּי אֶרְעַב – אוֹרִידֶנָּה.

וַאֲזַי שֶׁאֱלָתִי: עֵת כַּכֶּלֶב

מְזֵה רָעָב בְּקֶרֶב חוּץ אֻשְׁלָכָה –

יִמָּצֵא אֶחָד מִנִּי אֶלֶף

עָלַי יַעֲבֹר בַּאֲנָחָה...

חשוון, תרנ"ו.