פתחים סמויים מהעין

עוד צמד של ניגודים מקננים בי.

בכל אחד מהניגודים הנ"ל, יש את זרעי הפורענות\הצלחה של הניגוד המקביל לו.

השאלה היא איך להפסיד ברמה התיאורטית בלבד, ולהמשיך לנצח ברמה המעשית.

אני פשוט "חייב" להפסיד אחרי ניצחון, אחרת אין לנפשי מנוח.

איך מייצרים הפסד שיניח לי, הפסד מבוקר, אבל שלא יגרום נזקים מוחשיים משמעותיים?

הוא באמת חייב לגרום נזקים מוחשיים משמעותיים?

כשאני מפסיד, אני מרגיש את החיים ונהנה מהם, מהפשטות והיופי שבהם.

כשאני מנצח יש ריגוש שאני לא מצליח לשלוט בו, והוא נהדר, אבל כשהוא מתפוגג לאיטו באה החרדה והלחץ.

במשך שלוש שנים רצופות ניצחתי כמעט ללא הפסקה בעיסוק שלי, והשכר היה משכר בהתאם.

אוטוטו אני סוגר שלוש שנים של נצחונות והפסדים עם יתרון ברור להפסדים.

אני עייף ומותש, אבל יודע שאפשר אחרת. אפשר אותו דבר, אבל אחרת.

אגי משעול

או

בראשית היו המילים

ואחר כך שמעתי בום.