חייב לדעת מה אני רוצה, אפילו בדרך של אלימינציה, אם לא יהיו לי יעדים ברורים, אמשיך לרחף, לרחף לכל הרוחות.
השגרה המנומנמת שלי דוחה, מנוונת ומשחיתה - הזמן שלי מוגבל ולא מובן מאליו, הגיע הזמן שאתייחס אליו כאל כזה. אם לא עכשיו אימתי? הבלוג הזה חייב להיות תכליתי, חדל קשקשת ואוננות מחשבתית, ביטוי רגשי וכו' - עלי להרחיב את האפיקים המוחשיים, אנושיים. לרשום כאן רק ציוני דרך, ומחשבות שממש ראויות עבורי ולעתידי.
להתחיל לרשום, לרשום כל יום, לעבוד כל יום את היעדים שלי, לא לוותר אפילו ליום, להתפלל יום יום את היעדים שלי בכתיבה פיזית, ינטרית, של מספר דקות כל יום.
הרוך, וחוסר הבטחון יתקשו עם העשייה, מלדבר ולהגות כל הזמן את כל האפשרויות לא מגיעים לשום מקום, למלא את הזמן בעשייה, תוך כדי עשייה דברים יקרו, הדרך תיפקח מעצמה.
פיזית אני צריך להתקיים לבד, ובכוחות עצמי, לא להיעזר באף אדם, לעבור תקופה של התבודדות ועשייה. לבדוק אופציה של עבודה בקיבוץ או מושב - לעבוד קשה פיזית, כמו פעם.
להפסיק לשים על עצמי זכוכית מגדלת בקשר עם אנשים, להפסיק לחשוב כל הזמן איך אני נתפש על ידם, והאם זה בטוח להיות אני כמו שאני, להפסיק לבדוק ולבחון, זה הקיבעון שלי, ואני חייב להשתחרר ממנו. מותר לי להפגע, זה חלק מהעניין, אני אתחזק בסופו של דבר.
להיות שלם עם עצמי, שלא יאהבו אותי כולם. שלא יעריכו אותי כולם. שלא יזדקקו לי כולם. טוב, לא להתאמץ את כל הנ"ל, אבל לאפשר לעצמי לחיות בשלום עם העובדה שככה זה, וטוב שכך.
You'd think it was easy,
To give your life away,
To not have to live up to,
The promises you made.
Going home, I'm going home.
Going home, I'm going home.
Going home.
Going Home\Neil Young