פתחים סמויים מהעין

חייתי, מתי, קמתי לתחייה, שמחתי, חלמתי, ידעתי יסורי לב קשים. שרתי, התלוצצתי, באתי בזוהמה, עברתי דרך תעלות שופכין. נסעתי לארצות זרות. שמעתי שירת נשים, לבי יצא לקסם שירתן, ידעתי כליון-נפש. ראיתי נופים בחורף, ראיתי עוני וענות, ראיתי אושר, ידעתי אהבה. אבל אלוהים! מה היה המובן של כל זה, הערך של כל זה, מה נותר מכל זה?

החיים כמשל (עמוד 379) פנחס שדה, שוקן 2002

ציות מהזריחה ועד השקיעה. אם יחדל לציית יתנוון ויקמול. מזמן פרקתי כל עול, התנוונתי ואני על הסף ממש.

לקום לתחייה לעת בוקר, ולמות עם בוא הלילה, וחוזר חלילה. זה מה יש, ואני אדבק בזה, חייב להיות ישר ובהרמוניה עם ההכרה הזו.

לילה טוב עולם, מחר כמה דברים חשובים צריכים לקרות.