פתחים סמויים מהעין

הפגישה היום עם עירית מילאה אותי אנרגיה טובה, אנרגיה טובה עם התבוננות בריאה יותר, ומפויסת.

דיברנו על הפחד (והזעם) ככוח מניע בגלים, משענת קנה רצוץ. דיברנו על דפוסים של ריצוי מתוך פחד, על הקוטביות של בין לאהוב ובין לרצות מתוך פחד. אני מוציא את החרא לאור, שישתזף, שיתייבש ושאצחק עם המנוול.

הרבה הרבה עבודה, ופתאום יש בי אנרגיה טובה להרתם ולהתחייב.

כן, אני עוד אתרומם כמו עוף החול. הן חי עודני.