פתחים סמויים מהעין

אין לי עניין בתקשורת עם מי שלא מסוגל\מעוניין להבין אותי, וזה אלמנט בסיסי אצל אנשים בכלל.

היכולת להבין ולקבל את האחר נובעת מכך שאני מסוגל למצוא בכל 'אחר' כמעט, את עצמי. זה כל כך מעוות "להשתמש" באחר, לסלוח ולקבל את עצמי באמצעותו? כולם עושים את זה, כולם מנסים "להתגאל" ככה.

זה לא מעוות, זה טבעי, ומההיבט החברתי אפילו נעלה בעיני, אבל התהליך הזה צריך להיות הדדי, אני חייב ללמוד להתערטל כולי, זה לא פייר לשמור על העמימות שאני כל-כך אוהב.

אבל זה קשה לי לוותר על עצמי לגמרי, לחשוף את הבועות הפרטיות שלי, המצוקות\ההנאות הקטנות שהן רק שלי.

זה מנגנון הגנה, אני יודע, רק שלפעמים הוא משתלט עלי לגמרי, עושה את העבודה יותר מדי טוב המניוק הזה.

מטרידה האפשרות שאני לא מעוניין\מפחד שיבינו אותי...זה לא טוב. צריך לפרק את המילכוד, זה יהיה יותר בריא בלעדיו.