פתחים סמויים מהעין

פרשת השבוע  

המהפיכה מתחילה באהבת אחיםמאת מירון ח' איזקסוןפרשת "וארא"

אמן הולנדי, משה ואהרן לפני פרעה, 1537

האווירה הדרמטית שהחלה בפרשה הקודמת, פרשת "שמות", הולכת ומתעצמת בפרשתנו. עידן של גאולה, עד כדי שינוי סדרי הטבע לצורך הבאת מכות מצרים, בזו אחר זו. הכותרת החוזרת ונשנית של המהלך היא: "שלח את עמי ויעבדני במדבר", ביטוי שהיה ברבות הימים לסמל קבוע של עם ישראל בכל הנוגע לשחרור לאומי ולאידיאל רוחני. כך גם ההגדה של פסח ניזונה במידה רבה מהלשון ומהאירועים של פרשתנו. על רקע אירועים היסטוריים כאלה ראוי לבדוק אם התורה מתייחסת גם למצב התודעתי של הדמויות המרכזיות. התשובה לכך אינה ודאית, שהרי התורה אינה מרבה לפרט מצבי נפש, ובכלל, פעמים רבות בהיסטוריה האנושית אין התאמה ברורה בין הדרמטיות של האירועים החיצוניים למצבי הנפש. די אם נזכיר שיצירות ספרותיות גדולות אינן נכתבות דווקא בשעות היסטוריות חריגות, ולעתים חולף דור שלם עד שיוצרים בעלי ערך מסוגלים להביא לידי ביטוי ספרותי אירוע חריג שהתרחש בסביבתם. פסוק מרכזי אחד מבהיר את המצב הנפשי של נושא הפרשה - עם ישראל. "וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו, ט). נדמה שהשילוב של קוצר רוח ועבודה קשה מבטא עייפות נפשית וגופנית קיצונית, המשבשת כל אפשרות להפנמה רוחנית חדשה ולשיתוף פעולה ממשי עם תהליך הגאולה. מצב תודעתי זה אינו ה"משתתף" היחיד במהלך ההיסטורי שלפנינו. משה רבנו מצוטט כבר בפרשה הקודמת (ג, יא) כמחזיק בעמדה העקרונית הבאה: "ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". מול ענוותנות זאת של "מי אנכי" ניצבת שיטתו של פרעה. "ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (ה, ב). מובן לנו שהמאבק בין משה לפרעה אינו אישי ואף אינו מדיני בלבד, אלא בעיקרו הוא אמוני-רעיוני. גישת יסוד זאת מקבלת את חיזוקה בהפטרה הצמודה לפרשתנו והלקוחה מהנביא יחזקאל. כאן מצוטט פרעה כאומר: "אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני". היאור הגדול שייך לי ואני עשיתי את עצמי, אימרה המוכרת לנו בתקופתנו בזכות בעלי הון וכוח מסוימים. האפשרות לחרוג מאטימות לב ומיהירות אינה פשוטה בזמן שלטון אבסלוטי ובעת מלחמת קיום. אולם גם בתוך האירועים הקיצוניים המתוארים שזורות בתורה אפשרויות נפשיות עדינות יותר. בקשר למכת הברד נאמר: "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" (ט, כ-כא). הנה גם בקרב עבדי המלך האכזר יכולות להיות נפשות יראות, כפי שכמובן יכולים להיות אנשים "שלא שמים". אפילו הצומח מסוגל לגדל מתוכו זנים עדינים יותר, מאוחרים יותר ורכים יותר, ודווקא הם מתבררים כעמידים יותר: "והחטה והכסמת לא נכו, כי אפילות הנה" (ט, לב), לעתים המאחר והמתקשה מחזיק מעמד טוב יותר במשבר הגדול. אבל נדמה שהתודעה הנפשית המרשימה ביותר, המהווה אנטי תיזה לפרעה ולחרטומיו, היא הקשר הנפשי שבין משה לאהרן. עד שלב מסוים יכולים החרטומים לפעול בלהטים, וגם לבו הקשה של המלך עלול להביא חורבן על עמו. אבל הכרעתם של משה ואהרן, לפעול מתוך אהבה ואחווה, היא החריגה המרשימה ביותר מ"טבע" הדברים, במובן מסוים עוד יותר מהנס שבמכות מצרים. עלינו לזכור שספר "בראשית", שהוא במידה רבה ספר המשפחה הישראלית, מתאר פעם אחר פעם קשיים ביחסי אחים. די אם נזכיר את יצחק וישמעאל, את יעקב ועשו ואת יוסף ואחיו. והנה כבר בעת שמתגלה הבורא למשה ומייחדו לשליחותו, נאמרות המלים המרגשות "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו". האח הבכור יוצא לקראת אחיו הצעיר מתוך שמחת הלב וכדי לסייע לו בשליחותו. גם בדברו במקומו אין הוא מתיימר לקבל על עצמו את ההנהגה. אהרן מתייחס בזהירות לחולשה המוזכרת אצל משה - "כבד פה וכבד לשון" - ודווקא בנוגע לחולשתו הוא מבטא את אהבתו ונאמנותו, "והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים". אולי זו הסיבה שפרשתנו מדגישה שוב את תולדות משפחת אהרן ומשה, וחוזרת ואומרת: "הוא אהרן ומשה... הם המדברים אל פרעה... הוא משה ואהרן" (שם ו, כו-כז) ואחר כך: "ראה נתתיך אלהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך" (ז, א). שיתוף הפעולה בין האחים, המתואר בביצוע המכות עצמן, הוא ביטוי למצב התודעתי העמוק של אהבה ונאמנות. אין עניין זה פשוט בין אחים בכלל, ובוודאי בין שני אחים העסוקים בגאולת עמם, כשהצעיר ביניהם, אב הנביאים, כבד פה וכבד לשון והמבוגר הוא המסייע לו בביטוי תכונותיו האציליות. רגש אחווה זה הוא היפוך של היחסים בין חלק מזוגות האחים שהכרנו עד כה, ובמידה רבה הוא הביטוי התודעתי העמוק ביותר ביחס למהפיכה המתרחשת בחוץ. מכות מצרים ותיאורי הגאולה יכולים להישמע ולהיראות על פני האדמה רק כאשר התודעה הפרטית של משה ואהרן מדברת אהבה.